הרס אקראי

איך הפסדנו את הכל? איך הפכנו
מהאומה בעלת העוצמה והכוח מבחינה
צבאית, כלכלית, פוליטית ורוחנית בכל
העולם כולו, לעם שהוגלה ופוזר בכל
רחבי תבל?

תשובה: זירת היאבקות – חלק 2

כאשר אתם נלחמים עם היצר הרע בזירה, השם, המלאכים שלו והמלאכים המזיקים, מצד כוחות הרוע, צופים על מסך את הקרב ותוצאותיו. ישנם כל כך הרבה רבנים שהיו יכולים לעשות ולפעול הרבה מאוד בדור הזה, אם היינו ראויים לזה. הם יכלו לעשות המון למעננו אם הייתה לנו הזכות לזה. פעולת התשובה משרתת ומסייעת למשוך אור לכל שכבות העם היהודי. בעולם הגשמי, אנו חושבים שאלה הם המלכים, הנשיאים וראשי הממשלות המשפיעים שפע לבני העולם. בעולם האמיתי, העולם היהודי, עולם בו הרוחני והגשמי משולבים זה בזה, ההיפך הוא האמת. אתה לא חייב לרוץ ולהקים ארגונים שונים כדי לשנות את העולם. אתה גם לא צריך לתת מיליונים לצדקה כדי לשפר דברים. נוכל להשיג הרבה יותר למען האנושות כולה בדרך קלה יותר – פשוט לבחור לעשות את הדבר הנכון בכל יום.

זה תמצית ועיקר ההתגברות על החטא. כל פעולה מחזקת את כוחות האור והטוב בעולם, ומשפיעה באופן מיידי על התוצאה של מה יקרה לכולנו. כאשר אתה מפסיד, כולנו צריכים לשלם על זה. הפעולות הפרטיות שלנו משפיעות על הכלל. זאת החשיבות של התשובה. זאת החשיבות של הדברים עליהם אנו מדברים כאן. התשובה הספציפית בה אנו דנים כאן היא זו שהמניות שלה מגיעות הכי גבוה שאפשר. התקופה העצומה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי, תקופת בית המקדש הראשון, התחילה והסתיימה בגלל מצווה זו. באותה תקופה, השכינה הקדושה הייתה מורגשת בצורה ממשית בירושלים עם העם היהודי ששכן בה. מנהיגינו היו דוד המלך ושלמה המלך ע"ה. היו 100,000 נביאים שגרו בינינו. רוב רובו של עם ישראל גרו בארץ ישראל. היינו הכוח העצום והחזק ביותר של העולם. הייתה זו התקופה המובחרת ביותר של האומה היהודית.

אבל הפסדנו את זה.

איך הפסדנו את הכל? איך הפכנו מהאומה בעלת העוצמה והכוח מבחינה צבאית, כלכלית, פוליטית ורוחנית בכל העולם כולו, לעם שהוגלה ופוזר בכל רחבי תבל?

הפסדנו בגלל שכל אחד מעם ישראל חשב שהפגמים שלו משפיעים עליו בלבד. הפסדנו מפני שעם ישראל שכנעו את עצמם שהיה זה כוחם שהחזיק ונשא אותם, ושאף אחד לא רואה מה הם עושים. הם עבדו את השם לפי החוקים שניתנו להם, אבל עשו זאת ‘כי כך היה צריך לעשות’, שום דבר לא הופנם עמוק בתוך הלב והנשמה. כאשר נביא עבד עבודה זרה ב’חדרי חדרים’ מבלי שאף אחד יראה אותו, כביכול, הוא חשב שהוא יצליח לחמוק מזה ואין תוצאות למעשה שכזה. כאשר אדם נכנע לתאוותיו המיניות, הוא מאמין שהוא יכול לעשות כל מה שעולה על רוחו וליבו ולא יהיו לזה תוצאות.

השם הזכיר לנו.

חז"ל אומרים לנו שחטא העבודה הזרה וגילוי העריות (ושפיכות דמים) הם אלה שהביאו לחורבן והרס התקופה היפה והטובה ביותר בכל זמן קיומנו.

מאז שהסתיימה תקופה זו, השם עצר, תודה לא-ל, את כוח המשיכה והפיתוי לעבודה הזרה. אם אתם חושבים שעבודה זרה היא לא כזה ביג-דיל, תחשבו שוב. לפני שעוון זה איבד את כוח המשיכה והפיתוי שלו לפני כאלפיים שנה, הייתה לאנשים תשוקה ותאווה לזה כמו שאנשים נמשכים לתאוות ניאוף היום. השם יצר את החטאים כדי שהם יהיו נחשקים. הוא עשה זאת לא כדי שנהנה מהם, אלא שתהיה לנו בחירה חופשית לבחור בין מה שנכון ללא נכון. אם העונג היחיד שהיה לנו היה רק מעבודת השם, לא הייתה לנו בחירה חופשית. לא היינו מצליחים להתאמץ ולמשוך עצמנו למעלות גבוהות כדי להתקרב אל השם. לא היה שום מאמץ וקושי למשוך אור לעולם.

