כולל השם

התחלתי לרוץ כמו מטורפת ולחפש
כל דרך אפשרית ‘לנגן’ עסק חדש.
מה לא עשיתי? לאן לא פניתי? איפה
לא השקעתי? הכל, חוץ מדבר אחד…

לא מזמן, השם זימן לי שיחה מעניינת, בה עלה העניין שהשם הוא זה שמנהל את העולם. הצד השני הגיב, בהתקוממות-מה, ששום דבר לא יקרה אם אנו, בני אדם, לא נתאמץ ונשתדל… אבל למה להכביר במילים? זה, פחות או יותר, היה תוכנה של השיחה:

הם: "אני רוצה/חייב (תמשיכו את המשפט). ולסיום, אני הולך לעשות א, ב ו-ג".

אני: "הדבר החשוב ביותר הוא שהשם יהיה חלק מהמשוואה, ולדעת שעלינו לבקש את עזרתו".

הם: (זועמים) "את רואה, זה ההבדל בינך לביני. את חושבת שפשוט אפשר לשבת רגל על רגל ולצפות שהשם יעשה בשבילך הכל. אז את לא יכולה! זה לא עובד ככה. עליך להשתדל, לעשות משהו. השם מצפה מאיתנו שנפעל. לא להישען רק עליו בלבד בכל דבר".

אני: "ברור שאנחנו צריכים לעשות השתדלות סבירה שמתקבלת על הדעת, אבל אנחנו גם צריכים לבקש מהשם שיעזור לנו. אנחנו צריכים להכניס את השם לתמונה מיד בהתחלה, ולפחות להודות שבלי ‘המילה שלו’ שום דבר לא יקרה".

הם: (עדיין זועמים) "ברור שהשם בתמונה! רק בגלל שאני לא עושה הצגה גדולה מלדבר עליו כל הזמן וכו’ וכו’… ברור שאני יודע ששום דבר לא קורה או יקרה בלעדיו, אבל שום דבר גם לא יקרה אם לא אשתדל ואעשה משהו".

בנקודה זו, בדרך כלל אני משנה את נושא השיחה, משום שזה ברור עד כדי כאב שהשם בכלל לא נמצא בתמונה, גם אם אדם אוכל כשר, שומר שבת וכן הלאה. איך אני יודעת? בגלל שראיתי את רמות הזעם של אותם אנשים שכאשר הגיעו לשלב שבו התכנית ‘שלהם’ לא התממשה, ראיתי איך הם מתעצבנים על אנשים – והנסיבות – שעומדים בדרכם, כמה מתוסכלים ואומללים הם כאשר הציפיות שלהם פשוט מתרסקות לנגד עיניהם.

דתיים – באמת? אם היו מכניסים את השם לחייהם, הם לא היו מתעצבנים, כועסים, נעשים אומללים או מתוחים כאשר התכנית שלהם לא יצאה לפועל כמו שהם רצו, והם לא היו עובדים על כל המיליון יוזמות שהם מגדירים ‘השתדלות’ ללא הרף והשקעת זמן רב.

אבל מצד שני, הם צודקים בנקודה בה אנו צריכים לעשות השתדלות מסוימת בעולם הזה, ולא לסמוך אך ורק על ניסים. מציאת האיזון הנכון בין השתדלותו של האדם לבין התפילה האישית שלו היה אחד המאבקים הקשים והממושכים שחוויתי. רוב הזמן אני מחשבת את הפרמטרים הנכונים, שוב ושוב, איפה אני צריכה להשתדל, ומה בכלל נקרא השתדלות.

לכן הודיתי מאוד להשם כאשר הוא פיזר את הערפל והאיר מעט את הנושא עבורי לאחרונה, כאשר שמעתי את אחד הדיסקים של הרב אליעזר רפאל ברוידא "פרנסה עם אמונה" (דיסק מתורגם לאנגלית של הרב שלום ארוש שליט"א). שם, מספר הרב ברוידא סיפור קצר שסיפר פעם רבי נחמן מברסלב לתלמידיו, על איכר עני שהגיע לעיר שסבלה ממחסור של אוכל ושתייה.

האיכר שאל עובר אורח שנקרה לדרכו היכן הוא יכול לאכול משהו, והלה השיב לו שימצא את מבוקשו באחוזות שבמעלה ההר. הוא הגיע לשם, וראה שיש שתי אחוזות. הוא דפק על הדלת של אחת מהן, אחד המשרתים פתח את הדלת והוביל אותו פנימה. האיכר הסביר לבעל האחוזה שהוא עומד ‘למות’ מרעב וצמא. בעל האחוזה נתן לו גרזן והורה לו ללכת לחטוב עצים, וכאשר ימלא את מכסת העצים הנדרשת יקבל אוכל.

