הכותרת שתעשה לך את היום

מזה מספר שבועות שהיא נמצאת
בכותרות ומחוללת נפלאות. לא מדובר
במשהו שאתה לא יכול לעשות, אלא
רק במילה אחת. תקרא! הכותרת
הזאת בודאי תעשה לך את היום!

הנושא של התודה וההודיה נמצא אצלנו בכותרות כבר מספר שבועות. השם יתברך מראה לי כל הזמן שעלי לדבר עוד ועוד על עניין זה. מדוע? משום בתודה תלויה כל הגאולה, שיכולה להיות קלה מאוד ונעימה בזכות מילה אחת בלבד. במאמר זה נתרכז בעבודת הודאה לפרטי פרטים – על כל הדברים שנראים כביכול שגרתיים בחיי היום יום, אך למעשה הם השגחה פרטית וחסד גמור מהשם על כל אחד ואחד מאיתנו.

בתפילת שמונה-עשרה, בברכת ההודאה, אנחנו אומרים: "נודה לך ונספר תהילתך על חיינו המסורים בידך" – זו הודאה בכלליות על החיים, "ועל נשמותינו הפקודות לך" – זו הודאה על הנשמה שלנו שמופקדת בידיו של הקדוש-ברוך-הוא, כמו שכתוב: "בידך אפקיד רוחי". אחר כך אנחנו מודים בפרטיות על הניסים שבכל יום ויום: "ועל נסיך שבכל יום עמנו" – כלומר, שבכל יום ויום ה’ מחדש ניסים לאדם, ועל האדם לחפש ולמצוא אותם ולהודות עליהם. עצה נפלאה ובדוקה, כדי לא לשכוח את הניסים הללו – היא לרשום אותם במחברת ולחזור ולהודות עליהם.

אחר כך אנחנו אומרים: "ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים" – כלומר, שבכל רגע ורגע יש על מה להודות לה’. כל אחד צריך לחנך ולהרגיל את עצמו להודות על כל פרט ופרט בחיים, בכל רגע ממש, כדי שלא יראה לו שכל הטובות שבחייו הן דבר מובן מאליו, אלא יחוש וידע שהכל חסד של ה’ והשגחה פרטית.

לדוגמא: כאשר אדם מתיישב ליד השולחן כדי לאכול. עצור רגע! התבונן היטב. לפניך מונחת צלחת עם כל טוב. חשבת על הפעולות שנעשו עד שקיבלת את האוכל הזה? ראשית, בורא העולם נתן לך כוח ומקים אותך בכל בוקר. הוא נתן לך פרנסה, כלומר כסף לקנות את האוכל הזה. לא תגיד תודה? בהמשך – היה ‘צינור’, כלומר שליח, שטרח והכין עבורך את האוכל – ולא תגיד תודה? הגעת הביתה בשלום מיום עבודה לחוץ ומטורף כשאתה בריא ושלם ו… התיישבת לאכול. ומה עם התודה?

כך לגבי כל דבר ודבר בחיים. גש לכל פרט ופרט שמרכיב את הפעולה אותה אתה זוכה לקיים הרי היא לא נעשית מעצמה, מישהו נותן לך כוח לבצע אותה. מישהו מסייע לך להשלים אותה ולקבל את התוצאה הסופית – ואמור תודה! 

כך נהג רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, בילדותו. כשהתיישב לאכול הוא לא הסתפק רק בברכות שמברכים על האוכל, אלא היה מודה בלשון שלו בפרטיות על כל סוג מאכל: תודה לך ה’ על המלפפון, תודה לך ה’ על העגבנייה, תודה לך ה’ על הגבינה וכדומה. זו כמובן נקודה חשובה מאוד – להודות בפרטיות על כל דבר ודבר ולא רק להודות בכלליות, מכיוון שאם אנו מודים בכלליות זה לא מחנך את האדם לאמונה בהשגחה הפרטית, והוא נשאר עם אמונה כללית ומופשטת. אולם כשמודה על כל פרט ופרט, בזה הוא באמת מתחיל לחיות את ההשגחה הפרטית שיש עליו בכל רגע ורגע, שאפילו הדברים הרגילים שיש לו הם כולם בהשגחה ובחסד של ה’ עליו.

אל תחשבו שזה מוגזם להודות על כל פרט ופרט, כי על כל דבר שעולה על הדעת צריכים להודות. דוגמא יפה לכך היא מה שסיפר לי אחד התלמידים שלי שמקיים עבודה זו תקופה ארוכה: יום אחד הוא נכנס עם מכוניתו למגרש חנייה, וכשהאחראי שם חייך אליו הוא הודה לה’: ‘תודה רבה לך ה’ שהאחראי על המגרש מחייך אלי’. אחר כך נכנס בליבו ספק: אולי זה מוגזם ומיותר להודות על דבר כזה? כך חשב לרגע, ושכח מזה… למחרת, הוא היה צריך שוב להחנות את מכוניתו אך במגרש חניה אחר, והנה, האחראי על המגרש לפתע התקומם עליו והתחיל לקלל ולבזות אותו, איך הוא מחנה כאן את רכבו וכו’. התלמיד הבין שזהו מסר מה’ – על אותו פקפוק שהיה לו מאתמול, והוא הבין שזה בכלל לא מיותר להודות על יחסם הנוח של הבריות אליו, שהרי יכול להיות אחרת לגמרי…

