ממי אתה מפחד?

גם דרך של אלף קילומטרים
מתחילה בצעד אחד! אף על פי
שהדרך לפעמים ארוכה, צריך
להתחיל ללכת בה. אל תפחד,
תתחיל ללכת.

בשדי יער – פרק 10

ישנו סיפור משעשע על כמה חברים שיצאו לטיול. בדרכם ראו אדם עומד על אם הדרך, ולאחר כמה ימים, כשחזרו, ראו שהוא עדיין עומד באותו מקום. שאלו אותו: "למה אתה עומד כאן?" והוא השיב: "אני רוצה להגיע לירושלים". ושוב שאלו אותו: "כמה ימים אתה עומד כך?". "שבוע" השיב. אמרו לו: "כל כך הרבה זמן?! אם היית מתחיל ללכת, וגם אם היית זוחל כל הדרך על ארבע, היית מגיע לירושלים…"

הנמשל ברור. אדם שרוצה לתקן את עצמו ולחזור בתשובה אמנם רוצה להשתנות, אבל הוא חושב שזה יקרה לבד, לכן הוא דומה לאותו אדם שעמד על אם הדרך וחיכה להגיע לירושלים מבלי לעשות שום צעד לכיוון המטרה.

ישנו פתגם עממי האומר, שגם דרך של אלף קילומטרים מתחילה בצעד אחד! אף על פי שהדרך לפעמים ארוכה, צריך, על כל פנים, להתחיל ללכת בה כדי להגיע בסופו של דבר אל היעד, ואז השם עוזר לאדם להשלים את מה שהתחיל, וכמו שנאמר: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם", או כמו ששגור בפי הבריות לומר: ‘תעזור לך וה’ יעזור לך’.

הצעד הראשון בדרך לתיקון ותשובה הוא לקבוע, לפחות, שעה אחת כדי לעשות חשבון נפש ולהתפלל. אדם שרוצה להשתנות חייב ליחד לשם כך שעה בכל יום, ובזמן הזה ישפוט את עצמו ב’תיקון המשפט’ על כל מעשיו ורצונותיו, ויתפלל על כל פרט ופרט בחייו הצריך תיקון, ויודה על מה שהוא כבר זכה ויתפלל שימשיך להחזיק בו, וכן הלאה.

אדם שרוצה לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, ואינו קובע לזה זמן למשפט ותפילה, דומה לאדם שרוצה להגיע למקום מסוים אבל לא מתחיל לצעוד לכיוון. זאת, משום שהכלי המעשי והיחידי שיש לאדם כדי לתקן את מידותיו ותאוותיו, להתרחק מכל העבירות שבתורה, ולתקן את עברו ואפילו את הגלגולים הקודמים שלו, ולחזור בתשובה שלמה – היא רק שעת ההתבודדות, הזמן אותו הוא מקדיש לחשבון נפש יומיומי.

ממי אתה מפחד?

ישנה מטבע לשון יפה האומרת: מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד.

מה הראיה והסימן לכך שאדם מפחד מ"אחד" – ה’ יתברך? שבכל יום הוא מתוודה על עוונותיו מהיום שחלף. או במילים אחרות, שבכל יום מקיים שעת התבודדות, ובאותה שעה הוא עושה חשבון נפש, מתוודה על עוונותיו ואומר: ‘ריבונו של עולם, חטאתי לפניך, סלח לי, מחל לי, כפר לי על מעשיי, אני מתחנן לפניך שתמחל לי, אני מתחרט שהכעסתי אותך, אני מבקש ממך סליחה, אני רוצה לזכות מעשיו לנהוג בדרך הישרה ולא לחטוא’…

רק אדם שעושה כך הוא זה שמפחד מ"אחד" – מהשם. אולם, אדם שאין לו שעת התבודדות, בה הוא מבקש סליחה מבוראו, דבר זה מעיד שאין הוא מפחד מהשם, והעובדה שהוא עושה בכל יום עבירות ולא מבקש סליחה, כנראה שגם לא מפחד להיענש. אם כן, אדם לאל שעת התבודדות בכל יום פירוש שאין לו פחד מהשם, ומי שלא מפחד מ"אחד" – השם, יפחד מכל אחד…

לכן, כשאדם רואה שיש לו פחדים, דאגות וחששות, וכל שכן חרדות, ידע שזה משום שחסר לו הפחד מהשם, כלומר חסרה לו יראת שמים, חסרה לו התבודדות!

יראת שמים

אדם עם נקודת אמת, יודע על האמת ויתוודה על חטאיו, כגון: "לא תחמוד אשת רעך", "לא תנאף" וכו’. אדם ללא נקודת אמת יכול, חלילה, להיכשל בעוונות חמורים כגון: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", בכל יום הוא נכשל בלשון הרע ששקולה כנגד שלוש עבירות חמורות מאוד בתורה, והן: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. בכל יום הוא נכשל בשקרים ובחנופה, לכן הוא חי בעצבות, שזה עוון חמור, הוא לא מתפלל או מברך בכוונה וכדומה.

