ברוך משנה הבריות

המפגש עם מי שלא השתנה ונותר
בטבעיותו, מזכיר לנו כי אולי השתנינו
מדי, אולי הרחקנו לכת במורכבות
וחשבונות רבים, ושכחנו את הטבעיות
הפשוטה המופיעה מלאת חן בשרלי וחבריו.

"הרואה… את הננס ואת החרש ואת השוטה ואת השיכור אומר: 'ברוך משנה הבריות'". (תוספתא ברכות ו, ג).

באר שבע. לפני חודש וחצי. באנו לנחם אבלים. תחילה נראית ה"שבעה" כשאר אבלות שמתרגשת מפעם לפעם על משפחה בישראל, אך אין זו "שבעה" רגילה. אמת, כבשאר אבלות הנוהגת בישראל ישובים אחיו ואחיותיו של המנוח על כיסאות נמוכים (הוריו כבר נפטרו מן העולם ואישה לא נשא). מנחמים רבים גודשים את הבית, מתכבדים ב"ברכות" לעילוי נשמה. כדרך שנוהגים אבלים משיחים אחיו במעשיו של המנוח בחייו. בן חמישים ושתיים היה בפטירתו, ובכל זאת האריך ימים הרבה. שרלי (שלום) אוחיון לקה בתסמונת דאון, אנשים מסוגו אינם מאריכים על פי רוב ימים. "ימיו כימי אדם אחר בן למעלה מתשעים" ציטטו אחיו את הרופאים.

כשהיה שרלי ילד טרם התפתחה ההתייחסות הנפשית והמילולית כלפי אנשים כמותו. קראו לו "משוגע". שרלי היה מן האנשים שההלכה מורה על הרואה אותם לברך ברכה מיוחדת: "ברוך משנה הבריות". כדרכם של חז"ל כל מפגש בעולם, כל ראייה, כל אכילה ובודאי כל מצווה חייבת לייצר בנפש האדם משמעות. הברכה מחברת בין המאורע שלנגד עינינו לבין יד ה' המנהלת ומכוונת את עולמו. כאשר אנו נפגשים עם אדם חריג במראהו או בכישרונותיו, מעוררת אותנו הברכה לחשוב על כך שהבורא ברא בכוונה "בריות משונות".

נדמה לי שמי שבירך אי פעם את הברכה הזאת חש אי נחת. קשה לברך את ה' על הפגמים שטבע באנשים. שאלות רבות מתעוררות על דבר הצדק או אי הצדק המצוי בכך שאנשים סובלים על לא עוול בכפם והופכים על לא עוול בכפם ל"בריות משונות". לא כל כך פשוט לברך על כך… נראה כי אנו מברכים את ה' על קלקולים שאנשים אחרים נושאים על גבם. ובכל זאת, ברכה היא ולא קללה, ועלינו להבין את סודה.

ההלכה מחלקת בין פגמים מולדים לבין כאלה שאירעו במהלך הזמן כתוצאה מתאונה או פגיעה אחרת בידי אדם. על מומים מולדים אנו מברכים "ברוך משנה הבריות", ואילו על פגמים שאירעו בידי בשר ודם אנו מברכים "ברוך דיין האמת".

בספר "יד המלך" מבואר כי פגמים הנעשים בידי אדם הם באחריותנו. הכישלון הביא עמו צרה, אשר על כן הברכה דומה לברכה על מותו של אדם, "דיין האמת", אך לפגמים מולדים אנו מתייחסים אחרת:

"בחסרון הנולד עם האדם ממעי אמו… מאת ה' הייתה זאת לו, והצור תמים פעלו, ומאתו לא תצא רעה, וכל החסרונות האלה להשלמת כל הבריאה ולטובתה בכלל היו, ואין זה בגדר חסרון להניח עליו שם רע כלל, על כן גם בנוסח הברכה שמברכים עליו, אין מברכים 'ברוך דיין אמת' כשם שמברכים על הרעה, רק ברוך משנה הבריות. כשם שמברכים על כל טובה ועל כל בריות טובות ונאות שברא השם ב"ה בעולמו, ברוך שברא בריות טובות ונאות לטובת העולם בכללי, כך מברך להודות לשם ה' על כל טובה אשר היה להבריאה בכלל, אף אם הוא בא על ידי איזה חסרון בתולדות הפרטי. ברוך ששינה הבריות לטובת העולם…" (יד המלך, מאמר האמונה והביטחון).