מזה נלמד להודות לה’ על כל דבר, כגון יחס נוח של הבריות וכדומה. אנחנו צריכים לחנך את עצמנו להגיד תודה ממש כמו שמחנכים ילד קטן להגיד תודה… ומי שזוכה לחנך את עצמו להודות על כל פרט ופרט בחייו, זהו תענוג גדול וזו עבודה גבוהה מאוד שמסייעת לאדם לחיות עם ההשגחה הפרטית. זאת כמובן הדרך לצאת מכל כפיות הטובה, והכפירה, שמסתירה לו את חסדי ה’. ולא רק, אלא גם ממידת הבכיינות שהיא המידה שממשיכה על האדם דינים וייסורים יותר מכל דבר אחר, ובגללה הגלות נמשכת ומתארכת.

כאשר אדם מתרגל להודות על הכל הוא יוצא מהקליפה של כפיות הטובה, שזו הקליפה של המן עמלק. כי המן היה כפוי-טובה הגדול ביותר שהיה בעולם. לא היה מאז הבריאה ועד היום אדם שה’ עשה עמו כאלה חסדים וטובות והיה כפוי טובה, כהמן הרשע ימ"ש. הרי ה’ נתן לו עושר עצום ומאה בנים! וכל אזרחי מדינות מלכות אחשוורוש כולם היו משתחווים לפניו בכל פעם שהיה עובר ברחוב. טבעת המלך הייתה בידיו לגזור בה גזירות כרצונו וכן הלאה. המן הרשע גילה על עצמו שהוא כפוי טובה שאין כדוגמתו. כאשר מרדכי לא השתחווה לפניו הוא כינס את כל משפחתו ואוהביו, ואז ערך לפניהם רשימה של כל החסדים שה’ עשה עמו, את רוב עשרו וקנייניו, את בניו, ואף סיפר להם שאין אדם מכובד ממנו בכל הממלכה, ושהמלך משיא אותו על כל השרים, והוא למעשה מולך על כל העולם! אבל רק בגלל שיהודי אחד לא משתחווה לפניו, אז: "כל זה אינו שווה לי"!

זוהי קליפת כפיות-הטובה. אדם מוחק את כל החסדים והטובות שה’ עושה לו כשמשהו לא הולך לו כרצונו, ולמעשה הוא אומר את מה שהמן אמר – בגלל הדבר המסוים שלא מסתדר לו כרצונו אז הכל כבר לא שווה כלום – כל החסדים, כל הטובות – אינם שווים כלום, מכיוון שה’ לא עושה את מה שנדמה לו שטוב בשבילו…

נושא זה ציינו במאמרים רבים – שכל הגאולה תלויה בעבודת הודאה. כי כל הגלות שנגזרה בגלל אותה בכיית חינם של אבותינו במדבר נמשכת ונמשכת, אבל לא בגלל הבכייה של אבותינו אז, אלא בגלל שאנחנו ממשיכים את אותה בכייה! אנחנו עדיין בוכים! אך אם נפסיק לבכות ונתחיל להודות, מיד תבוא הגאולה! הן בכלליות והן בפרטיות. ולמרות שלא כולם הפסיקו לבכות, אך אדם שיפסיק לבכות ויחיה עם התודה וההודאה יראה את הגאולה הפרטית שלו במו עיניו ממש. הרבה אנשים שקיבלו זאת על עצמם, ואף את העצה של כתיבת החסדים במחברת, חייהם הפכו לגן עדן כאן בעולם הזה.

כל מי שיקבל על עצמו את העצה הזו, לא רק שאני מברך אותו – אלא מבטיח לו! שיהיה לו גן עדן בעולם הזה. רק כך נקרא אדם השמח בחלקו, ומי ששמח בחלקו ומקבל את כל מה שעובר עליו באהבה, ה’ מוחל לו את כל עוונותיו – אפילו עוונות שכתוב בתורה שלא מועיל להם תשובה. וגם יהפכו לו כל זדונותיו לזכויות, כי הרי הוא עושה תשובה מאהבה.

על זה כותב הרב מסלונים זצ"ל: אדם שמקבל את כל מאורעותיו בשמחה ובאהבה, ה’ מוחל לו את כל עוונותיו, מידה כנגד מידה, כי ה’ אומר: כמו שהאדם הזה מקבל את ההנהגה שלי באהבה, כך גם אני מקבל באהבה את התנהגותו…

עבודה זו למעשה מבטלת ומוחקת לגמרי את קליפת המן עמלק. זאת, משום שכל קליפת עמלק יונקת את כוחה מהעובדה שעם ישראל לא מקבלים את כל מאורעותיהם באהבה, ואז יש לה רשות לקטרג על עם ישראל והשם יתברך נותן רשות לעמלק להרע ח"ו לישראל, וכמו שאמרו חז"ל שעמלק הוא "רצועת מרדות" כנגד עם ישראל. כשלא סובלים את מעט המרירות המוכרחת להם מחמת עוונותיהם באהבה, אזי צריכים לסבול מרירות פי כמה וכמה.

