מלחמת העננים

מסקנה ברורה ומדהימה: החמאס
והבצורת הם תופעה אחת. שניהם
מהווים קריאות להתעוררות, מעין
‘שרות יקיצה’ של בורא העולם.
 

הערת פתיחה: התסריט הבא הוא פרי דמיונו של כותב שורות אלו, אך הוא בהחלט עלול לקרות במקום שאין מקבלי ההחלטות לוקחים את האמונה בחשבון, תוך כדי קביעת מהלכים מדיניים וצבאיים.

מכשיר הטלפון האדום שעל שולחנו של הרמטכ"ל זמזם. זה היה יכול להיות אחד משני אנשים בלבד הרשאים להשתמש ב"קו הלוהט" – או ראש הממשלה או שר הביטחון. הרמטכ"ל זיהה מיד את קולו של ראש הממשלה.

"גבי", פתח ראש הממשלה בלי טקסיות ומילות נימוס, "העלה את חיל האוויר לכוננות סגולה. תהיה מוכן לצאת לדרך עם "קשת בענן" תוך שש שעות. אני מכנס את הקבינט המצומצם, ומצפה לאור ירוק בשעה הקרובה. כל דקה חשובה. מבחינתך, רוץ קדימה. האישור יגיע עוד מעט בהמשך. בהצלחה".

האדרנלין החל לזרום בוורידי הרמטכ"ל. זהו הדבר האחרון שאחמדיניג’אד ואיראן מצפים לו בתקופה זו של הבלגאן בעזה. מה גם, שהאמריקאים סירבו למכור לישראל את הפצצות חודרות-הבונקרים שכל כך נחוצות להצלחת המבצע. מיליון פרטים החלו לרוץ במוחו של הרמטכ"ל, אך הוא היה מוכן. חיל האוויר, בשילוב עם המוסד ואגף המודיעין של צה"ל (אמ"ן), השקיעו חודשים רבים ומפרכים בהכנות למבצע "קשת בענן". הם היו חדים כתער ורק מצפים לפקודת – "נוע, סוף!". הרמטכ"ל חייך לעצמו – העולם היה סבור שאם לא הפציצו את הכור האירני בתקופת כהונתו של הנשיא בוש, בוודאי לא יעיזו הישראלים להיכנס להרפתקה כזו כעת, כאשר אובמה הוא הנשיא. איזו הפתעה מחכה לכולם…

הקבינט המצומצם אישר את הפעולה פה אחד. הכדור עבר לשר הביטחון, שכינס את המטכ"ל ואת הסגל הביטחוני ב"בור" החמ"ל, עמוק מתחת לאדמה במרכז הקריה בתל אביב. ראש אמ"ן המתיק סוד עם הרמטכ"ל, ואז פנה אל הנוכחים, ראשי הצבא וזרועות המודיעין של מדינת ישראל: "אפס פחות אפס-חמש מאות שעות ל’קשת בענן’. אין שום שינוי בחימוש, בסדר היציאה, בדרכי הפעולה, ובסדרי ההמראה שתרגלנו וקבענו לעצמנו. רק המטרה משתנה…"

מפקד חיל האוויר הביט בתדהמה מוחלטת לעבר הרמטכ"ל. הרי "קשת בענן" היא תוכנית חיסול הכור הגרעיני, דרום-מזרחית לטהרן. היכן יש כור אחר או מטרה אחרת שדורשים פעולה בסדר גודל וברמת סיכון של "קשת בענן"?

במקום לפרוס מפות שטח המשורטטות מתצלומי לוויין, ראש אמ"ן הציג מפות לוויין מפורטות המראות את השמים מעל למדינת ישראל. האופק היה כחול ובהיר לגמרי, מלבד ענן בודד מסוג קיומיולונימבוס שהתפתח כחמישים קילומטר מערבית לחוף ישראל. עם מחוון ביד, הצביע ראש אמ"ן לעבר הענן והקיף אותו בעיגולים. בקצב הנוכחי ובהתחשב במהירותם וכיוונן של הרוחות באותה עת, הענן היה צפוי להגיע לתחומה של ארץ ישראל, אי שם בין אשקלון לאשדוד, בעוד חמש שעות. "זהו האובייקט", הכריז ראש אמ"ן, "והוא אויב אכזרי שמוכן להמית אותנו בצמא, חס ושלום".

