מלחמת המחשבה

כשזורקים כדור, אם אין לפניו מעצור
הוא עף קדימה. אבל אם קיר חוסם את
דרכו אז הוא שב לאחור ומכה במי
ששלח אותו. כך המחשבה, כשיש מי
שמונע אותה לצאת אל הפועל היא שבה
על החושב!

ישנן במקורות ישראל דוגמאות מוחשיות על ממשותה ועוצמתה של המחשבה: חז"ל אומרים שמכיוון שיעקב אבינו חשב על לאה שהיא רחל, פעלה מחשבה זו שיוסף קיבל פי שניים בזה שאפרים ומנשה נחשבו לשני שבטים. זהו הכוח האדיר של המחשבה שעוקרת אפילו מעשה. כל אותו לילה רצונו וליבו היה ברחל…כמו שאותו הרצון הראשון נעשה ברחל, לכן הרצון ההוא חזר אליה, שהרי הבכורה חזרה ליוסף בכור רחל מפני שהרצון והמחשבה היה ברחל. ופירש האור החיים הקדוש: "הנה טעם זה מספיק לנטילת הבכורה מראובן ותעמוד ביוסף כי הוא לפי האמת שעלתה במחשבה ראשונה".

דוגמא נוספת היא דור הפלגה שעליו כתוב, "ועתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות… הבה נרדה ונבלה את שפתם". למה היו צריכים את העצה של "ונבלה את שפתם", וכי מהקב"ה ייבצר לבטל את עצתם? ומדוע צריך לעשות פעולה ותחבולה כדי למנוע שזממם לא ייצא לפועל? כאן שוב רואים את הכוח של המחשבה שהיא מרוכזת ומאוחדת ברבים, זה לא סתם מחשבה של אדם אחד, פה היו כולם מאוחדים במחשבה ובמזימה אחת נגד מלכו של עולם וכאשר קיימת אחדות מושלמת כזו, אזי יש כוח במחשבתם לצאת לפועל מבלי שיהיה אפשר למנוע זאת, כי הקב"ה ברא את האדם 'כדמותו ובצלמו', והנהיג בעולם כוחות – דרכי הנהגה של אדם, הקב"ה מסר לאדם את כוח הרצון, חלק אלוק ממעל.

כוח הרצון הרי הוא כוח רוחני – זו המחשבה אשר יש בה כוח אדיר לא פחות מהמעשה. אך מכיוון שהרצון שייך לעולם המחשבה, אזי כוח הרצון הוא בעיקרו רוחני ונמצא אצל הקב"ה – "ברוך שאמר והיה העולם". כשהקב"ה אומר – זוהי המציאות, אך אצל האדם, להבדיל, יש מרחק בין המחשבה לעשייה. הקב"ה מסר לאדם שבתנאים מסוימים גם ברצון ובמחשבה שלו יש כוח אדיר לפעול, לא פחות מאשר במעשה, אבל בכוח הזה יש כללים, כשלבני אדם יש רצונות סותרים ונפרדים ורצונו של זה אינו כרצונו של זה, אזי כוח זה אינו יכול לפעול. אבל, אם כולם יתאחדו להתרכז באותה מחשבה ובאותה מטרה, אז כל המחשבות מתקבצות יחד ויוצרות כוח כפול ומכופל, אזי נוצר כוח אדיר שהשם יתברך חקק אותו בבריאה למצב ש"לא ייבצר מהם כל אשר יזמו". לכן, העצה היא "נבלה את שפתם" – לבלבל אותם שלא יבינו אחד את השני וממילא לא תהיה ביניהם אחדות, יהיו להם רצונות סותרים ומחשבתם תתבטל.

זהו כוח המחשבה וכשאנו נוכחים מה רבה עוצמת המחשבה אנו מרגישים מחויבות לפתח ולחזק את כוח המחשבה שבנו, כי מחשבה יוצרת מציאות! כי כשאנו חושבים אנו למעשה משדרים לסביבה את מה שאנו חושבים, שהרי הסביבה יודעת לזהות תחושות שליליות או חיוביות ברגישות רבה ולפעול או להגיב בהתאם, ומכאן שהמחשבות מגשימות את עצמן.