מזה ילמד כל אדם עד כמה מסוכנת מידת הבכיינות, שמעוררת את הקטרוג של עמלק. הבכיינות היא "רצפט" בדוק לייסורים, ה’ ישמרנו. כאשר אדם ‘אוהב’ ייסורים, מה שנקרא "מזוכיסט", אז זו הנוסחה: שיבכה כי אז מובטח לו שיבואו עליו ייסורים גדולים, שלא יעזבו אותו, ח"ו.

וזה מה שידוע בשם הזוהר הקדוש – שאם עם ישראל היו מקבלים את הגזירה, להסתובב במדבר ארבעים שנה באהבה, אזי מיד בתום הארבעים שנה היו נכנסים לארץ ישראל והייתה הגאולה השלמה. אולם, מכיוון שלא קיבלו את הגזירה באהבה, אלא הלכו ורטנו והתלוננו ובכו – התארכה הגלות עד עכשיו. וכן הוא בכל אדם, כשלא מקבל את ה"גלויות" הפרטיות שלו באהבה, ידע שהוא מאריך לעצמו את אותה גלות. אבל אם יקבל באהבה את הירידות, הקשיים והבעיות שיש לו, אז הם יגמרו מהר מאוד! ולא רק אלא יקבל גם מתנות נפלאות, מכיוון שכוונת ה’ היא תמיד לטובת האדם – לכוון ולהעלות אותו על המסלול שלו, כמבואר באריכות בספר "בגן החכמה". לכן ספר זה הוא ספר חובה לכל אדם כדי שילמד כיצד להיות שמח בחלקו תמיד.

מכיוון שכפיות הטובה היא העוון הכי נורא שיש, והיא שורש כל הרע, עיקר התשובה לזה הוא ללמוד להכיר טובה ולהגיד תודה. כל זמן שהאדם לא עובד על עקירת מידה זו ממנו, אין לו את עיקר התשובה. וזה מסביר למה ישנם אנשים שמקיימים הרבה מצוות, ונשמרים מעבירות וכו’, אך יש להם בכל זאת הרבה ייסורים.

דוגמא לכך היא אותו זוג, שהם שומרי תורה ומצוות, שהגיעו אלי כדי שאייעץ להם בעניין שלום-הבית שלהם. ניסיתי להסביר להם את עבודת התודה וההודיה על כל פרט ופרט בחייהם, כמובא כאן, והם פשוט לא קיבלו ממני. אמרתי להם, כשכדי למצוא תרופה למכתם הם מוכרחים לבטל את שכלם, כמו שמסופר על רבי זירא שהתענה מאה תעניות בשביל לשכוח את התלמוד הבבלי, משום שרצה ללמוד תלמוד ירושלמי שהוא גבוה יותר. כי אף על פי שהתלמוד הבבלי כולו אמת לאמיתה, אבל כשרוצים ללמוד שכל גבוה יותר, שזה התלמוד הירושלמי, צריכים להשליך את השכל הנמוך, אפילו שאף הוא אמת. כל שכן כשהשכל שצריכים לזרוק הוא בכלל לא שכל של אמת. כי בודאי הבכיינות אינה אמת. בזה – אמרתי לאותו זוג – יש לכם חסרון שאתם חושבים שאתם כביכול מלומדים. כשבאים אלי אנשים רחוקים, שלא יודעים כלום, הם בודאי משליכים את שכלם, מכיוון שהם כבר מבינים שכל העולם הזה הוא שקר והם מקבלים על עצמם את עבודת ההודיה ואף רואים ישועות. ואתם, בגלל שיש לכם כביכול "שכל", קשה לכם לזרוק אותו…

הכלל הוא, שהעבודה העיקרית של האדם, שהיא עבודה שבה תלויה כל הגאולה, היא לצאת מכפיות הטובה ולהרגיל את עצמנו להודות על הכל תמיד. בימים אלה יצא דיסק חדש בשם: "תפסיק להתבכיין", שיכול להביא את הגאולה בקלי קלות, וכל אחד ואחת חייבים לשמוע את הדיסק הזה שוב ושוב, עד שיפסיקו להתבכיין, כי אז הגאולה יכולה לבוא כהרף עין ממש. הגעתי למסקנה שקבלת הקהל כבר אינה הכרחית. אני נותן לכל מי שמגיע אלי את הדיסק הזה כדי שיתחיל להודות במקום לבכות. אם יש לאדם עדיין שאלות והוא לא מצליח להתמודד עם הבעיות – אשמח לפגוש אותו שוב ולסייע לו. אבל ברור לי שעבודת ההודאה כבר ברורה לו. ולאותם אנשים שזכו אני מציע להפיץ את הדיסק הזה ולזכות את הרבים. ניצלת? תציל גם אחרים!

יהי רצון שנזכה כולנו לעקור לחלוטין את מידת הבכיינות ונזכה למידת ההודאה, ובזכות זה נזכה לגאולה השלמה ברחמים, אמן.