המסמר ה-101

"איך אנשים מסכנים את החיים שלהם
כשיש התראות כאלה חמורות, ועוד
משלמים שלושים שקל עבור כוס קפה
עם שתי כפיות סוכר??…"

בפיגוע במדרחוב בירושלים נרצחו 11 יהודים, רובם נערים, ו-17 נפצעו. הפצוע הקשה מכולם היה שרון, שהיה סמוך למקום הפיגוע. מאה מסמרים חדרו לגופו, ולמרות זאת נותר בחיים. מסמר אחד חדר לארנקו וחורר את המטבע שהייתה בו והמחיש באיזו עוצמה חדרו יתר המסמרים. במשך חודשים ארוכים הוא טופל ועבר שיקום ממושך, וגם לאחר ששוחרר מבית החולים, הגיע לטיפולים שבהם הוציאו מסמרים מגופו. הוא ידע בבירור שהוא חי בזכות כוח עליון.

יום חמישי אחד הסיע שי את שרון אל חברו, אביב. הם חלפו ברחוב עזה, ליד בית ראש הממשלה, העמוס במבלים בבתי קפה. "תגיד לי", אמר שרון לשי, "איך יכול בעל שאוהב את אשתו לקחת אותה לכאן, לבית קפה הומה אדם?!". שי הבין את כוונתו ובכל זאת שאל: "למה?".

"מה זה למה?! אם מחבל נמצא בדרך לפיגוע, למה שלא יבוא לכאן, הרי זה מקום אידיאלי לפיגוע!"

"אה, אני מבין אותך, אתה היסטרי בגלל הפיגוע שעברת… אבל עליך להבין שיש אנשים שלא עברו פיגוע והם רוצים לחיות…"

שרון זעם מעט: "תשמע אחי היקר, אם אדם לא עבר פיגוע, זה לא אומר שהוא צריך ללכת עם מי שהוא אוהב למקום עם סבירות כל כך גבוהה לאסון. חוץ מזה, איך אנשים מסכנים את החיים שלהם כשיש התראות, ועוד משלמים שלושים שקל עבור כוס קפה עם שתי כפיות סוכר…", דממה השתררה ברכב. שי הגביר את המוסיקה כדי להפיג את המתח עד שהגיעו לקטמון הישנה, שם ירד שרון לפגוש את אביב בביתו.

במוצאי שבת שרון ישב מול המחשב בבית אביו. לפתע, שמע צפירות רמות, אך חשב בתחילה שמדובר בסיוט נוסף שלו שנבע מהפיגוע. הוא הלך לשתות ושאל את אביו אם גם הוא שומע צפירות. אביו השיב בחיוב. כאשר הצפירות התחזקו מאוד, ביקש שרון מאביו שיבדוק בערוץ 2 מה קורה. "קרה משהו!" היה בטוח. האב הדליק את הטלוויזיה ולאחר חמש דקות נקטע השידור בהודעה: "קול נפץ אדיר נשמע במרכז ירושלים. כנראה שמדובר בפיגוע…"

שרון התקשר לשי. הוא שיער שאחיו נמצא באזור הפיגוע. הטלפון הנייד של שי לא היה זמין. שרון פחד מאוד. לאחר מכן התקשר שוב ושי ענה מבוהל ונסער: "הייתי ברחוב עזה ובדיוק אז היה פיצוץ אדיר… כל האוטו רעד…", ולאחר רגע הוסיף: "וואלה, צדקת כשאמרת שלא כדאי לבלות בבתי הקפה ברחוב עזה. הפיגוע היה ממש שם!".

זמן קצר לאחר מכן, התברר בחדשות שהפיגוע התרחש בבית הקפה "מומנט" ברחוב עזה, מטרים ספורים מבית ראש הממשלה, והיו בו הרוגים ופצועים רבים.

למחרת נסע שרון לבית חברו בקטמון הישנה. הוא עבר בדרך ליד מקום הפיגוע כדי לומר שני פרקי תהלים שידע בעל פה, והמשיך לקטמון. כאשר נכנס לביתו של אביב, שמע אותו אומר בכעס: "תגיד לי, איך אלוקים הורג ילדים?!"… החבר המשיך להוציא מפיו מילים קשות מאוד כלפי מעלה. שרון הבין את זעמו, ומאידך רצה להתנפל עליו, איך אתה מקלל את אלוקים שהציל אותי ממוות, הרי זה בדיוק אותו אלוקים?…

זו הייתה נקודת המפנה. מאותו רגע גמלה בליבו של שרון החלטה למצוא את אלוקים ולהוכיח את קיומו ואת טובו, כדי שלא יהיו עוד אנשים כמו אביב שמקללים אותו. הוא החל לאסוף כל חומר בנושא יהדות, השיג קלטות וידיאו עם הרצאות וראה אותן עם אביב, קנה ספרים וחוברות בנושא האמונה וקרא עמו. הוא רצה בכל מאודו להשפיע על אביב ועל אחרים בסביבתו, שידעו את האמת, ולפחות שיזהרו בכבודו של האלוקים שהצילו ממוות בטוח.

