נוסעים לרבינו – ראיון

עם יציאתה של הרכבת האווירית לאומן, מספר רבי אליעזר שלמה שיק שליט"א, הצדיק מיבנאל ומגדולי מנהיגי חסידות ברסלב, על סגולת הנסיעה לאומן בראש השנה, על סיפור התקרבותו האישי כבן למשפחה חסידית מהונגריה לדרכה של ברסלב, ועל ימי הנדודים שעבר כאשר ניסה להגיע לציון הקדוש באומן טרם ירידת מסך הברזל הקומוניסטי. אומן אומן, ראש השנה…

צילומים: נחמן וייס

דרכי אוקראינה הומות "כולם נקבצו באו לך…!" אלפים-אלפים כבר נקבצים, ממתינים ומצפים, לרגע הגדול, בו יעלו על המטוס, שיכוון את חרטומו לעבר היעד הנכסף – אומן, מקום קבורתו של רבי נחמן מברסלב זי"ע. ההתארגנות כבר בשיאה וזהות הנוסעים הססגונית צבועה בגוונים שונים: שטריימלים לצד כיפות סרוגות ושאר ‘מלבושי כבוד’ של בליל חסידויות ועדות, הנשמעות לקריאת הקודש של רבי נחמן: "הראש השנה שלי עולה על הכל… איש בל יעדר!"

אומן – עיירה נידחת אי שם על אם הדרך בין קייב ואודסה, עיר שמספר תושביה אינו עולה על מאה אלף, מקבצת לתוכה את ים ההמונים שיגדוש אותה בימי ראש השנה. אומן, העיר הזערורית, תשחיר מאדם, ונחילי האנשים שבתוכה יזרמו בסערה אל עבר הציון הקדוש, "שאוגים בתפילה ומבקשים רישיון…" ישאו תפילתם לפני קונם, ורחמים ישאלו על עמם… הכרזתו הקדומה של רבי נחמן, נשמעת כיום מקצה העולם ועד קצהו, וכיום זו כבר אינה מליצה, מכל קצווי תבל, מארצות הברית ואנגליה, מארץ ישראל ומאירלנד, מארגנטינה ומצרפת, מברזיל ומספרד, מרוסיה ומשאר מדינות העולם, בודדות המדינות שאינן שולחות ‘נציגים’ לקיבוץ האדיר הזה, של יהודים שקול הכרזתו של רבי נחמן מהדהד באוזניהם.

טרם ימריאו המטוסים לאומן, גדושים ברבבות אנשים, מקושרים ומשתוקקים, נכנסו לשיחה מיוחדת אצל אחד מגדולי מנהיגי חסידי ברסלב היושב ביבנאל (בתמונה משמאל) ומצודתו פרוסה על המוני חסידים נאמנים, שמקושרים אליו בלב ונפש, הרה"צ רבי אליעזר שלמה שיק שליט"א, כדי לשוחח על משמעות ‘ראש השנה בצל הצדיק’, על רשמיו ההיסטוריים העזים, מהנסיעות לאומן בצל ימי הקומוניזם האימתניים, ועל פריחתה של ברסלב בשנים האחרונות. העיר יבנאל הפכה בשנים האחרונות ל’מגדלור רוחני’ למאות משפחות חרדיות המתגוררת במקום וצועדות לאורו של רבם הנערץ. מאור הפנים והחיבה העצומה, המורעפת על ידי רבי אליעזר שלמה, בלבביות כלפי כל יהודי הבא בשעריו הפכה לשם דבר, ובמהלך השיחה אנו נחשפים גם למפעלים כבירים של חינוך וחיזוק, המשתרעים על פני כמעט יובל שנים ומקיפים ארץ ומלואה – בחן ובאהבת ישראל מופלאה, אשר קשה למצוא דומה לה.

"בראש השנה תשס"ט", פותח הרב בראשית הדברים, הגיעו למעלה מ-35,000 אלף אנשים לאומן, כדי להיות אצל ציון רבינו זצוק"ל. אנחנו מצפים שהשנה יהיה המספר גדול מזה, בעזרת השם יתברך. יש קידוש השם נורא, זה פשוט הוד והדר, עשרות בתי כנסיות בכל העיר, גדושים רבבות חסידים העומדים ומתפללים על שנה טובה ומבורכת, ומייחלים לשנת גאולה וישועה לכל כלל ישראל".

השיחה עצמה, מתנהלת תחת לחץ אימתני של זמן. כשהרב עצמו מתעתד לחזור לארצות הברית, לאחר שהגיע במיוחד לארץ, כדי לשהות ביבנאל, שבת אחת לפני ראש השנה, במסגרת מסע ההתעוררות הקבוע, אותו עורך הרב מדי שנה בין תלמידיו, כדי לעורר ולחזק את גודל העניין בנסיעה לציונו של רבי נחמן לראש השנה. "קשה מאוד להסביר לבני אדם את המתנה הנפלאה הנקראת ‘ראש השנה’ שקיבלנו מרבינו", מתאר הרב ברגש. "משמעותה הגדולה היא התקבצות של כולם יחד על ציונו הקדוש בעיר אומן, ותפילה והתקשרות אל רבינו, והתקשרות אל כל הצדיקים האמיתיים שבדור. אני נוהג להסביר, שבראש השנה אצל רבינו, אדם מתחיל שנה חדשה עם ‘ראש’ אחר לגמרי. כי רבינו הקדוש, מרים ומגביה את הראש שלו למעלה מכל ענייני העולם הזה, ומכוון אותו להסתכל על התכלית הנצחית, שהיא חיי העולם הבא. מדי שנה, בהגיע חודש אלול, אני מעורר את כל אנשי שלומנו, לחשוב על ראש השנה ולעשות הכנות כראוי, להיות אצל ציון רבינו באומן כי רבינו אמר בפירוש ‘שאין למעלה מזה’. אני ממליץ לכל אחד, להביא מתנה טובה לרבינו על ראש השנה כגון, סיום על איזה לימוד, תנ"ך, משניות, גמרא, מדרש וזוהר. אין ספק", מתלהט הרב, "כי אחד שיעשה זאת ירגיש טעם שונה לגמרי בנסיעתו אל רבינו, ובודאי יזכה להשפעות עצומות בכפל כפליים. ועל כן, אשרי מי שזוכה להיות אצל רבינו זצ"ל על ראש השנה, מתוך הכנה אמיתית, כי אז יזכה ל’ראש’ ולשנה אחרת לגמרי, ותהיה לו שנה טובה ומתוקה באמת".

