מאפילה לאורה

"מה אתה מדבר איתו? כדור אחד בראש והוא מת". החוקר הפנה את מבטו מהנאשם למנהל הלוך ושוב והוסיף: "לא, הוא גם לא שווה את הכדור. הכדור יקר מדי עבורו..."

4 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 12.07.09

"מה אתה מדבר איתו? כדור אחד
בראש והוא מת". החוקר הפנה את
מבטו מהנאשם למנהל הלוך ושוב
והוסיף: "לא, הוא גם לא שווה את
הכדור. הכדור יקר מדי עבורו…"

לרגל יום ההילולא של מורנו ורבינו הרב לוי יצחק בנדר מזקני חסידי ברסלב, כ"ג תמוז

העיר אומן כוסתה בעלטה כבדה, לצד קור עז החודר לעצמות עד מוות. שלג עז ניתך ארצה ועטף אותה בלבן. בלילה כזה אין דמות אדם נראית ברחוב. הכל דומם שקט קודר ומעורפל ובבית אחד מבתי העיר עוד דולק הנר ולצידו יושב אבי המשפחה ולומד תורה.

היה זה בליל ט"ו חשוון תרצ"ו, עת נשמעה הנקישה המאיימת על דלת ביתו של הרה"ח רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל (בתמונה משמאל), מחשובי חסידי ברסלב. היו אלו אנשי הק.ג.ב. שוטרי חרש אלו סובבו והקיפו את הבית כולו, אחר כך נקשו באלימות על דלת הבית וכמעט שעקרו אותה ממקומה. "כאן גר בנדר?", שאל הקול שמעבר לדלת ובין רגע נפרצה הדלת.

"באו לקחת את אבא", אמרה האם לביתה בקול רועד.

שוטרי הק.ג.ב. באו במטרה לעצור את רבי לוי יצחק בנדר שהיה בבחינתם "הפושע המסוכן ביותר ברחבי רוסיה" ולהובילו למשפט.

למען האמת, לא הייתה זו הפתעה עבור משפחת בנדר. רבי לוי יצחק, עסק בענייני יהדות בכלל ובכל ענייני ברסלב בפרט, בעיירה אומן וסביבותיה. מלמד נערים, מחזיק מכיסו ומכספי נדיבים אלמונים את ה"קלויז" הברסלבי באומן, שהיה האחרון להיסגר בכל האזור, חרף כל המיסים שהוטלו עליו במטרה לסגור אותו. הוא ובני משפחתו ידעו כי לילה אחד תשמע הנקישה בדלת, הנקישה ממנה פחדו פחד מוות.

והלילה הזה, היא אכן נשמעה…

עוד קודם לכן חיפשו אותו, כמה וכמה פעמים. פעם אחת כשלא מצאו אותו, לקחו תחתיו 27 יהודים שנשלחו לארץ גזירה וגורלם לא נודע.

בפנים חתומות נפרד רבי לוי יצחק ממשפחתו. הקהילה עצמה הוכתה בהלם. כי רבי לוי יצחק דאג גם למשפחות "חבורת העובדים" הברסלבית שהייתה באומן. ומה יהיה על חניכיו, הנערים שלימד?

אומן, העיר בה גר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל

באותו לילה, נעצר חסיד ברסלב נוסף, רבי אליהו חיים רוזין. שניהם הושמו באותו כלא באומן, בהמשך הועברו לתא אחד.

אותו לילה היה קור גדול ועז. זה היה בחינת חיבוט הקבר, ה’ ישמור. והמנהג אצלם, בזמן שמביאים אחד לבית הסוהר, אז מחפשים אותו בחיפוש אחר חיפוש, ממשמשים בכל בגדיו, שלא יהיה לו שום דבר, בפרט איזה ספר או תפילין, או כל דבר של יהדות. אבל אצל רבי אליהו חיים היו תפילין, וזה היה חידוש גדול אצלם. אבל לאחר זמן מה גנבו את התפילין של יד ונשאר אצלו התפילין של ראש בלבד. "ב"ה שנשאר לי הראש…" הרהר בינו לבין עצמו רבי אליהו.

מדי יום הובלו שניהם לחקירות. היו אלו חקירות קשות ומרות לצד עונשים ועינויים כדי להוציא מפיהם של "הפושעים" את המידע המדויק ביותר על עוונם ועוון חבריהם.

השניים הואשמו בעוון הפצת תורה ויהדות, לימוד תורה והעברת שיעורי דת, נתינת צדקה למשפחות ועוד מעשים מעין אלו אשר היו לפשעים חמורים בצל האומה הסובייטית. אך בכוח האמונה הקדושה ובכוח העוצמה ששאבו ממעיינותיו הקדושים של רבי נחמן מברסלב, עמדו איתנים מול כל החקירות וההתשות.