כשישבנו שם, בניחום האבלים על שרלי, מקשיבים לסיפורים על אודותיו שסיפרו כולם, ניתן היה להבין באמת את טיבה של ברכת "משנה הבריות". שרלי סבל מפיגור. הוא לא קנה לעצמו את כל התובנות המחוכמות שמאפיינות מבוגרים. הוא לא ידע מה אינו נחשב נימוסי, הוא לא למד להדחיק רגשות טבעיים בחברתם של אנשים. במידה רבה הוא נשאר ילד עם חסרונותיו של ילד, אבל גם עם הקסם של הילד. ניתן היה לראות כי עיניהם של המספרים נוצצות. הן נצצו מדמעות של צער אך גם מן ההתרגשות שהעלתה דמותו הפשוטה והישרה בזיכרונם.

"ברוך משנה הבריות", אנו מברכים ואולי מתכוונים לברך את ה' הבורא לעיתים בריה שאיננה חוסמת את רגשותיה, בריה מלאה תמימות ופשטות, שאיננה מתוחכמת ומסובכת, שמביאה את עצמה כמות שהיא ללא כחל וסרק, ללא איפור ומסכות, בתמימות ובכנות שאינן מצויות אצל האנשים הבלתי משונים. בריה שטוב ליבה פונה לכל בלא חשבונות ועכבות. בריה שכולה שמחה.

אולי, כך חשבתי שם לשמע הדברים, אולי איננו מברכים "משנה הבריות" על האדם שנשתנה בברייתו, אולי בעצם אנו מברכים על עצמנו. ברוך השם שהפך אותנו למשונים, שהעניק לנו את היכולת להסתיר ולהדחיק, להחביא את מחשבותינו ולא לתת דרור לפרצי רגשותינו. ברוך השם שאנו יודעים להעלים את המתחולל בקרבנו, שהרי העולם אינו יכול לשאת את הכנות המתפרצת בלא גבול ומחסום, ובכל זאת ברוך השם שלא כולנו מתוחכמים כל כך… המפגש עם מי שלא השתנה, עם מי שנותר בטבעיותו, מזכיר לנו כי אולי השתנינו מדי, אולי הרחקנו לכת במורכבות וחשבונות רבים, ושכחנו את הטבעיות הפשוטה המופיעה מלאת חן בשרלי וחבריו.

הסיפורים נמשכים ואיתם גוברות המחשבות. שמענו כמה מסירות נדרשה מהוריו של שרלי על מנת לגדלו באהבת אין קץ. לאחר מותם אימצו אותו אחיו אל חיקם. הוא התגורר בקביעות בביתה של אחותו ומפעם לפעם התארח לזמנים ממושכים בביתם של שאר האחים. קשה להפריז בחשיבות של עולם החסד שבנה שרלי בסובבים אותו, מלוא חופניים חסד המתחייב מן הטיפול המסור במי שחייו אינם כשל אחרים. לא רק למידת החסד זכתה סביבתו בזכותו, גם לראייה נכונה יותר של החיים – ילד הסובל מתסמונת דאון מעניק להוריו ולמשפחתו פרופורציות חדשות על החיים, מדויקות ועמוקות יותר. פתאום הכל נראה אחרת, הטפל איננו דוחק רגליו של העיקר, ונבנית הכרת תודה כלפי דברים רבים, שהרי דבר אינו מובן מאליו עוד בחיים.

יכולנו להישאר שם ולשמוע עוד ועוד. מעולם לא העליתי על דעתי שעולם מלא ניתן לדלות ממי שסובל מפיגור. בצאתנו ידעתי כי הברכה "משנה הבריות" מדברת לא מעט על הסובבים את האדם הלוקה בפיגור, אי אפשר לחיות במחיצתו של אדם הסובל מפיגור, להישאר אדיש ולא להשתנות.

ברוך משנה הבריות!

לעילוי נשמת שרלי שלום אוחיון. נפטר בכ"ז תמוז תשס"ט.

(באדיבות אתר מכון מאיר)