כל העניין שלנו הוא רק אהבה

אנחנו לא מתיימרים לדעת
חשבונות שמים, אבל המסר
ברור – אנחנו חייבים להפסיק
עם כל המחלוקות! העניין שלנו
הוא אך ורק אהבה!

ביום ל"ג בעומר קרה אסון נורא בעם ישראל. חמישה יהודים טהורים נהרגו בדרך חזרה לביתם, אחרי שחגגו כל הלילה במירון לכבוד התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. בלילה הייתי בלוויות של אותם חמישה קדושים, שני מבוגרים ושלושה ילדים קטנים, ולמחרת בבוקר קמתי עם מועקה נוראית בלב, בלי שליטה, והייתי צריך להתפלל ולהתחזק מאוד מהצער הנורא הזה.

הדבר היחידי שהדהד לי בלב כל הזמן, הם אותם דיבורים עליהם אנו מרבים לדבר מזה חודשים – שכל מה שה’ עושה לטובה הוא עושה! ואין רע בעולם, ושכל אחד צריך לדעת ולשנן לעצמו: אני לא מבין כלום ולא יודע כלום, רק מאמין שהכל לטובה! כל השיעורים שמסרתי בחודשים האחרונים פשוט הדהדו לי בלב, וזה מה שהחיה אותי. זה מה שבעצם שחיזק אותי.

ואז אמרתי לעצמי: ומה יעשה יהודי בלי כל הדיבורים הללו? איך הוא יחיה? איך הוא יתפקד? איך ימשיך את החיים? אני שומע סיפורים רבים על אנשים שמתפרקים ממש כאשר פוקדת אותם צרה כלשהי, ואני לא מדבר על כזו צרה נוראית. מחשבה זו חיזקה אותי, עד כמה יש להרבות ולהתחזק בעניין ההודאה והאמונה – שהכל לטובה ואין רע בעולם, ורק זו האמת לאמיתה.

אנחנו רק בני אדם. בודאי כואב לנו. וגם מי שמאמין שהכל לטובה בשלמות – כואב לו, ואי אפשר, ובהחלט אסור, להתעלם או להדחיק רגשות. אבל כשיש אמונה – יש לאן לחזור. יש מהיכן לקבל את הכוח להמשיך הלאה!

התאונה שכולנו בכינו וכאבנו את התוצאה המחרידה שלה צריכה לעורר אותו, כדי לקבל מסר חשוב לחיים. אנחנו לא מתיימרים לדעת חשבונות שמים, ובודאי אותם טהורים שנהרגו היו קרבן של כלל ישראל וכיפרו על כולנו, אבל מוטל עלינו ללמוד ממקרה זה, ומכל מקרה שאנו חווים בחיים ולאו דווקא עם תוצאות מחרידות, ככל יכולתנו. התבוננתי באסון ושאלתי – איך יתכן שזה קרה ביום ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי, היום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, יום של שמחה והמתקת כל הדינים, יום של ישועות והצלות, אחרי שהיו נעורים בלילה ורקדו ועבדו את ה’, התפללו בהנץ החמה, ביום ל"ג בעומר שהוא יום עם אור נפלא ועצום – איך זה יכול להיות???

המסר שה’ עורר אותי ללמוד מהמקרה זה קשור למה שאמר רבי שמעון בר יוחאי, שהעניין של אלו הקשורים אליו תלוי באהבה והחביבות שביניהם!

נקודת אהבת-ישראל איש לרעהו שייכת לרבי שמעון, שאמר: "אנן בחביבותא תליה מילתה" – העניין שלנו עומד ותלוי על האהבה והחביבות שבינינו! העניין שלנו הוא רק אהבה. את זה אמר רבי שמעון על עצמו ועל חבורתו הקדושה, שביחד – בזכות האהבה והאחדות שהייתה ביניהם – זכו שיתגלו להם סודות התורה. לכן, רבי שמעון וחבריו היו התיקון לתלמידי רבי עקיבא כידוע, שמתו בגלל שלא הייתה ביניהם מספיק אהבה.

אם כן, המסר הוא לכל עם ישראל שמאמינים ברבי שמעון בר יוחאי ובכל הצדיקים, שכולם צריכים לעסוק, לעבוד ולהוסיף אהבה בעם ישראל. להגביר את אור אהבת ישראל! המחלוקות שיש בישראל, הטינות, ההקפדות – כל זה חייב להיפסק! ישנה טעות איומה הרווחת בקרב הציבור, שאדם חושב שאם מישהו לא שייך לקבוצה שלו אז הוא לא יאהב אותו, לא יחייך אליו, או לא יקדים לו שלום ברחוב. ברור שזאת טעות איומה שאותה חייבים לתקן, למחוק כליל.

