שמחה ובריאות – הקשר בין השתיים

מה בין שמחה לבריאות, וכיצד
משפיעה השמחה על בריאותו של
האדם? רבי נחמן מברסלב מגלה
לנו את הסוד.

ידוע, שהכלי והכוח של האדם לעבור את העולם הזה בהצלחה הם השמחה. יש בעניין השמחה הרבה מה לומר, אך נתחיל בדברים שהתחדשו במשך הימים הנפלאים של חג הסוכות.

הרה"ג יעקב קמינסקי היה פעם בסעודת נישואין והסביר מדוע נמחלים לחתן ולכלה כל עוונותיהם כשהם מתחתנים, ואמר: מכיוון שהחתן והכלה מצווים לשמוח ביום חתונתם – וכידוע אי אפשר לו לאדם לשמוח כל זמן שיש עליו משא של עוונות, מכיוון שהעוונות הם כמו חומות המסתירות את אור ה’ שהוא מקור השמחה – לכן בורא עולם, שרוצה מאוד שהחתן והכלה ישמחו ביום חתונתם, מוחל להם על כל עוונותיהם כדי שיהיה באפשרותם לקיים את המצווה ולשמוח!

מכאן אנו למדים יסוד גדול והוא – מן השמים עוזרים לאדם כדי שיוכל לקיים את מצוות השמחה שהוא מצווה עליה, עד כדי כך שמוחלים לו בשביל זה על כל עוונותיו. רבי דוד מלעלוב כותב, שלא רק בערב החופה אלא בכל שבעת ימי המשתה מוחלים להם, לחתן ולכלה, על כל עוונותיהם, שהרי הם מצווים להיות בשמחה במשך כל שבעת ימי המשתה.

אולם, כפי הידוע, אין באפשרותו של האדם בשום פנים ואופן היכולת להיות בשמחה כל זמן שיש לו עוונות. לכן, אנו רואים שחג הסוכות – בו ישנה מצווה מפורשת בתורה לשמוח כמו שכתוב: "ושמחת בחגך והיית אך שמח" – בא מיד אחר יום הכיפורים שבו נמחלו לנו כל העוונות, כך שנוכל באמת לקיים את מצוות ה’ לשמוח בכל ימות החג. גם אותם ימים שבין יום כיפור לסוכות בהם עסוקים בהכנת הסוכה וכו’ אין הקדוש-ברוך-הוא מונה בהם את העוונות.

לכן, בכל יום ויום מימי הסוכות מוחלים לאדם על כל עוונותיו, וכל זה כדי שיוכל לקיים את מצוות שמחת החג בלי מניעות. מרגע שהבורא ציוה על האדם להיות בשמחה, הוא יתברך כביכול חייב לתת לו את התנאים כדי שיוכל להיות בשמחה, והתנאי הראשון לכך, כדי שהאדם יהיה בשמחה, הוא שלא יהיו לו עוונות. לכן, בורא העולם עושה את חלקו – לאפשר לאדם לקיים את ציוויו ומוחל לו על עוונותיו, כך שמצד הקב"ה כבר אין לאדם מניעה על השמחה. עתה נותרה לו רק הבחירה האישית שלו – להתחזק ולהיות שמח בכל כוחו.

על פי דברים נפלאים אלו ניתן ללמוד ולחדש על מה שנאמר בליקוטי מוהר"ן (ח"ב תורה כ"ד): "מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד", ואף לתרץ כמה תמיהות על מאמר זה.

רבינו הקדוש כותב בתורה זו שכל המחלות באות כולן רק מקלקול השמחה. ומסביר, שזה משום שיש עשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כמו שכתוב בתהלים (צ"ב): "עלי עשור ועלי נבל" וכו’, "כי שמחתני ה’ בפעלך". ואותם עשרה מיני נגינה נמצאים בתוך עשרה סוגי דופק שיש באדם, ומחיים את הדפקים הללו. כלומר, שהדם זורם כראוי לכל חלקי הגוף בקצב הנכון – לא מהר מדי ולא לאט מדי, לא חזק מדי ולא חלש מדי וכו’. אך כאשר יש ח"ו קלקול בשמחה, כלומר באותם עשרה מיני נגינה, אז אותם עשרה סוגי דופק אינם מקבלים חיות כראוי ויש קלקול בסדר ומחזור זרימת הדם בגוף, ועל ידי זה באים כל המחלות ר"ל.

חכמי הרפואה של היום אינם מכירים את כל עשרה מיני הדופק הללו, אלא רק כארבעה או חמישה סוגים. אולם, על כל פנים, כולם יודעים היטב שברגע שיש קלקול כלשהו בדופק, כלומר בסדירות זרימת הדם בגוף, דבר זה לנזק ר"ל. ידוע, למשל, שאם למשך כמה שניות לא מגיע דם למוח האדם יכול למות או להשתתק ר"ל. אמנם במוח רואים זאת בצורה קיצונית, אבל הוא הדין לגבי כל איבר ואיבר בגוף – אם זרימת הדם בו אינה כראוי נוצרים מזה קלקולים שונים, כגון שמצטברים משקעים של לכלוך בדם וכדומה לא עלינו, ומזה באות כל המחלות.