דוגמא נוספת על עוצמת המחשבה אנו מוצאים אצל המן ככתוב: "ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו". הרי המן רק חשב, ומדוע תשוב מחשבתו הרעה על ראשו?

ביאר המהר"ל בעניין ואמר: "כאשר זמם ולא כאשר עשה". לכאורה, בעדים זוממים היה צריך להיות שאם זממם יתקיים – ייענשו, ואם לא הצליחו – לא ייענשו, והתורה אומרת, "ועשיתם לו כאשר זמם", ולא כאשר עשה! מסביר המהר"ל, משום שהמחשבה היא כוח ממשי אדיר והם העדים הזוממים יצרו מחשבה שהיא מציאות קיימת, אם כן המחשבה הזאת צריכה לצאת לפועל, ואם המחשבה הזאת אינה יכולה לצאת לפועל כפי שהם חשבו, אז המחשבה עצמה פועלת – כאשר זמם, כלומר שמחשבתם נהפכת על ראשם, זה הכוח אשר נהפך עליהם והורג אותם. אבל, אם מחשבתם יצאה לפועל אזי אין מחשבה יותר.

משל לספינה השטה במהירות נגד ספינה אחרת מתנגשת בשנייה. אם הספינה השנייה חזקה יותר ממנה, היא מתרסקת וטובעת מכוח עצמה. כך גם המחשבה שלהם, שלא יצאה לפועל, חוזרת ופועלת עליהם. כך היה עם המן – הוא חשב על היהודים לאבדם, וישראל עשו תשובה חזקה מתוך אהבה ושינו ממש את מקומם הרוחני. בעזרת פעולות אלה הם יצרו חומת מגן בלתי עבירה, כנאמר: "ותשובה כתריס בפני הפורענות".

אחדות ישראל במחשבה חיובית של תשובה, מנעה מהמן מלבצע את מחשבתו ולא יכלה להתקיים. אבל, הואיל והוא כבר יצר את המחשבה, שהיא כוח קיים ופעיל, על כן היא תשוב על ראשו וכפי שזמם לעשות ליהודים הכל התהפך על ראשו. כשזורקים כדור, אם אין לפניו מעצור הוא עף קדימה. אבל אם קיר חוסם את דרכו אז הוא שב לאחור ומכה במי ששלח אותו. כך המחשבה, כשיש מונע מלהוציאה אל הפועל היא שבה על החושב!

לפנינו חומר למחשבה על כל המצב הביטחוני ששורר בארץ-הקודש במשך שנים רבות כל כך, ולכל המצב שהוא כדרך ללא מוצא. האם לא הגיע הזמן להבין שישראל הם לא ככל הגויים? הרי חלים עלינו חוקים אחרים! על עשיו הרשע נאמר: "על חרבך תחיה". ואילו עלינו, עם ישראל, נאמר: "לא בכוח ולא בחיל, כי אם ברוחי אמר ה'". ישראל היא תולעת יעקב והתולעת אין כוחה אלה בפה. כלי הנשק החזק של היהודי הוא הקשר והחיבור שלו אל ה' באמצעות ההתבודדות והתפילה אל ה', כפי שאומר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו יגן עלינו, משיח יכבוש את כל העולם כולו בלי ירייה אחת! כי עיקר כלי זיינו של משיח הוא התפילה (ושינוי המעשים, כמובן). לכן, מי שרוצה לזכות לקדושת ישראל באמת צריך להרבות בתפילות ובקשות ושיחות בינו לבין קונו, כי זה עיקר הכלי-זין לנצח המלחמה.

המלחמה שלנו הוא לעקור את קליפת המן-עמלק, שזוהי הכפירה, בניין-אב וראש לכל המחשבות הרעות שבעולם. אולם זה לעומת זה ברא אלוקים, ויש לנו את כוח האמונה, שהוא בניין-אב וראש לכל המחשבות הטובות שבעולם. מלחמה לעמלק מדור דור, אך בחסדי השם יתברך יש לנו את רבינו נחמן שהולך בראש, ותלמידו וממשיך דרכו רבי שלום ארוש, ה' ישמרו ויחיהו, ואת הספר "בגן האמונה" – אז אנחנו ננצח, אמן כן יהי רצון.