צריך רק להדליק את הגפרור

העניין הוא רק להדליק את
הגפרור, כדי שיאיר את החדר
כולו. זה מעשה קטן מאוד
לכאורה, אבל מסוגל לשנות את
המציאות כולה…

שני אחים נקלעו למריבה. כמו תמיד, זה התחיל בויכוחון קטן על זוטות, אך האש לא שוקטת על שמריה וכמו שהבצק לא נשאר במימדיו הראשונים, כך גדלה המחלוקת ביניהם וסחפה את שניהם למערבולת בלתי פוסקת. כל אחד היה דבוק בעמדתו ורצה להוכיח לשני שהצדק עימו. תוך כדי דין ודברים התלהטות והנפת ידיים, פגע אחד מהם, ממש בלי כוונה, בליבו של אחיו. זה האחרון נפל ותוך דקות ספורות נפח את נשמתו. ההלם, הצער והיגון, אותם לא ניתן לתאר במילים, גרמו לאח הפוגע להרגיש שכל עולמו חרב עליו באותה שנייה. עד כדי כך? להרוג את אחיו? לזה הוא לא ציפה…

כמובן שמקרה כזה לא עובר לסדר היום ותוך שניות ספורות התקבצו קבוצות של אנשים ודיברו בהתרגשות על מה שקרה. גם המשטרה הגיעה במהירות לזירה ולקחה את האח למעצר. לאחר כמה שעות הוציאו אותו מתאו לחקירה ראשונה, והחוקר החל לברר את סיבת המוות – איך? למה? מדוע? אך האח בהה בנקודה מסוימת בחלל חדר החקירות ולא הגיב. טוב, חשבו כולם, אולי הוא נתון עדיין בהלם הראשוני נחכה שיירגע. גם בחקירה הבאה וגם בזו שאחריה הוא לא פצה פה, לא הגיב ולא השיב. רק אז הבינו שהוא בעצם נתון בדיכאון עמוק.

החליטו אנשי בית הסוהר לזמן את קרוביו, אולי יצליחו הם לדובב אותו. אך השתיקה בעינה, פרט לדיבורים כמו "קצתי בחיי… אין טעם לחיים כאלה…"

"נעשה לך משפט" אמרו לו, אך הוא משיב: "אני לא רוצה משפט". "נשחרר אותך מהכלא" הבטיחו לו, אך הוא בשלו: "אני רוצה רק למות…"

הגיעו מים עד נפש ואז החליטו לקרוא לרב אריה לוין זצ"ל, רב האסירים, שעודד את האסירים ועזר להם להשתקם. רבי אריה, כך חשבו כולם, הוא המפלט האחרון.

הרב הגיע לתאו של האסיר, התיישב לידו והביט בעיניו הבוהות. שניהם שתקו והביטו אחד על השני. לפתע זרק רבי אריה שאלה לחלל התא: "היית רוצה להיוולד מחדש?" ואז, באחת, עיניו של האסיר זרחו מרוב התרגשות. "בטח", ענה, "להיות בריה חדשה כמו תינוק…" השיב לו רבי אריה: "מי שעושה תשובה ומתחרט על מעשיו, ה’ הופך אותו לבריה חדשה, כאילו נולד מחדש. דמיין לעצמך", המשיך הרב, "חדר ששוררת בו עלטה, ממש חושך כבד. לפתע בא אדם ומדליק נר באמצע החדר. מה קורה באותו רגע? כל החדר מתמלא באור וכבר לא שוררת בו העלטה. כך הוא הדבר כאשר אדם עושה תשובה מעומק הלב – נמחלים ונמחקים כל עוונותיו".

"ולא רק", הוסיף רבי אריה בהתרגשות, "אלא שזדונות נהפכים לו לזכויות. העניין הוא רק להדליק את הגפרור כדי שיאיר את החדר כולו. זה מעשה קטן מאוד לכאורה, אך הוא ישנה, בעזרת השם, את המציאות כולה. לפעמים אדם מרגיש שהוא אבוד, ממש גמור, שום דבר לא הולך לו, הוא חש שהוא טובע בתהום הנשייה ומדרדר במדרון תלול של מעשים לא טובים בהם שקע. זה מביא אותו לידי ייאוש מוחלט. ‘כך אני וזהו, נפשי שואלת לעזוב את העולם’…"

אבל לא! דווקא מתוך הביצה הטובענית צריך להשתדל לפתוח פתח קטן, כמעט לא מורגש. בשמים מתבוננים על ההשתדלות שלנו בזכוכית מגדלת ומייחסים לה חשיבות מרובה. אף פעם לא מאוחר, בראש השנה נכתב גזר הדין, ביום כיפור נחתם הדין ובהושענא רבה הדין נמסר לממונים. אם לא הספקת להתעורר משנתך העמוקה עד ראש השנה, יש לך אפשרות נוספת – עשרה ימים של חסד, עשרת הימים, ה’ חנן אותנו בהם מתוך אהבתו ורחמיו עלינו. נביע לפחות את הרצון, נראה לבורא עולם שאנו רוצים להתקרב אליו ולחזור באמת, שאנו רואים את היצר הרע לא כאוהב ורע אלא כאויב, ולא מתרועעים עימו או שומעים בקולו.

וכמו שהרבי מפשיסחא אמר: את היצר הרע יש לראות כרוצח העומד ובידו גרזן והוא מוכן תמיד להתיז את ראשך מעליך. ואם קשה לך לצייר אותו כך, סימן הוא שכבר התיז את ראשך מעליך… לא ניתן ליצר הרע לגבור עלינו, נשנס מותניים ונתקדם לעברו עם אגרופים קמוצים מלאים במצוות שצברנו. ככה זה, עם היצר אין כפפות של משי…

נתחזק גם עם ספרי מוסר ויראה, אפילו קריאה של קטע קטן בלבד, על מנת לשאוב חיזוקים. שכן אם הנפש לא מתעוררת, צריך לעורר אותה. אם השאיפות להיות ירא שמים הפסיקו לדבר אליך, צריך אתה לדבר אליהם. בכוחו של לימוד קצר להבעיר את ליבך ולסייע להדליק את האש.

סיפר הרב אלחנן בוהנדי זצ"ל, שכשהיה ילד והגיע לגיל שבו צריך להיכנס לישיבה, הוא לא קלט מאומה מדברי התורה והם היו סתומים בעבורו כאבן אטומה לגמרי, עד שהחליט שאין מקומו בין לומדי התורה והעדיף לעזור בעסקיהם המסועפים של הוריו, בהם קיווה למצוא סיפוק ומנוחה לנפשו. אחר-צהריים אחד הניח את ראשו ונמנם מעט, אך השינה נדדה מעיניו. בלא מוצא, חיפש משהו לקרוא. אז צדה את עיניו חוברת התחזקות והוא החל לקרוא בה. "קראתי וקראתי", סיפר רבי אלחנן את מה שקרה באותם רגעים, "עד שאט אט התחלתי לחוש נעימות ומתיקות נפלאה… לפתע הרגשתי שקרבת אלוקים לי טוב, הלא נמצא אני במקום של תורה ותפילה ובזה בלבד אני מאושר. תוך כדי קריאה גמלה בליבי ההחלטה באופן יסודי ומוחלט: איני נשאר אלא במקום של תורה!" אכן, החלטה אמיצה של רגע שתשנה חיים שלמים לטובה ותביא תועלת עצומה אף לדורות הבאים.

יהי רצון שנזכה לשוב אל אבינו שבשמים, השם יתברך, בתשובה אמיתית מאהבה!