ככל שהתאווה לעבודה זרה הייתה עצומה וגדולה כמו, להבדיל, התאווה לתורה, הבחירה תהיה קשה מאוד. אך באותו זמן, השכר יהיה עצום וגדול.

האם אנו יכולים להתמודד עם אותם אתגרים היום? האם ישנו תענוג גדול לליבנו ומוחנו כמו התורה? מה גורם לנו לרצות את מה שאנו רוצים ולא משנה באיזה מחיר? על מה החברה מדברת כל הזמן? מהו הדבר שבגללו ניתנת לנו הזדמנות מיוחדת להתגבר עליו במאמצים רבים, ולמשוך אור שלא היה כמותו, וכל זה רק כדי להתגבר על פיתוי שכזה ולהצליח?

התשובה פשוטה: תאוות ניאוף, פגם הברית.

אין שום שוני או הבדל בין אבותינו הקודמים שהיו תחת הנהגתם של דוד המלך ושלמה המלך, והיו צריכים להילחם בדחפים המיניים שלהם כדי לשמור ולהחזיק את ביטחונם וקיומם בארץ ישראל, כך גם אנו היום צריכים להילחם באותו פיתוי כדי להבטיח קיום טוב ובטוח לעם היהודי – בארץ ישראל ומחוצה לה.

ההבדל היחיד הוא, שאז לא היה אינטרנט. לא הייתה טלוויזיה. לא היו רשתות כבלים, מגזינים, וידאו וכל מה שדורנו טועם מבחינה טכנולוגית בתחום הזה.

פגם הברית (תאוות ניאוף על כל גווניה) הוא וירוס רוחני שהצליח לזהם כל תחום בחיים היהודיים. איך אפשר להילחם בזה? זה הרי מקיף אותנו מכל כיוון – באינטרנט, ברחובות שלנו, בבית שלנו. אנחנו מדברים על זה, חושבים על זה. אנו מנסים להשיג את זה מכל אחד ומכל מקום, והעולם אומר לנו שאם נצליח זה יגרום לו להתפעל מאיתנו. קשר מיני אקראי הפך לדבר נפוץ, ומבחינה חברתית מקובל לחשוב שבשום שיעור/הרצאה יהודית אף אחד לא ייגע בנושא. הגענו למצב שאנו מקיימים 612 מצוות, מתוך 613, וזה מספיק. המצווה הזאת, מצוות שמירת הברית, היא מטרה אבודה.

אומרים, בדרך הלצה, על העבירות, שאם אתה עובר עבירה בפעם הראשונה, זה דבר נורא ואיום. בפעם השנייה שאתה עושה את זה, זה לא כל כך רע. בפעם השלישית, זה נחשב למצווה. אם אדם עובר עבירה שוב ושוב בסופו של דבר הוא יהיה אדם חסר רגישות. אתה לא מרגיש שזה עוון כזה גדול. מתרגלים לזה.

אפשר להסתכל על זה גם בעניין השפה לא הנקייה בה אנשים משתמשים. בפעם הראשונה שאמרת מילה לא יפה, זה היה עניין גדול בשבילך, ממש לא אתה. אמא שלך בטח הענישה אותך, אבא שלך שוחח איתך לעומק על הדבר. אולי היית צריך לשלם סכום סמלי מדמי הכיס שלך על כל מילה לא יפה ששחררת מהפה שלך. במשך השנים, שמרת על זה. בסופו של דבר, שפה זו הפכה להיות חלק ממך ואתה כבר לא חושב פעמיים כאשר קללה או מילים גרועות יותר מתעופפות לך מהפה החוצה.

זה הדבר המשותף שרבים מאמינים בו, דתיים ושאינם דתיים, בעניין תאוות ניאוף, פגם הברית וחוסר המוסריות שרואים היום. אנו עושים זאת פעמים רבות וזה כבר לא חשוב יותר, כי מה זה פעם נוספת לעומת מאות הפעמים שכבר עשינו בעבר?

אני כותב לכם את הדברים האלה ממקור ראשון, על ההרס והחורבן שאנו מביאים על עצמנו בגלל קלקול זה. אני כאן כדי לומר לכם עד כמה קטלנית פעולה פשוטה יכולה להיות.

הסתכלות לשם תאווה על אישה, הוצאת זרע לבטלה – זה עוון הרסני וקטלני וכזה שנצטרך לשלם עליו, לא רק בעולם הזה, אלא גם בעולם הבא.

הנה הצד השני של המשוואה. כפי שעוון זה יכול להיות הרסני וקטלני ח"ו, כך התשובה מהווה כוח עצום לתיקונו. הדברים שאנו יכולים לעשות כדי לרפא את נשמותינו ולתקן את מעשינו מהעבר, לא רק שהם בעלי כוח אדיר להפוך את חיינו לטובים יותר, אלא שיש בכוחם לגאול את כל עם ישראל.

אז קדימה לעבודה. התבודדות, תורה, תפילות כנות, תיקון הכללי, מקווה, אומן ראש השנה…