כולם שואלים על המנורה שבמקרר

כל פעם שאנו מספרים לקרובי
משפחה או חברים על הדרך החדשה
בה אנו ‘מאמצים’ את השבת – מה
הם באמת רוצים לדעת? על המנורה
שבמקרר שלנו. הייתם מאמינים?!

כל מה שמעניין את החברים וקרובי המשפחה שלנו היא המנורה שבמקרר שלנו…

לפני כמה חודשים, החלטנו, משפחתי ואני, לנסות ולשמור את השבת. השינויים שחלו בחיינו, שנראו עד לפני כן כמרוץ חולדות לא מוגדר, היו מיידיים ונפלאים.

לא אשתי ולא אני ‘מורעלי עבודה’, אנחנו לא עובדים שעות נוספות מכיוון שהילדים שלנו נמצאים במקום הראשון אצלנו. אולם סדר היום שלנו בוושינגטון הבירה נמתח קצת מעל למקובל. את המרוץ המטורף הזה אנחנו מתחילים כבר ברגע שהילדים קמים, מארגנים אותם ליום לימודים ומפזרים אותם (בשני מקומות שונים) וטסים לעבודה, כדי להגיע בזמן. אחר כך, כשהיום מסתיים, המרוץ מתחיל שוב – מהעבודה, במהירות רבה, לילדים לפני שבתי הספר יסגרו, והביתה.

אנחנו מנסים לסחוט עוד קצת מעצמנו ולעשות מספר מטלות נוספות בשעות הערב, אבל בדרך כלל מסיימים אותן בסופי שבוע. פעמיים בשנה, אנחנו לוקחים שבוע חופש (בכל פעם) ומאפשרים לעצמנו לנשום קצת יותר רגוע…

אבל עכשיו, אנחנו לוקחים חופש למשך 25 שעות, בכל שבוע.

השיחות עם קרובי משפחה סייעו והאירו לנו את ההבדלים שבדבר. פעם אחת אחותי שאלה אותי: "אתה רוצה לומר לי, שאתה כבר לא עושה שום דבר ביום שבת?"

"לא" עניתי, "ובעצם, גם כשעברנו דירה ביום שישי, אז ביום שבת לא פרקנו אפילו ארגז אחד".

"איזה תירוץ נפלא!", היא גיחכה.

"זאת הנקודה", אמרתי לה, "זאת חופשה שכביכול נכפית עלינו".

לפני שעברנו לקהילה בה אנו מתגוררים כיום, אף פעם לא הלכנו ברגל לשום מקום (כמו כל תושבי הפרברים) מכיוון ששום חנות/מרכז לא היו קרובים. אבל עכשיו אנחנו מתענגים מההליכה לבית הכנסת ולבית החברים בשבת. מספר שבועות לאחר שעברנו דירה, הוזמנו לסעודה ראשונה בערב שבת בביתם של חברים. ההליכה הנינוחה והרגועה בחזרה הביתה הייתה חוויה רומנטית משפחתית, כפי שמצאנו לנכון להגדיר זאת. היינו אשתי ואני ושני ילדינו, בלילה קיצי ובהיר עם כוכבים נוצצים. הלכנו, דיברנו ושרנו, בלי להגביל את עצמנו ואפילו לא מיהרנו. זו הייתה חוויה פשוטה, אך מצד שני איכותית. לוקסוס אמיתי.

אך עדיין, בכל פעם שאנו מספרים לקרובי משפחה או חברים על הדרך החדשה בה אנו ‘מאמצים’ את השבת – מה הם באמת רוצים לדעת? על המנורה שבמקרר שלנו. אני מאוד מעריך את הדאגה שלהם, כמובן, ואפילו נזכר, שפעם אחת, מספר חודשים לפני ‘המהפך’, כאשר ששוחחתי עם חבר שסיפר לי על החבר ה"שומר" שלו, אז הוא תיאר אותו כ"לא עוד אחד מאותם משוגעים שמוציאים את המנורה מהמקרר…"

ואני?

אבל מה שבאמת אני זוכר, ואפילו בזיכרון חי ותוסס, זה את הימים ש’לפני’, כשנסענו וחלפנו על פני משפחות אורתודוקסיות שצעדו לבית הכנסת בבגדי שבת. כל כך ריחמתי עליהם. איזו מקפידים ומחמירים, חשבתי, בטח החיים שלהם חסרי הומור ושמחה בגלל כל המגבלות שלהם!’

אך לא מזמן, כשהלכתי עם משפחתי לבית הכנסת ביום שבת בעוד אחר-צהריים אידיאלי של ילדים משחקים, לומדים או סתם מדברים, הבחנתי פתאום במכוניות החולפות על פנינו במהירות, העושות דרכן לאחד ממרכזי הקניות המקומיים. גיחכתי קצת כש’תפסתי’ את עצמי מרגיש רחמים על אותם אנשים שדהרו עם מכוניותיהם במורד הרחוב…

אהה, כן, ומה עם המנורה במקרר שלי? מוחות חושבים שכמותכם, אני מבין שאתם רוצים לדעת. אגיע גם לזה, אבל קודם כל תנו לומר לכם משהו. לילדים שלנו יש את המנהג המקובל והידוע, כמו לכל הילדים – לקום מוקדם מאוד מאוד בבוקר, אפילו בסופי שבוע (לרוב לפני שבע בבוקר). פעם היינו מכינים מראש קלטת וידאו, מראים להם איך מפעילים אותה, וחוזרים למיטה לעוד שעה-שעתיים של שינה.

עכשיו, הם כבר לא רואים טלוויזיה בסופשבוע. שבת, לא שכחתם, נכון? והשבת, כך גילינו, עזרה להם להבין שלשחק אחד עם השני זה כיף גדול, דבר שנכנס ל’מועדפים’ שלהם. לשמחתנו הרבה, דבר נוסף שגילינו, הילדים שלנו מבלים עכשיו פחות זמן מול המסך המהבהב הזה גם בשאר ימות השבוע.

אבל לא על האור שבוקע מהמסך המהבהב שאלתם אותי, אלא על זה שבמקרר, נכון?

טוב, אני חייב לצאת מזה נקי. כן, הוצאתי אותה. הוצאתי לכל הרוחות את מנורת ה-10 וואט הזאת! אני אפילו לא יודע איפה היא עכשיו! זה לא מעניין אותי ואני גם לא מתגעגע אליה! המקרר שלנו נמצא במטבח, ושם, במטבח, יש תמיד אור! אני יכול לראות את כל מה שיש לי במקרר גם בלי הדבר המעצבן הזה. בעצם, אני בכלל לא חושב עליה, ואם כן, זה רק בגלל שאנשים שואלים אותי.

אז אתם מבינים, גילינו שיום השבת, כפי שמסביר התלמוד, היא טעימה מעולם הבא, בעולם של כאן-ועכשיו. היא מתנה קדושה, עסק יפה הוא יום השבת – אבל פועל למעננו רק בעסקת חבילה. ומשפחתי ואני חשים שקיבלנו זכות אדירה לגלות ולשמור את השבת בשלמות.

ובבקשה, אל תשאלו על הנייר טואלט.