כללו של דבר: כל אדם עושה בכל יום עבירות רבות, וכשהוא לא בא לבקש מהשם סליחה, זה אומר שאין הוא מפחד מהשם. כי אם היה מפחד שהשם יעניש אותו, הרי שהיה בא לבקש סליחה. ואם היה זוכה ליראת שמים בדרגה גבוהה יותר היה מבקש סליחה רק מפני שאינו רוצה לצער את השם, ולא מתוך פחד. דבר זה נקרא יראת הרוממות. לכן היה עושה בכל יום שעת התבודדות וחשבון נפש מתוך אהבת השם! שזו תשובה מאהבה, ועל זה נאמר, שגם זדונות נעשים לו כזכויות.

המסקנה מדברים אלו היא, שאדם הרוצה לחיות חיים של אמונה, תשובה, שמחה, חיים ללא פחד וללא מורא משום דבר חיצוני – צריך שעת התבודדות בה ידבר עם השם ויספר לו את כל אשר בליבו, וכל דבר שרואה בו פגם יבקש מהשם שיסלח לו ויאמר:

‘ריבונו של עולם, מחל לי, חטאתי לפניך, אני מבקש ממך סליחה, בבקשה, כפר לי על מעשיי אבא יקר, אל תעכס עלי ריבונו של עולם, עשה עמי חסד ותאריך אתי אף, אני מתחרט על מעשיי. ריבונו של עולם, עזור לי לעשות חשבון נפש נכון שאראה ואבין שלא הרווחתי שום דבר מהעוון, הלא העוון בעצמו הוא עונש, עונש נורא שמרחיק אותי ממך, מהאור שלך, מטובך, מהמתיקות שלך, מהיופי ומהעונג שלך, אם כן, מה הרווחתי כשחטאתי? שהתרחקתי?

אבל מה אעשה, ריבונו של עולם, שהתגבר עלי היצר הרע? ועכשיו אני בא לפניך ומתוודה, מבקש ממך סליחה. אנא ממך, קרב אותי, עזור לי שלהבא לא אחטא. תן לי את הכוחות להתגבר על היצרים שלי. תן לי את הרצונות להיות ולעשות כרצונך. תן לי את הכיסופים לדברים שבקדושה. תן לי את הקדושה. את העצות איך להתגבר על היצרים שלי. את העצות שלא אחטא יותר לפניך…

ריבונו של עולם, כואב לי (ויציין את מקום הכאב שבגופו), אני חולה (ויציין ממה הוא חולה). בודאי אתה צדיק על כל הבא עלי, אמת עשית ואני הרשעתי. ריבונו של עולם, אתה צדיק, ובודאי אם לא היו לי חטאים לא הייתי חולה, אני ממבקש ממך, ריבונו של עולם, הראה לי במה חטאתי, מהם העוונות שבגללם עשית אותי חולה. אני רוצה לחזור בתשובה, עזור לי לתקן את החטאים ושאזכה לעשות תשובה, תאריך אתי אף, אנא ממך, אבא שבשמים, קרב אותי. העוונות שעשיתי מכאיבים לי יותר מהחולי עצמו. הכאב על הכעס והצער שגרמתי לך גדול יותר מכאב החולי, אנא קרב אותי…’

כך צריך כל אדם לדבר עם השם בכל יום! וכשאדם מדבר כך, כלומר שמפחד מ"אחד" ומבקש בכל יום סליחה, על ידי זה יסורו ממנו כל הפחדים ויינצל מיראות הנפולות, כלומר שלא יפחד משום דבר, משום שר או אדון או חיה רעה וליסטים, ולא משום דבר רע שיש בעולם – לא מחלה, לא מעין הרע ולא משום אדם. כמובן שלא יפחד אם תהיה או לא תהיה לו פרנסה – רק מהשם יתברך יירא ויפחד. על ידי זה יזכה האדם להעלות את היראה לשורשה, כלומר לדעת שלם, וידע ממי עליו להתיירא – היינו ליראה את השם הנכבד, ועל ידי זה יזכה להשגת התורה שבנגלה, יזכה לשפלות באמת – היא מידת הענווה, לתפילה במסירות נפש ולביטול כל ישותו וגשמיותו בזמן שהוא מתפלל, ועל ידי זה יתגלו לו סודות התורה שיתגלו לעתיד לבוא. (ליקוטי מוהר"ן ט"ו).

אדם שזוכה לקיים שעת התבודדות בכל יום יזכה לאמונה וענווה שלמה, עם הזמן כמובן, ויזכה לענווה של משה רבינו, שיתגלו לו סודות התורה, שתתעורר בליבו שמחה עצומה. וכל זה משעת ההתבודדות – מהדיבורים שלו עם השם, מכיוון שעל ידי זה עצמו זוכה האדם לעורר בעצמו את השמחה, ולחיות בעולם הזה חיים אמיתיים וטובים.

אדם שמרגיל עצמו בהנהגה זו יוכל לקום אחרי כל נפילה. הרי בודאי יש לו אמונה שהשם יכול להקים אותו מכל נפילה, ויזכה להעלות אותו אחרי כל ירידה. זאת, משום שהוא יודע שדווקא מתוך הירידה הוא ידבר יותר עם השם, ואדם שמדבר עם השם כל הזמן לעולם לא מתייאש משום דבר, אף אם עוברים עליו דברים קשים – הוא יודע שהשם אתו! הוא יודע שעל ידי השיחה עם השם הוא יזכה שהשם יוציא אותו מהכל, כי בשביל השם הכל קל, אין שום דבר קשה אצל השם.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)