בת מלך בשדה

הכומר לא ידע איך להתייחס אליה,
ולאחר שחשב מעט אמר: "תראי זה
לא כל כך פשוט… אני מציע שתחשבי
על כך שלושה ימים ואחר כך תבואי
לכאן ונטביל אותך".

דקלה רכשה כרטיס טיסה לישראל דרך אמסטרדם בעוד חודש. היא תכננה לטייל בחודש שנותר לאורך קו הגבול האקוודורי. מישהו הציע לה להגיע לכפר יפהפה ומיסטי, והיא החליטה כמובן להגיע לבקר בכפר ולהמשיך במסלולה.

כאשר הגיעה לכפר, הרגישה שלא תוכל לצאת ממנו לעולם. המקום היה מוקף בהרים ומלא במעיינות, נחלים, צמחים מרהיבים ובעיקר פרחים בשלל צבעים, שמילאו את האוויר בריח משכר. ממש גן-עדן. לפתע שמעה מוסיקה בוקעת מבקתה גדולה. היא נכנסה וראתה בני-אדם יחפים עם שיער ארוך, לבושים בגדי לבן, רוקדים בטראנס. מבלי לחשוב הרבה, החלה לרקוד. מישהו הבחין במגן-דוד שהיה תלוי על צווארה והתעניין. היא הסבירה לו שהיא יהודיה מארץ ישראל. אז עטו עליה שניים נוספים, והחלו להמטיר עליה שאלות קיומיות למיניהן שלא ידעה להשיב עליהן.

אחד מהם היה דומה להפליא לחבר שהיה לה בארץ. כל הלילה דיבר עמה על היהדות. דקלה לימדה אותו אותיות עבריות והיה נדמה לה שהיא תגייר אותו. מאידך, הוא וחבריו ניסו ללמדה את הברית-החדשה. הם טענו שליהודים נמסרה חכמת הקבלה ומפתח הגאולה, אבל הם לא חילקו את אוצרם לבני העולם, ולכן העולם מצפה שיהודה יודה על כך שמנע מבני העולם את הגאולה במשך שנים רבות ויבטח בבורא העולם שיסלח לו. הם טענו שכל הטומאה בעולם נובעת מכך שהיהודים מסתירים את מפתח הגאולה. דקלה ניסתה לטעון שהם בודאי טועים, אבל פרט למגן-הדוד שעל צווארה, ולספר התניא שנשאה עמה כסגולה, לא ידעה הרבה.

הם כל הזמן עישנו מריחואנה והבקתה הייתה אפופה בעשן מתוק. תוך כדי הויכוח התיאולוגי הציעו לדקלה לעשן עמם. היא התנגדה בתחילה, ובהמשך הצטרפה לעישון הקבוצתי. ואז הרגישה שבלבולים עזים תוקפים אותה והיא מתמלאת ספקות לגבי צדקת היהדות. חשה שהיא נתונה במערבולת מכושפת. העישון גרם לה לכל מיני הארות עצומות, תובנות בסדר גודל שלא חוותה מעולם. היה נדמה לה שהיא מסוגלת לחדור לנפשו של בן שיחתה ולהרגיש את כל הרגשותיו. האנשים שקירבו אותה אל ה’אמת החדשה’ נראו לה עדינים, האוהבים את הבריאה והעולם.

לאחר שלושה שבועות, נפרדה בצער מגן-העדן כדי להגיע לטיסה לאמסטרדם. היא לבשה בגדים לבנים כמו בני הכפר, וקיצצה את שיערה הארוך מפני שהרגישה שיש בו אנרגיה חזקה ביותר. לאחר מכן כיסתה והידקה את ראשה במטפחת לבנה. רצתה להיות צנועה מפני שהבינה שהיא השליחה להביא לעם ישראל את האמת האוניברסאלית עלי אדמות. היא נושאת הבשורה!…