עלינו להרבות אהבה ולהאיר פנים זה לזה. לחייך זה לזה! ובפרט כל מי שמחשיב עצמו תלמיד של רבי נחמן מברסלב, מכיוון שגם רבי נחמן מברסלב זיע"א אמר לחסידיו: "העולם יתפלאו על האהבה שתהיה ביניכם!", לכן עבודתנו על מידת האהבה צריכה להיות מיוחדת ומורגשת. עבודה כזו גדולה ועצומה שכולם יבחינו בה ויתפלאו על האהבה הזאת.

אם אנו אוהבים את עם ישראל, לכן על כולנו לשאול את עצמנו: מה אנחנו עושים בשביל עם ישראל? כל אחד מאיתנו צריך לעשות דבר כלשהו בשביל עם ישראל, כגון: להקדיש זמן תפילה על עם ישראל, להאיר פנים אחד לשני ולקרב את הבריות. עצתי היא, שיהיו לכולנו כמה דיסקים בכיס כדי לתת למי שמוכן לשמוע.

אהבה ושלום הן מידות חשובות ונצרכות מאוד לכולנו! החיים של כל אחד מאיתנו עומדים ותלויים עליהן. דבר זה ראיתי באופן ברור, שישנם אנשים שסובלים סבל נורא, כגון ממחלות ר"ל, בעיות קשות של פרנסה, מחלוקת שהתחילה מדבר פעוט ושולי והפכה לכדור שלג גדול ועל ידי זה הם סגרו לעצמם את צינורות השפע. כי לכל אדם יש צינורות שפע דרכם הוא מקבל את השפע הרוחני והגשמי שלו, וכאשר הוא סוגר אותם השפע לא מגיע אליו, ואז הוא מתחיל לסבול בכל מיני דרכים, הכל לפי הבחינה והצינור שנסגר לו.

ומה הם צינורות השפע של האדם? אלו הם האנשים איתם הוא קשור על פי השגחת ה’ עליו, שמהם בא לו השפע הגשמי והרוחני. הראשונים הם ההורים שלו, ורואים בחוש ממש כיצד הם הצינור הראשי של השפע של האדם, לפחות בשנות חייו הראשונות, ולמעשה לאורך רוב חייו, בגלוי או בסתר. לכן, הרבה מאוד מאותם אנשים שיש להם ייסורים וחסרונות נוראיים בחייהם, זה משום שיש להם נתק כלשהו עם ההורים – יש להם הקפדה וכעס על האבא או על האמא. הקפדה זו סוגרת להם את צינור השפע, שהוא ההורה.

גם כאשר ההקפדה לכאורה בצדק, אין זה משנה – זה סוגר את הצינור! כי ברור שאם ההקפדה לא בצדק זהו פגם וחולי נפש. אלא, אפילו שההקפדה היא עם סיבה, כגון שההורים ציערו אותו, התעללו בו, לא נתנו לו מספיק אהבה, או כל דבר אחר שפגע בו בפועל ממש – גם הקפדה מסוג זה סוגרת את צינור השפע! אדם יכול לחשוב שהוא צודק כמה שהוא רוצה, אך כל זמן שהוא מקפיד, כועס, שונא, או נוטר – הצינור סגור. הדברים שאני מציין כאן אינם על פי השערות, אלא דברים שראיתי בעיניים שלי, שבדקתי וראיתי שהם אכן כך.

צינורות השפע הבאים והקרובים אל האדם הם הרב שלו וכל הרבנים והצדיקים. כל צדיק שהיה בעולם וכל צדיק שעדיין ישנו בעולם ירד ויורד דרכו שפע רוחני וגשמי, וכאשר אדם חולק עליו, כל שכן אם שונא אותו ומדבר עליו, הוא סוגר לעצמו את צינורות השפע שעוברים דרך הצדיקים. ומה הפלא שהוא חולה או בחובות?