להפתעתו, גילה שרון שגם הוא עצמו לא קרוב כל כך אל האלוקים כפי שדימה, ושיש לו עוד הרבה מה ללמוד ולהתחזק. שני החברים ישבו יחדיו במשך לילות שלמים וצפו בעשרות הרצאות. אביב החל לדבר אחרת על אלוקים ואילו שרון, הרגיש בכל קלטת ובכל דיבור שהוא מרחף באוויר, כאילו שאהבת חייו מתגלה אליו כעת, אבל באותה עת תהה בליבו: אבל מה אני עושה כדי להיות ראוי לאהבה הזאת?

פעם בילו את השבת אצל אביב בדירה. בצהרי השבת התעורר שרון לקולו של הרב אמנון יצחק. הוא יצא לסלון, למקום משכן הטלוויזיה וראה כמה צעירים יושבים ולצידם ערימת קלטות וידיאו. הם התפארו לפניו בעיצומה של השבת: "זו כבר הקלטת השלישית שאנחנו רואים!"…

שרון שמע שבפסח יתקיים סמינר של "ערכים" במגדל העמק. הוא רצה להשתתף בו עם אביב ושני חברים נוספים. הוא אף הצליח להשיג מימון מיוחד עבור השתתפות בסמינר לארבעתם, מארגון שמתרים למען נפגעי טרור. בארבעת הימים הללו התפעלו מאוד ממה ששמעו וקיבלו חומר רב למחשבה. בסמינר התבססה אצל שרון האמונה, והוא הבין שהאתגר האמיתי של האדם הוא לתקן קודם כל את עצמו, ורק אחר כך לקרב אחרים.

שבוע לאחר הסמינר, פגש שרון בערב שבת את דודו שמעון. הדוד אמר לו שהרב גמליאל, שבא לבקרו בבית החולים, שאל לשלומו והזמינו לסעודת מלוה-מלכה שהוא עורך בביתו. שרון הגיע לביתו של הרב גמליאל במוצאי שבת וראה עוד כעשרים בחורים צעירים. הרב קיבל את שרון בחום רב וכיבדו בשפע מטעמים. הוא דיבר על נפלאות הבורא והדגים זאת על תהליך ייצורו הכה מורכב של בורקס פשוט שאנו מברכים עליו כעת. הסעודה המרתקת, שארכה שלוש שעות, הסתיימה ביעף. הוא הביט בפניהם המוארות של בעלי התשובה וחשב לעצמו, שבודאי ראה חלק מהם מתי שהוא, באיזו מסיבה באיזה חוף או יער, עם פנים כבויות ואישונים נפוחים.

לאחר מכן הציע רפאל, חברו החוזר בתשובה של שרון, לעשות את השבת בישיבתם, ישיבת "בניין ציון" בשכונת רמות הירושלמית. לאחר שבילה שבת מענגת במחיצת החוזרים בתשובה, עדיין הייתה לשרון התלבטות קשה. מצד אחד, נטה לרחם על עצמו וסבר שיהיה לו קשה להצטרף לחיים השוקקים והאמיתיים הללו. ומאידך, שאף להתגבר על יצרו ולהתחבר לבני הישיבה. הוא הבין שלא יוכל להישאר עם הספק שאולי הוא מבזבז את חייו לריק. כך שכנע את עצמו ללמוד בישיבה בימי החול. לאחר כשבוע וחצי הרגיש שהוא רוצה להיכנס לחיים הללו עד הסוף.

שרון התקדם בלימודו עד שהגיע לשיעור גמרא ברמה גבוהה. הרב הסביר את מהלך הגמרא לפי שיטת הרשב"א, אחד מגדולי המפרשים בדורות הראשונים, ואז קרה דבר מדהים. לאחר יובש מחשבתי של שנים ארוכות, החל מוחו של שרון להתאמץ כדי להבין את הסוגיה. פירוש הרשב"א שעליו דיבר הרב, לא התאים למה שהכין לשיעור. שרון נלחץ מעט – איך אני מסביר את הרשב"א הזה?…

הוא עמד בפינה ותפס את ראשו: הנה הבין את דברי הרשב"א! הוא התמלא בשמחה וקרא "הבנתי את הרשב"א!". לפתע, הרגיש את ראשו רטוב ולא בגלל זיעה. נוזל מוגלתי יצא מראשו. הוא לקח נייר טישיו ובמשך כרבע שעה, עד לסיום השיעור, ניקה את ראשו מהמוגלה. מסמר שהיה טמון בתוך ראשו החל לבצבץ…

בסיום השיעור סיפר שרון לרב על כך. הרב חייך ואמר: "הרשב"א הוציא לך את המסמר מהראש…"

באותו לילה הלך שרון לבית החולים ושם הוציאו, בניתוח פשוט ולא כואב כלל, את המסמר מראשו. המסמר שמור אצלו במבחנה עד היום, ושמו: המסמר של הרשב"א…

* * *

יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 2)