דקלה נחתה באמסטרדם בחמש בבוקר והגיעה לרחוב החלונות האדומים. רגליה היו פצועות והיא חלצה את נעליה. היא הייתה עייפה עד מוות ולא ידעה מה לעשות עם עצמה במקום המביש הזה. לא נותר לה כמעט כסף כדי לשכור חדר באכסניה. הרגישה שהיא נמצאת במקום הכי מטונף בעולם. בתיקה היו מונחים זה לצד זה ספר תניא ולהבדיל, הברית-החדשה. דברי חסידות מופשטים לצד אל אחר שיש לו גוף ויש לו דמות הגוף. בתוך כל הערבוביה פגשה בחור ישראלי, שהפנה אותה לאכסניה הזולה ביותר באמסטרדם. דקלה הבינה לפי הפסלים בחזית שמדובר באכסניה מיסיונרית. דיירי המקום קיבלו את פניה באור של אהבה מסַנוור. היא חשה מוארת בדיוק כמו באותו כפר אקוודורי קסום. הרגישה שהאמת מוליכה אותה בהשגחה פרטית. לא ידעה היכן השמים והיכן הארץ, מהי האמת ומהו השקר, אבל האור אפף אותה מכל עבר.

למחרת, נכנסה לחדר מרכזי אחד וראתה שכולם לומדים את הברית-החדשה, כאשר לצידו מונח התנ"ך. שלושים משתתפים ישבו סביב שולחן עגול, וכאשר עמדה בפתח החדר הביטו בה כולם כאחד. באולם נפלה דממה. דקלה התיישבה במקום פנוי, ומולה היה מונח ספר שחור של הברית-החדשה בלשון הקודש. היא לקחה את רשות הדיבור. זרמים עצומים עברו דרכה. כולם שתקו והקשיבו לדבריה כאילו הייתה כוהנת דת ותיקה. היא חשה שמישהו מדבר מתוך גרונה. לא היה לה שום מושג כמה זמן דיברה, כמה רגעים ואולי שעות ארוכות. כל מה שקלטה בכפר האקוודורי המכושף פרץ מתוכה באכסניה באמסטרדם. דיברה על אותו האיש ועל תפקידם של היהודים עלי-אדמות, שראתה עצמה כנציגתם. לאחר המפגש המחשמל לא הם הניחו לה ללכת. אנשי האכסניה פנו אליה בלשון – "אחות יקרה! ברוכה הבאה! טוב שהגעת לאמת!" ורצו שתדבר עוד. מבוקר ועד ערב התעסקו עם אותו האיש, שלטענתם התגלה פעם, וכעת הוא מחכה שכולם יגלוהו שוב.

הנוצרים באכסניה התנגדו לעישון המריחואנה, אבל דקלה עישנה כדי להיות בהשראה. בכל הימים שהייתה באמסטרדם לא נרדמה. הסתובבה יחפה עם הבגדים והמטפחת הלבנים. אנשים ברחוב בהו בה בתדהמה. פעם, ישבה לבדה בבית קפה ועישנה. תושב מקומי הביט בה באופן מוזר. היא לא הייתה מסוגלת לשאת את מבטיו וקמה מכיסאה. כאשר קמה, נותר כסאה מוטה בזווית על רגליו האחוריות במשך דקות ארוכות, ממש ניתק מכוח המשיכה! האיש החל לזעוק: "מה זה!? תראו מה הולך פה! מי הבחורה הזאת?!…". דקלה הרגישה שמאגיה עוברת דרכה ופחדה מעצמה.

עם מראה של נזירה לבנה ומטורפת היא הגיעה לשדה-התעופה. אנשי הביטחון ההולנדים ערכו עליה חיפוש מקיף. הפכו את כל חפציה המעטים. שוטרת אחת בדקה בבגדיה והריחה את תיקה המדיף ריחות קטורת. דקלה לא הבינה שמחפשים עליה סמים. היא הרגישה מושפלת ואפילו פנתה לבורא: "למה אתה עושה לי את זה?! הרי אני באה עם מסר של אהבה שהכל טוב?! למה אני צריכה להיות כל-כך מושפלת?!…"

כאשר נחתה בישראל, לאחר טיסה מנומנמת, עוררה מיד את חשד אנשי הביטחון ואנשי המכס כנַשָּׂאִית סמים בטוחה. היא כמעט נחנקה מרוב בושה, ורק המחשבות על פגישתה הצפויה עם בני משפחתה, המחכים לה כאן, שמחו אותה מעט. לאחר שיצאה הבחינה באמהּ ובאחותהּ, ובבן-דוד נוסף שהיה עימן. לתדהמתה, הם עברו לידה ולא הבחינו בה! "אמא!", היא קראה, והאם, שהסתובבה אליה, לא הצליחה לזהות את בתה. לאחר רגע ארוך נחרדה לגלות שהיצור העומד מולה אינו אלא בתהּ האהובה… שישה חודשים חלפו בסך הכל, אבל דקלה השתנתה לגמרי. ממש עברה מטמורפוזה. אחותה צעקה כאשר זיהתה אותה. רק בן-הדוד עזר לה לסחוב את חפציה המקומטים בדרך למכונית שבה המתין אביה. כאשר ראה האב את בתו חשכו עיניו. "דיקלה!… מה עשית לעצמך?… אוי ואבוי לך…"

במשך הנסיעה דיברה עם משפחתה על הגילויים ועל ה’בשורה החדשה’ שחזרה עמה. כולם שתקו בצער בעודה מדברת בלהט על השלום העולמי בחסות אותו האיש. הם הגיעו בצהרי יום ששי לבית החצר של משפחתה באשקלון. "את חייבת להתרחץ מיד ולהחליף בגדים!" פסקה האם על סף הכניסה לבית. היא הסתכלה מקרוב על ראשה מקוצץ השיער של דקלה והסירה מעט את מטפחתה. "וואיי, את מלאה כינים! לא ראיתי בחיים שלי דבר כזה… איך לא הרגשת בהן?! בואי איתי עכשיו לחצר כדי שנעיף את כל הברחשים מהראש שלך… את לא תכנסי ככה הביתה!"

דקלה ישבה בחצר והמשיכה להרצות על שליחותה ה’קדושה’ לעשות שלום בין היהודים לבין אותו האיש, בעוד אמה פולה את כיניה במסרק מיוחד. "די, דיקלה, די!", התחננה האם שתפסיק לדבר, אבל דקלה לא הייתה מסוגלת. רק בתום המלאכה, כעבור שעתיים של פליית כינים, נרגעה מדיבוריה.

בכניסה לבית חיכתה לדקלה הפתעה. למעלה מעשרים מעטפות של שיחות הרבי מליובאוויטש חיכו בערימה על שולחנה. כעת נזכרה שהזמינה את השיחות באתר האינטרנט של חב"ד, כאשר הייתה בדרום-אמריקה. בליל שבת למדה עם אביה את השיחה של הרבי מליובאוויטש על חודש אלול שבפתחו ניצבו. הוריה, שהיו רחוקים מתורה ומצוות, הבינו שעליהם לעזור לבתם לפני שתסתבך לגמרי עם הנצרות. בימים רגילים היו מנסים למנוע ממנה לחזור בתשובה, אבל כעת הפכה היהדות לברירת מחדל. בשיחה היה מדובר על אלה היוצאים לקבל את פני המלך בשדה, בדיוק ביום שבו קיבלו את פניה בשדה-התעופה! היה מדובר שם על רחמי ה’ ועל התשובה של עם ישראל. הכל הסתדר לה להפליא. אך בכל זאת, באותה שבת המשיכה להתפלל דרך אותו האיש. הייתה לה מלחמה פנימית אם לקרוא בתניא או בברית החדשה, והיא התפללה לה’ שיראה לה את האמת.

בבוקר יום ראשון ביקשה מאביה להסיע אותה לכותל המערבי. כאשר הגיעו, נפרדה ממנו ופנתה לעבר שערי הכניסה. בעודה הולכת לכיוון הכותל, ראתה לפתע, ליד תחנת המשטרה, שלט גדול המבשר על בית תפילתם של "היהודים המשיחיים". דווקא בכניסה לכותל הגיעה מלחמת העולמות שהתנהלה בנפשה לשיאה. עצביה היו מתוחים לגמרי, והיא רצתה לסיים בתוכה את ההתלבטות. היא ראתה בעובדה, שבית התפילה של "היהודים המשיחיים" נמצא על סף הכותל, סימן שמימי לכך שזהו מקומה האמיתי, וקיוותה שסוף-סוף תיגאל מייסורי נפשה.

כאשר נכנסה פנימה ראתה כומר עומד ומשוחח עם תיירים. היא ניגשה אליו ומבלי שתציג את עצמה, ביקשה: "אני רוצה שתטבילו אותי!" איש הכמורה נדהם לראות צעירה יהודיה שמגיעה אליהם ללא היכרות מוקדמת וללא כל הכנה ומבקשת לטבול לנצרות, ושאל: "מתי את רוצה לטבול?"

"עכשיו!"

הכומר לא ידע איך להתייחס אליה, ולאחר שחשב מעט אמר: "תראי זה לא כל כך פשוט… אני מציע שתחשבי על כך שלושה ימים ואחר כך תבואי לכאן ונטביל אותך". דקלה התרגזה על כך שהכומר לא מוכן להטבילה מיד, הרי בדרך כלל הם כמהים לחטוף כל יהודי והנה הוא מעז לעכבה… בכל זאת נטלה משם ספרון ירקרק, יצאה מפתח בית התפילה הנוצרי ופנתה לעבר הכותל. כאשר הגיעה לעזרת הנשים בכותל, הניחה את ראשה על האבן הענקית כדי לצננו מייסורי מחשבותיה. חמש דקות לאחר שביקשה לטבול למען אותו האיש, התפללה בכותל של היהודים… היא שוחחה עם ה’ ללא הפסק עד הלילה. מהרגע שיצאה מרחבת הכותל, לא הייתה מסוגלת יותר לפתוח את הברית-החדשה ואת הספרון הירקרק, שגרמו לה לתחושת סלידה כמעט.

כעבור שלושה ימים החליטה להירגע מכל ההתלבטויות הדתיות, ויצאה עם חברה טובה לטייל בחוף בת-ים. היא הייתה מאושרת לראות את מרחבי הים בחופי הארץ. לאחר כמה שעות נפרדו שתיהן מהים ופנו לכיוון העיר להשיג אוטובוס. לפתע נעצרה דקלה וביקשה מחברתה להמתין לה רגע. היא רצה בחזרה לעבר חוף הים, שלפה מתיקה את הברית-החדשה, כאשר הספרון הירקרק טמון בתוכו, ופשוט השליכה אותו בכל כוחה לים. היא חיכתה כמה שניות עד שנמוגו כל עיגולי הטביעה. לאחר מכן שבה אל חברתה ואמרה לה בשמחה: "זהו! עכשיו הכל ברור לגמרי!"

כאשר עלתה לאוטובוס, נזכרה לפתע שלפי הצעת אותו כומר היה עליה לטבול לנצרות בדיוק כעת, וכתחליף – ‘הטבילה’ את הברית-החדשה… ומהרגע שהטביעה את הברית-החדשה במצולות ים, הרגישה בוודאות שהכל יסתדר, שה’ איתה ואין לה מה לדאוג יותר, הרגישה גאולה. עלה בדעתה שאינה צריכה להירשם לבית-הספר התל-אביבי לרפואה סינית, אלא להגיע לצפת ללמוד תורה.

באותו לילה ממש הגיעה לצפת ונקלעה למכון "אסנט" לקבלה וחסידות. בדיוק באותו יום נערכה שם הדפסה חגיגית של ספר התניא שליווה אותה בתרמיל בכל המסע המסוכן ושמר עליה מפני אותו האיש, מפני הסמים ומפני טירוף הדעת. כעת הודפס ברוב פאר והדר, כאילו לכבודה, לכבוד בת המלך האבודה שחזרה לעצמה ולעמה.

* * *
ליצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 1)