נמצא, שכאשר אדם זוכה להיות בשמחה תמיד הוא לעולם לא יהיה חולה – כך משתמע מתורה זו. ולכאורה, יש כאן קושיה. הרי אנו יודעים, כפי שמלמדים אותנו חז"ל, ש"אין ייסורים ללא עוון" ואדם שחוטא בהכרח שיהיו לו ייסורים, וגם ייסורים בגוף ומחלות ח"ו. כמו כן למדנו בספר "בגן האמונה", שאם אדם רואה שיש לו חולי כלשהו עליו לדעת שזה רק בגלל שיש לו עוונות. כאן משתמע מדברי רבינו הקדוש שאם אדם יהיה בשמחה תמיד לא יהיו לו מחלות, ולא כך למדנו תמיד.

אולם, על פי הדברים שכתבנו לעיל, כאשר הקדוש-ברוך-הוא מצווה על האדם להיות בשמחה הוא מאפשר לו לקיים זאת, על ידי שמוחל לו על כל עוונותיו. הכל, אם כן, מתורץ יפה, אך שימו לב למסר החשוב היוצא מדברים אלו: אם אדם יאמין באמונה שלמה שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד! וירצה לקיים את המצווה הזאת, מיד ימחלו לו על כל עוונותיו! כדי שיוכל לקיים את המצווה!

ישנו תנאי לכך שהאדם יוכל להיות בשמחה והוא – שלא יהיו לו עוונות, לכן בורא עולם, כשרואה אדם שרוצה לקיים את המצווה שציווה עליו – להיות בשמחה תמיד, מיד הוא מוחל לו על כל עוונותיו!

לפי זה מובן, שאדם המאמין במה שכתב רבינו הקדוש – שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד – והוא מתחזק תמיד לקיים את המצווה הזאת, אזי כל השנה כולה מוחלים לו על עוונותיו. לא רק ביום הכיפורים או רק בסוכות, לא רק לחתן או לכלה ביום חופתם – אלא כל השנה כולה! בכל שנייה ושנייה שהוא מאמין שיש לו מצווה גדולה להיות בשמחה, והוא רוצה לקיים אותה, אזי בורא עולם מתנהג עמו על פי אותו הכלל שמתנהג עם החתן ביום חופתו ועם החוגג בימי הסוכות, והוא מוחל לו על כל עוונותיו, וזאת כמובן כדי לאפשר לו לקיים את המצווה של להיות בשמחה.

עתה מתורצת השאלה שנשאלה – כיצד יתכן שרבינו תלה את החוליים (המחלות) בקלקול השמחה ולא בעוונות?

קלקול השמחה נגרם כתוצאה מעוונותיו של האדם, אבל תיכף ומיד כשהאדם מאמין שיש לו מצווה גדולה להיות בשמחה אזי נמחלים לו כל עוונותיו, וממילא הוא יכול להיות בשמחה ולהיות בריא. בזה מתורצים דברי רבינו, איתם התחיל תורה זו העוסקת במצווה גדולה להיות בשמחה, ותיכף אחר כך נכנס להסבר על פי חכמת הטבע והסביר כיצד המחלות באות בשל קלקול השמחה וכו’. אך מה שייך עניין המצווה להיות בשמחה לעניין הבריאות? לכאורה היה צריך להתחיל את התורה במילים: כלל גדול בבריאות האדם הוא להיות בשמחה…

אולם עתה מובן, שדווקא המצווה להיות בשמחה היא הנותנת לאדם את האפשרות להיות בשמחה. מכיוון שהבורא ציוה עלינו להיות בשמחה לכן הוא מאפשר לאדם הרוצה לקיים זאת להיות בשמחה, והוא מוחל לו על עוונותיו. זאת כבר סיבה טובה שלא יהיו לו מחלות. ובנוסף, מעצם השמחה הדם והדופק מתפקדים כראוי והאדם זוכה לרפואה.

נחזור לעניין עשרת מיני נגינה המחיים את הדופק.

רבינו אמר שבספר תהלים כלולים כל עשרת מיני הנגינה הנ"ל, לכן אמירת תהלים היא רפואה גדולה לכל המחלות. אבל יותר מזה גילה לנו רבינו הקדוש – את עשרת פרקי התהלים המסוימים שהם מכוונים ממש כנגד עשרת מיני הנגינה הנ"ל, וקרא להם התיקון הכללי. לכן, אמירת התיקון הכללי היא סגולה גדולה ומועילה ביותר לרפואה, משום שבתיקון הכללי מרוכזים במקום אחד כל עשרת הפרקים שהם כנגד עשרת הניגונים המחיים את עשרת מיני הדופק. לא פעם זכיתי לראות כיצד חולה נרפא על ידי אמירת התיקון הכללי, ואף חולים שלא היו מסוגלים לקרוא בעצמם וקרוביהם קראו ליד מיטתם את התיקון הכללי, נרפאו ושבו לאיתנם.

אך העיקר הוא השמחה! עלינו להאמין באמונה שלמה במה שכתב רבינו (ליקוטי מוהר"ן): "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד"! ולהתחזק תמיד לקיים את מצוות השמחה, על פי כל הדרכים אותן מציין רבינו וכן בעוד מקומות כגון, לחפש בעצמו נקודות טובות, לשמוח בשמחת "ברוך שלא עשני גוי", לעשות כל מיני מעשי שטות ובדיחות הדעת, על מנת להגיע לשמחה.

כשהאדם יעשה את שלו וירצה להיות בשמחה, אזי הקדוש-ברוך-הוא לא ימנע אותו וימחל לו על כל עוונותיו כדי שיוכל להיות בשמחה כרצונו יתברך. ה’ הטוב יזכנו ללכת בדרכים נפלאות אלו ולהיות בשמחה תמיד, ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש.