המפגש בשדה החיטה

בפוליטיקה, מה שנחשב לטריפה
היום נהיה כשר וחלק "גלאט" למחרת.
איך אפשר להסביר את התסבוכת
הלאומית של היום? היכן ה"אני מאמין"?
 

אם אין אמונה, בודאי שאין התבודדות. אם אין התבודדות, לא ייתכן בירור האמת. אם האמת איננה מבוררת היטב בליבו של אדם, אז הוא חשוף להשפעות זרות, בלבולים ולחצים. אם אין האדם חזק בדעתו, אזי יחליף את ה"אני מאמין" שלו באותה תדירות שתושב דרום הארץ מחליף גרביים בחודש אלול.

הצהרות לחוד ומעשים לחוד. בפוליטיקה, מה שנחשב נבלה וטריפה היום, נהיה כשר וחלק "גלאט" למחרת. אתמול אמר ראש הממשלה שלא יהיה הסדר שלום של "שתי מדינות" ופתאום דוגל בדבר. אתמול אומרים שאף אחד לא יגיד לנו מה לעשות בירושלים, והיום מקפיאים את כל הבנייה בפסגת זאב. מדוע כל כך לא החלטיים? חבל שקריאה ולימוד ספר "בגן האמונה" אינם חיובים גמורים עבור כל חברי הכנסת. חבל גם שחברי הכנסת לא מתבודדים כל יום במשך שעה אחת.

לא עסקנות פוליטית ולא פוליטיקאים יועילו מאומה. לא הם שיצילו את ההתיישבות היהודית ביהודה, בשומרון ובכל חלקי ירושלים. לא הפוליטיקאים ולא הצבא יבלמו את אירן – רק אמונה, תשובה, ותפילה יועילו בנידון. מורי ורבי האהוב, הגאון והצדיק רבי שלום ארוש שליט"א אומר, כי אדם שלא מאמין בתפילה גם לא מאמין בהשם יתברך.

למה שנחכה לעוד איומים ועוד ייסורים? הגיע הזמן שנחזק את האמונה, הן במישור האישי והן במישור הקהילתי-לאומי. בלי אמונה פשוט אין תקווה.

ולמה אמונה? הרי באמצעות עיניים ומוח של בשר ודם, לא ניתן להבין מדוע קיימת גזרה אכזרית כל כך – להגלות 300,000 יהודים מבתיהם שבארץ ישראל, חס ושלום. את התסבוכת הלאומית של היום אפשר להבין על פי משל שסיפר פעם הרב אלחנן וסרמן הי"ד:

פעם, היה עירוני אחד שלא הבין דבר וחצי דבר בחקלאות. הוא הגיע לחקלאי אחד וביקש ללמוד ממנו. החקלאי לקח אותו לשדה שלו ושאל את העירוני מה הוא רואה. העירוני השיב שהוא רואה שדה ירוק יפהפה. אז, לקח החקלאי טרקטור עם מחרשה והתחיל לחרוש תלמים תלמים, וקלקל את כל מראה השדה.

"למה אתה מקלקל את הנוף?" שאל העירוני.

"סבלנות", השיב החקלאי. "עוד מעט תראה…"

החקלאי לקח חופן גרעיני חיטה ליד והראה לעירוני. "מה אתה רואה?", שאל אותו.

"גרעיני חיטה – שמנים ויפים", ענה העירוני.

אולם, לתדהמת העירוני, התחיל החקלאי לזרוק את הגרעינים בתלמים ולכסות אותם עם רגבי אדמה.

"אתה נורמאלי?" שאל העירוני. "קודם, קלקלת את הנוף ועכשיו אתה מקלקל ומבזבז את גרעיני החיטה?!"

"סבלנות", השיב שוב החקלאי. "עוד מעט תראה ניסים גלויים".

"אני רואה שדה ירוק יפהפה…"

חלפו כמה חודשים, ושוב נפגשו החקלאי והעירוני באותו שדה. הפעם היו שורות שורות של שרביטי חיטה ירוקים ויפהפיים. העירוני חייך ואמר, "אני ממש מתנצל שהאשמתי אותך בקלקול הנוף. עכשיו, השדה מדהים ביופיו! אמנות החקלאות היא אכן נפלאה ביותר!"

"עוד לא סיימנו את המלאכה", אמר החקלאי, "תחזור בעוד חודש".

כעבור חודש, השרביטים הירוקים הפכו לשיבולים זהובות המוכנות לקציר. החקלאי לקח מגל, קצר את השיבולים ואיגד אותם לעומרים. הוא לקח את העומרים לגורן ושם הרביץ אותם על הרצפה. זה היה מחזה מחריד בעיני העירוני, כיצד החקלאי מתאכזר לעומרים ומרביץ אותם, עד שנהיו ערימות נפרדות של קש וגרעיני חיטה. ושוב אמר לעירוני מוכה ההלם, "עוד לא סיימנו את המלאכה!"

פתאום הופיע החקלאי עם שני סוסים רתומים לעגלה ענקית. הוא העמיס את כל התבואה על העגלה, העלה את העירוני, ונסע לטחנת הקמח בקרבת מקום. שם, נטחנו הגרעינים הזהובים עד שנעשו מעין אבק לבן דק. העירוני יצא מגדרו: "אתה משוגע? מה עשית לגרעינים היפים? קלקלת את כולם!" צרח.

"סבלנות", אמר החקלאי ברוגע ובהבנה. ואז, ארז את האבק הלבן בתוך שקים, העמיס אותם על העגלה ונסע הביתה. שם, אשתו לקחה את האבק, והפכה אותו לבוץ לבן כאשר הוסיפה מים. ואז, היא הפכה את הבוץ למין ככרות של פלסטלינה. בסופו של דבר, בא החקלאי והדליק אש תופת בתוך תנור, הנקרא טבון בעל קירות אבן, וזרק את הכיכרות פנימה.

"עכשיו אין כל ספק שאיבדת את השפיות", צעק העירוני. "אחרי עבודה של חצי שנה, אתה זורק את יציר כפיך לתוך האש?!?"

החקלאי צחק. "לא אמרתי לך להיות סבלני?" ואז, שלף ככר זהוב עם ריח גן עדן מהטבון ונתן לעירוני לטעום לחם חם, טרי מהתנור. העירוני כמעט התעלף מרוב תענוג. "כעת", אמר החקלאי, "תוכל להבין את הכל למפרע".

עד כאן המשל.

השם יתברך הוא החקלאי ואנחנו המבקרים האטומים שלא מבינים שום דבר שעינינו רואות. רק כאשר יסתיים כל התהליך ותבוא הגאולה, אז נבין מדוע עם ישראל חווה את כל מה שחווה לאורך כל ההיסטוריה שלו – פרעות, אינקוויזיציה, שואה, סבל וייסורים וכן הלאה. אך עד אז, עלינו להתאזר בסבלנות, להאמין ולדעת שהכל לטובה. הכל הוא חלק מתהליך גאוני שעתיד להניב תוצאה חלומית שעין לא ראתה. חכו מעט, כבר טוב ויהיה עוד יותר טוב. עוד מעט הכל יתברר היטב למפרע. זוהי הבטחה!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net