כל מה שיש לנו הוא רק בזכות הצדיקים. ראו איזה שפע של אמונה וחסד הוריד אברהם אבינו לעולם! כיצד היה העולם מתקיים בלי אברהם אבינו? כך צריך לומר על כל צדיק וצדיק שהעולם לא היה מתקיים בלעדיו! ולראות את כל הטוב שהוריד לעולם ולהודות לה’ שנתן את הצדיק הזה – את יצחק אבינו, את יעקב אבינו, את השבטים הקדושים, את יוסף הצדיק, את משה רבינו ועוד. עלינו להודות לה’ על כל צדיק וצדיק שהיה ושישנו בעולם ודרכו זכינו לטובות עצומות ודברים נפלאים בעולם. ואם נתבונן בספר שמות הצדיקים, על כל צדיק שמוזכר שם, נבין שעלינו רק להודות לבורא עולם! כי אז נראה שזו עבודה לכמה מאות שנים…

בודאי שעלינו להודות על הצדיקים החיים עמנו, בדור שלנו, ולהתפלל עליהם, שהקדוש-ברוך-הוא ירחם עליהם וייתן להם כוח ובריאות, חכמה בינה ודעת כיצד לקרב את עם ישראל, ולהחדיר בעם ישראל אמונה. כללו שלו דבר, על האדם להיות מחובר עם כל הצדיקים.

נכון, אדם לא יכול להיות מקורב בפועל לכל הצדיקים מכיוון שהוא יתבלבל מזה, כמו שרבינו כותב בספר המידות, שאדם שמקבל תורתו מכמה רבנים זה מקלקל לו את אמונת הייחוד. כלומר, קשה לו להאמין שה’ אחד. לכן אמרה המשנה: עשה לך רב והסתלק מן הספק. המשנה לא אמרה: עשה לך רבנים… וכי חז"ל לא ידעו שיהיו הרבה רבנים? אלא, האדם צריך לקבל את תורתו אך ורק מרב אחד, ורק אז יסתלק מן הספק.

אולם, עצם העובדה שאדם לא יכול להיות מקורב בפועל להרבה רבנים לא נותנת לו את הלגיטימציה לחלוק על מישהו ח"ו. אם הוא מקורב לרב מסוים זה לא אומר שהוא צריך לזלזל באחרים, או לדבר על אחרים ח"ו. הקרבה של כל אדם לרב שלו היא משום שכך ה’ מנהיג אותו וכך הוא מתקרב לקב"ה. ובמקביל, עליו לאהוב את כל שאר הרבנים שאינו מקורב אליהם, ולאהוב את כל הספרים הקדושים שחוברו ומחוברים על ידם, ולא לזלזל חלילה בשום אדם כדי שלא יסגור את צינורות השפע הללו, שהם הצדיקים והרבנים ותלמידי החכמים של ישראל.

צינורות השפע הבאים הקרובים ביותר אל האדם הם בן או בת הזוג. הבעל לאישה והאישה לבעל. אם אדם סוגר לעצמו את צינור זה על ידי הקפדות וכעס, פגיעות הדדיות וכדומה, ברור שהוא מושך על עצמו צרות ח"ו.

לכן, שלום הבית הוא פרויקט חייו של האדם ואי אפשר להניחו בצד בשום זמן ובשום מצב, כמו שלמדנו בספר "בגן השלום" שכל תיקון האדם תלוי בעבודה שלו על שלום ביתו, וכל העבודה על שלום ואהבת ישראל מתחילה בהכרח בבית. האם זה יישמע הגיוני שאדם יעבוד על שלום ואהבה עם כלל ישראל בזמן שהוא לא עובד על שלום עם בני ביתו, שהם הקרובים לו ביותר, ממש בשר מבשרו, ומהם הוא מקבל טובות יותר מכל אדם אחר בעולם? זה לא הגיוני.

המסר שקיבלתי על עצמי להתעורר אליו, בעקבות האסון שפקד אותנו, מתחיל בהכרח בבית. על כל אחד מבני הזוג לקבל על עצמו ללמוד ממש מהו שלום בית ולהתפלל על זה. על שני בני הזוג לעשות כל שביכולתם כדי שישכון השלום בביתם, האהבה והאחדות, כי רק אז יוכל השלום להתפשט הלאה – לחברים, לקהילה הקרובה ולכל עם ישראל.

יהי רצון שנתעורר לנקודות חשובות אלה ובלימודן וקיומן יהיו לעילוי נשמתם של הרב נפתלי ועקנין ושני ילדיו – נחמן ונתן, הרב נתן אוזפרסקו והילד נפתלי הרץ חי וידבסקי זצ"ל, ונזכה לראות בנחמת ציון, בביאת משיח צדקנו, בבניין בית מקדשנו והגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן.