מה אתה רוצה?

צריך להתבודד בכל רגע, מה זה
אומר? שכל פעולה או דבר שאנו רוצים
לעשות מצריכים מאיתנו חשבון נפש –
תחילה לבדוק האם אנו זקוקים להם,
ואם כן, איך נעשה אותם…

בשדי יער – פרק 46

מה אתה בעצם רוצה?

כאשר ההתבודדות אינה כראוי, זה גורם כעס למעלה, והמשמעות המיידית לכך היא שהאמונה מסתלקת ונעלמת, ואז האדם נופל ממידת האמונה. זה מסביר את מה שאומר רבי נחמן מברסלב בספרו "ספר המידות" (אות כעס): "כעס בא על ידי התבודדות שאינו כראוי". הרוגז של השם יתברך מתלבש באדם, וכאשר האמונה מסתלקת מהאדם תיכף ומיד הוא בא לידי קוצר רוח ולידי כעס.

התבודדות כזו משמעה, שהאדם לא מחפש בה את רצון השם, אלא מתפלל ומבקש מהשם למלא את הרצונות והתאוות שלו, הן בגשמיות והן ברוחניות. זה, כמובן, היפך רצון השם, ולמעשה אדם זה רוצה להיעזר בהשם כדי לעשות נגד רצונו יתברך.

התבודדות כראוי – פירושה, שאדם רוצה לבטל רצונו מפני רצון השם, וכל ההתבודדות סובבת סביב זה – לבטל את כל רצונותיו העצמיים.

התבודדות שאינה כראוי – פירושה, שאדם רוצה שהשם יתברך הוא זה שיבטל את רצונו מפני רצונותיו, וכל התבודדות סובבת סביב זה – שהשם יעשה את רצונו.

בגשמיות, למשל, כאשר אדם מבקש דברים מתחום זה שלא על מנת לעבוד את השם, זה בודאי מכעיס את הבורא. אולם ברוחניות, זהו דבר שבקלות אפשר לטעות בו. נדמה לאדם שהוא מבקש על עניינים רוחניים, אך האמת היא שאין כוונתו נקייה וטהורה, אלא יש לו תאווה שהוא רוצה להשיג, כגון: כבוד, גדולה, פרסום וכדומה. וישנם גם כאלה שבאמת אינם מעוניינים כלל בכל זה אלא רוצים שכר עולם הבא, או להשאיר זכותם לבניהם וכן הלאה. גם זו אינה שלמות ורבי נחמן מברסלב קורא לזה "מילוי בטן", כמובא בליקוטי מוהר"ן (ח"ב, תורה ל"ז).

לכן, עיקר ישוב הדעת הוא לברר מהי האמת – מה השם רוצה ומה אני רוצה, ובודאי שאני צריך לבטל את רצוני מפני רצון הבורא. זאת, משום שהבורא יודע ורואה יותר טוב ממני מהי הדרך בה עלי לצעוד, מהו קצב ההתקדמות שלי וכדומה.

והכלל הוא – שגם ברוחניות צריכה להיות כוונת האדם לבטל רצונו בפני רצון הבורא, ולא שיעשה הבורא את רצונו של האדם, גם אם מבקש ומתפלל על עניינים רוחניים. בדבר זה הרבה טועים ואינם מבינים שהרצונות שיש להם, אפילו ברוחניות, הם בעצם תאוות, אלא שתאוות אלו משוכללות, משום שאנשים אלה אכן הבינו שהתאוות המגושמות הן באמת שטות ורעות רוח לכן הם מבקשים תאוות אחרות – חכמה, כבוד, שכר עולם הבא וכן הלאה.

וזה יהיה לך לסימן – כאשר ההתבודדות אינה כראוי וכל כוונת המבקש היא שיעשה הבורא את רצונו, גם אם מבקש דברים רוחניים שלכאורה הם רצון השם – אז הוא נופל לכעס. אדם שרוצה את רצון עצמו ולא את רצון הבורא רוצה שמיד תמלא בקשתו, וכשרואה שעדיין לא התמלאה בקשתו אז הוא כועס. שהרי אם כל רצונו הוא רק לעשות את רצון השם, אז לא היה לו שום צער או קוצר רוח אם תפילתו לא התקבלה, כי היה מבין שזה רצון השם שימשיך להתפלל.