האיכר עבד במשך שעות בחטיבת העצים. כאשר סיים, חזר אל בעל האחוזה ששלח אותו לאחוזה השנייה, שם יוכל לקבל אוכל בחינם.

הוא קיבל את פרוסת הלחם והמרק, אותם סיים בתיאבון ובמהירות. כאשר סיים, חבט באגרופו על השולחן וצעק: "עבדתי כל כך קשה, מגיע לי עוד לחם ומרק".

האחראי על המטבח ניגש אליו ואמר לו: "אדוני, שם עבדת בחינם. וכאן, אתה אוכל בחינם".

* * *

למדתי מהם גבולות ההשתדלות בדרך הקשה. כאשר העסק שלי החל לקרוס, כתוצאה ממשבר כלכלי שפקד אותנו לפני מספר שנים, ניסיתי לעשות כל מה שעלה בדעתי – חוץ מלפנות להשם – כדי לייצב את המצב. עוד שיווק, עוד קשרים עסקיים בהם השקעתי כדי להרחיב את העסק, אך ככל שהשקעתי כך העסק צנח יותר ויותר.

בסוף שנה קשה מלאה בתסכולים, התחלתי סוף סוף לקלוט את התמונה – שכל המאמצים שהשקעתי לא היו הסיבה להצלחתו של העסק לפני הקריסה (‘אכלתי’ בחינם), והמאמצים העצומים שהשקעתי לא עומדים לעצור את העסק מנפילה, אם זה מה שהשם גזר שיהיה! (‘עבדתי’ בחינם).

אבל הדבר הנוסף אותו התחלתי להבין הוא ש’המאמצים’ (השתדלות) – אין משמעותם רק להתרוצץ כמו מטורפת ולחפש כל דרך אפשרית ולנסות ‘לנגן’ עסק חדש, או לנתב את דרך ה’טיפול’, או כל מה שיהיה, כי זה צריך וחייב להיות גם עם השתדלות רוחנית.

אתן לכם דוגמא: לפני מספר חודשים, בעלי ואני ניהלנו קרן מסוימת. בעלי יכול היה לעבוד חודשים ואולי גם שנים ביצירת קשרים ולעשות שמיניות באוויר, מרוב ניסיונות להשיג עוד ועוד לקוחות ועוד מקורות פרנסה, אבל במקום זאת, הוא החליט להשקיע שש שעות מזמנו בהתבודדות בכותל, ולבקש מהשם שיעזור לנו ויקל מעלינו את המצב הכלכלי הקשה אליו נקלענו.

כעבור מספר שבועות, קיבלנו כסף משני מקורות לא צפויים בכלל שכיסו את כל ההוצאות, ואפילו נשאר לנו קצת עודף בעזרתו סידרנו קצת את הגינה. תודה רבה לך השם!

להכניס את השם לתמונה זה לא רק בעניין של ההחלטה בהתנהלות הפעולה או בכיוונה, ורק מאוחר יותר לבקש את עזרתו של השם שיעזור לנו במה שאנו רוצים. אלא, זה אומר שעלינו לבקש את הדרכתו כבר מהצעד הראשון, ולרצות את הדברים הנכונים. לשחרר את האגו שדבוק בנו. הודאה בעובדה שאיננו יכולים לעשות שום דבר בעצמנו בלעדי השם היא ניסיון לא קל בכלל, אבל זה ניסיון שמאוד משחרר את האדם מכל כבלי ה’אני’.

עכשיו, כאשר אני יודעת שאני אוכלת בחינם, אני משקיעה את ההשתדלות והמאמצים שלי בלדפוק על הדלת הנכונה – בהתבודדות, ופחות בלדפוק את הראש שלי בקיר לבנים.

יהי רצון שהשם יברך את עם ישראל ושכולנו נבין שאנחנו אוכלים בחינם, ובמקום להרוג את עצמנו ולצאת מגדרנו בהשקעת מאמצים שהם מעל לכוחות שלנו, שרק מכניסים אותנו ללחץ ומתח, עלינו להשתדל יותר ולחשוב מה השם באמת רוצה שנעשה בחיינו, ולהשקיע יותר זמן בעשיית מצוות, במשפחה ובתפילות שלנו.