סגן הרמטכ"ל וראש אגף המבצעים קראו ביחד בפליאה: "מה??? נתקוף את העננים? השתגענו?"

שר הביטחון לקח את המחוון מראש אמ"ן: "הירגעו, חבר’ה. אבהיר לכם. זהו אויב מסוכן וחמקן. חודשים אנו מחכים לו. החורף נגמר עוד מעט, ובקושי ראינו עננים מעל מדינת ישראל. ואם כבר מגיעים – אלו עננים קטנים, יבשים ומסוכנים, מהסוג שאינו נושא גשמים. סוף סוף מתקרב ענן גשם מסוג קיומיולונימבוס אלינו. עלינו לפוצץ אותו לגמרי, שלא יוכל לדלג מעלינו ולהשאיר את המטען היקר שלו בירדן ובסעודיה. הרי זוהי שנת מוצאי שמיטה, וצריכים להיות גשמים מרובים ויבולים כפולים. אין לנו ולו מחצית מהממוצע השנתי עד כה. מצבנו חמור. עלינו לתקוף את העננים עם מלוא אגרוף הברזל של צה"ל. לא רצינו את המלחמה הזאת, אך העננים הפכו עוינים ולאויבים שלנו. לכן, נפוצץ את הענן הזה ונשתדל לתפוס אותו חי. שחבריו יתגייסו לחלץ אותו, נכבוש גם אותם. לא יעזור – אנו חייבים את הגשם…"

עד כאן התסריט.

מגוחך למדי, לא? מיהו המדומיין שחושב שנוכל "לכבוש" את הגשם על ידי מלחמה נגד העננים? אך אם אין תסריט זה הגיוני בעיניכם, אזי שום דבר אחר במדינה אינו הגיוני.

מיהו הפתי שחושב שעל ידי השמדת החמאס ניתן להחזיר שקט ושלום לדרום הארץ? החמאס הוא תנועה לאומית המבוססת על אידיאולוגיה דתית. אפילו אם יחסלו את כל חברי החמאס, עדיין ישנו דור אחר – דור של נערים, ילדים, פעוטות ותינוקות שיונקים את השנאה מיומם הראשון עלי אדמות, ושמחים לשמש עתודה ל"שאהידים" ול"מוחארבין". השם יתברך ברא אותם ונתן להם תפקיד. החמאס, הרי הוא שבט המוסר שבידי הקב"ה כדי ליישר אותנו ולהחזיר אותנו אליו יתברך. לכן, אי אפשר לפתור את בעיית החמאס והטילים בדרום על ידי אמצעים צבאיים.

נאלצנו ליטול את נשקנו ולהילחם נגד החמאס בגלל שחז"ל קבעו: "הקם להורגך – השכם להורגו" (סנהדרין סב, ע"א).

למרות זאת, כיהודים וכחסידי ברסלב, החלטותינו מתקבלות על פי כללי האמונה בלבד. אנו יודעים היטב שהכל בא מאת השם יתברך, הכל לטובה, והכל מכוון לתכלית מאת השם יתברך. מה יוצא לנו מזה? מסקנה ברורה ומדהימה – החמאס והבצורת הם תופעה אחת. שניהם מהווים קריאות להתעוררות, מעין ‘שרות יקיצה’ של הקדוש-ברוך-הוא. ללא רצון עליון, שום הפסקת אש או השמדת אויב לא תביא לידי שלום בדרום הארץ, כשם ששום מלחמה נגד העננים לא תגרום לירידת גשמים. גם החיים וגם הגשמים הם מפתחות שנמצאים בידי הקב"ה.

הבא נזרוק את כל אידיאולוגיות-הסרק והרעיונות הזרים המטמאים את ליבנו ואת שכלנו, ונשוב אל השם יתברך. אז יהיה לנו שלום, גשם וכל יתר משאלות ליבנו לטובה, אמן ואמן!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net