ביטול

כאשר אדם מתבודד ואין מטרתו לבטל את רצונו מפני רצון הבורא, ואין כוונתו להיכלל בבורא ולבטל את עצמיותו, אלא רוצה להשתמש בבורא, כביכול, כדי למלא את רצונותיו – אף הרוחניים – אזי כמובן ההתבודדות שלו מכעיסה את הבורא.

רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו מהי התבודדות נכונה (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ב), שם מבואר היטב שכל עיקר ההתבודדות היא כדי להגיע לביטול, להיות נכלל בבורא ברוך הוא. אדם שבהתבודדות שלו לא הולך בשביל ובדרך שיובילו אותו לביטול הנ"ל, כלומר שעליו רק להרבות בתפילות ככל הנדרש כדי לבטל את רצונו ותאוותו בלי שום דחיקת השעה או מרירות וכעס, בודאי ילך ויטעה. ולא זו בלבד, אלא שההתבודדות לא תקרב אותו אל השם אלא תרחיק ממנו, לא עלינו.

כאשר אדם מתבודד עם הרצונות של עצמו, בלי לחפש מהו רצון השם ממנו והוא דוחק את השעה, אז פוגם באמונה ובהתבודדות שלו, כתוצאה מכך נוצר פגם באמונה המעורר עליו דינים ולכן הוא בא לידי כעס.

ומדוע אדם מגיע לידי כעס וקוצר רוח בהתבודדות? משום שהוא רוצה דברים בלי להתייחס לרצון השם. הרצון העצמי שלו כל כך חזק עד שמגיע לידי כעס וקוצר רוח. זוהי כפירה ופגם גדול מאוד משום שהשם הוא המחליט מתי ואיך, ואם בכלל, לתת את הדבר למתפלל. כל התנגדות לרצון השם ברור שהיא רעה. נמצא, שהאדם כמו מתווכח עם השם, צועק על השם ר"ל, וזה כמובן מביא אותו לידי רוגז ומעורר עליו דינים.

התבודדות בכל רגע

דע, שלפני כל פעולה שאדם עושה עליו להתבודד. ההסבר לעניין הוא כך: ההתבודדות, שהיא ישוב הדעת והתפילה – עשיית חשבון נפש כראוי על מנת להבין מהו רצון השם ממנו, וכדי לחשב את כל פעולותיו – אם לעשות או לא, כיצד לעשות וכו’, ולבקש מהבורא שידריך אותו ויראה לו את הדרך הטובה ללכת בה.

כאשר אדם עומד בפני ניסיון והוא מיישבת את דעתו בצורה נכונה – שואל מהו רצון השם ומבקש את עזרתו, אז הוא לא חוטא. הוא התבודד כראוי. אך אם לא עשה חשבון נכון ולא שאל מה השם רוצה ממנו ולא ביקש באמת לעשות רצונו, אז ברגע שיטעה הוא יעבור על רצון השם משום שעשה התבודדות שאינה כראוי, דבר שיעורר עליו כעס ורוגז אצל השם יתברך.

המשמעות המיידית של הכעס של שהשם יתברך הוא שהאמונה מסתלקת ונעלמת, האדם נופל מאמונה ומאבד את הקשר עם השם. כעת, יהיה עליו להתייגע מאוד כדי לחזור לאמונה. וכאמור, פגם זה הוא ממש מתחילת הבריאה, משום שחוה היא הראשונה שהייתה לה התבודדות שאינה כראוי ולא יישבה את דעתה היטב וביררה מהי האמת. התוצאה – השם יתברך כעס, האמונה הסתלקה, ועתה זו העבודה של כל בני העולם – להתייגע ולמצוא את האמונה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)