* * *

היה זה באחד הימים בהם שהה רבי לוי יצחק בנדר בחקירה ארוכה וקשה, אז נכנס מנהל הכלא, והאזין למשך החקירה. כאשר שמע את הדו-שיח בין החוקר לבין רבי לוי יצחק, פנה המנהל לחוקר ואמר לו: "מה אתה מדבר איתו? כדור אחד בראש והוא מת". החוקר הפנה את מבטו מהנאשם למנהל הלוך ושוב והוסיף: "לא, הוא גם לא שווה את הכדור. הכדור יקר מדי עבורו…"

כך נמשכו החקירות זמן רב. רבי לוי יצחק הואשם ברשימה ארוכה של פשעים נגד המדינה הסובייטית. האשימו אותו, כרגיל, בריגול, וגם כי נטל תחת חסותו שני יתומים וחינכם ליהדות. האשימו אותו שספסר בכספים וגם בלימוד תורת ישראל לנערים. והרשימה עוד ארוכה. והעונש למקרי "פשע" כאלה הלא אחר מאשר עונש מוות.

לבסוף, בגלל חומרת "פשעיו", הועברו רבי לוי יצחק ורבי אליהו חיים רוזין, לקייב. הדרך לקייב הייתה גם היא קשה משפילה ומתישה, חלק מהדרך הובלו הנאשמים תחת משטר כבד רגלי והוצרכו ללכת על הכביש נגד התנועה בלי לזוז, אחר כך הועלו על המכונית השחורה שכל מי שנכנס אליה, כך ידעו כולם, לא יחזור חי. יש שנורו עוד בדרך, ויש שנידונו למוות בקייב. אבל לחזור חי? הסיכויים קלושים ואפסיים ממש.

כאשר הגיעו אל הכלא בשעת לילה מאוחרת הושלכו השניים אל תא צר ומצחין. שם, באמצע הלילה, אותו חשבו לאחרון בימיהם, ישבו השניים והתחזקו ב"שיחת חברים" שתכליתה התעלות רוחנית, וקיבלו עליהם את הדין באהבה, אמרו תיקון חצות, ערכו משפט אחרון ותשובה שלמה לפני שיובלו אל המוות שזמנו אינו ידוע.

האם זה יקרה בדקות בשעות או בימים הקרובים? לשאלה זו לא הייתה להם תשובה.

לא עבר זמן רב כשלפתע נקראו השניים למנהל הכלא בקייב. בחשש ורעד יצאו השניים כשבליבם הם אומרים וידוי אחרון לפני ביצוע גזר דין וקבלתו באמונה שלמה. רבי לוי יצחק נשאל האם הוא מודע לחומרת ההאשמות עליו וענה כי הכל שקר. "הרי העדים חתומים על ההאשמות נגדך" אמר לו מנהל הכלא, ורבי לוי יצחק השיב: "לו היית רואה באילו אמצעים נסחטו החתימות וה"הודאות" לא היית תמה כלל".

"ובכן", שאל מנהל הכלא "מה רצונך?" ורבי לוי יצחק ענה: "רצוני שתשחררו אותי כי אסרתם אותי לחינם".

"אתה משוחרר", נשמע פסק הדין הבלתי מובן.

"איני מאמין", ענה רבי לוי יצחק, שחשש שמא כל זה רק תעתוע או עוד אחת מהתחבולות שלהם.

"אתם משוחררים, אתה וידידך" נשמע פסק הדין בשנית. והמנהל פנה אל מזכירו האישי בלגלוג: "ראה איזה חסר ישות אפילו אינו מאמין בשחרורו".

בשבח והודאה להשם יתברך, לצד חששות קלים, יצאו השניים כל עוד נפשם בם מפתח הכלא, אך הסתתרו במוסקבה עד יעבור זעם.

לימים, התברר כי נגזר עליהם גזר דין מוות, אלא שמנהל הכלא היה חתנו של אחד מחסידי ברסלב. המנהל הבטיח לחותנו שאם יזדמן לו מעצר של חסידי ברסלב הוא יעשה הכל כדי לשחרר את העצור. כעבור תקופה, כאשר הדבר התגלה, שילם מנהל הכלא על כך בחייו.

* * *

רבי לוי יצחק נלב"ע ביום כ"ג תמוז, כשהוא מותיר אחריו סמל ודוגמא אישית של חסיד ברסלב אמיתי, אשר העביר את תורת רבינו הקדוש לדור ההמשך. זכותו וזכות תורתו ומעשיו הקדושים יגנו עלינו ועל כלל ישראל, אמן כן יהי רצון.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

להיות מפורסם? זה רק אבק של כוכבים.. זמני ועובר. הכל חולף. גם החיים עצמם. לא משנה עד כמה היית כוכב ומוכר.. יש בורא לעולם!

Featured Products