"העובר מת, צריכים לעשות הפלה"

סדר יומו של הרב עמוס. הוא יושב בבורו-פארק שבברוקלין ובמרבית היום עונה למכתבים שמגיעים אליו מכל רחבי תבל. הפקסים עובדים שעות נוספות והטלפונים מסוננים היטב. עד כה הודפסו מתורתו של הרב אליעזר שלמה שיק שליט"א (הגרא"ש) רבבות קונטרסי-חיזוק ומכתבים, ספרי ברסלב וחוברות התעוררות, ואת כולם מפיצים תלמידיו חינם אין כסף בכל רחבי הארץ ובעולם, כאשר החוברות בכמותם הבלתי נתפסת מודפסים ב… סין. רבנים מפורסמים, וחלק ממשפיעי ברסלב, החלו את צעדיהם הראשונים אצל הגרא"ש, וגם הם חלק ממפעל אדיר שנמשך קרוב ליובל שנים של מנהיג שמסכת התקרבותו ל’ברסלב’ מהווה אף היא יריעה מרתקת – הנגללת על פני ימים ויבשות מ’טוקאי’ שבאויברלנד ההונגרית, עבור דרך ספינת מעפילים רעועה, שחצתה את הים הסוער תחת קני משחתות גרמניות ובריטיות, לארץ ישראל – ועד ארצות הברית, שם גדל הנער שהפך למנהיג אחד הזרמים הבולטים בחסידות ברסלב.

השנה אנחנו מצפים שיהיו יותר…

"אבי זצ"ל, רבי מנחם זאב שיק, היה מגדולי יהדות הונגריה וכיהן כרב ב’טוקאי’", חוזר הרב לימי עלומיו. "הוא התפרסם במיוחד הודות לספריו הלמדניים: ‘מנחת זאב’ על הש"ס, והיה תלמידו המובהק של סבו, הגאון האדיר רבי אליעזר מאיר מינרלוגאש שעמד בראש ישיבה גדולה שריכזה המוני בחורים באותם ימים. סבי, רבי אליעזר מאיר, נסע תכופות להתאבק בעפר רגליהם של צדיקי הדור, הרה"ק רבי יהושע מבעלז, ה’צמח צדיק’ מוויז’ניץ, וה’ייטיב לב’ מסיגעט זי"ע. אבי זצ"ל, נסע פעמים רבות גם לבעלז יחד עם אביו. וכשהרה"ק רבי יששכר דב מבעלז זי"ע גלה להולושיץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נסעו אליו יחד כשהמהרי"ד מקבלם בחביבות מופלגת. להפתעת סבי, הושיב הרבי את אבי, שהיה אז בן 4 בלבד, על ברכיו, כשהוא מסלסל בפאותיו בחביבות. דבר פלא היה, כשכאן בארץ ישראל, שח זאת אבי לבנו הרה"ק רבי אהרן זי"ע, הרבי נהנה מהעובדה וביקש מאבי שיחזור עליה שוב ושוב.

"כשפרצה מלחמת העולם השנייה, בשלהי תרצ"ט, נהרו המוני פליטים מפולין להונגריה. ההונגרים הרשעים חיפשו אחר הפליטים כדי לגרשם בחזרה לפולין הכבושה. בשנת ת"ש, נקלע אבי זצ"ל לבודפשט. לפתע ניגשו אליו הנוגשים ההונגרים – הם ביקשו ממנו תעודת זהות ואישורים, כדי לוודא כי הוא אינו פליט. אבי ז"ל שהיה ‘איש אמת’ ואדם תקיף, ענה להם בעוז: ‘באתי אתמול’, שכוונתו לומר להם שהגיע אמש, מטוקאי לבודפשט. הם ביקשו ממנו שיחזור אליהם תוך 10 ימים, אך אישורים לא היו לו. הוא הלך בדחיפות לרב העיר, הגאון רבי יונתן שטייף זצ"ל, שהמליץ לו לברוח מהונגריה יחד עם משפחתו – בספינת מעפילים. אך דא-עקא, המחיר נשמע אז דמיוני ומופרך: אלפיים פנגו (המטבע ההונגרי באותם ימים). הרב שטייף בצדקותו, השתתף בשליש ממחיר הנסיעה, וכך בחיפזון אסף אבי את אמי ואת אחי הגדול, לספינת מעפילים בולגרית שתוביל אותם לארץ ישראל. התנאים באונייה היו קשים מנשוא: למעלה מ-700 פליטים יהודים שהו בה, וזאת הייתה ספינה שיועדה במקורה להובלת בקר. הספינה הרעועה, ששטה חודש ימים על פני המים נתקלה במשחתות ענק בריטיות שהמטירו אש תופת על ספינות המעפילים שהיו בדרכם לארץ. בדרך נס ממש, לא נפגעה הספינה של אבי, שהצליחה להגיע בלילה חשוך לחופי תל אביב מתחת לעיניהם הפקוחות של הבריטים. האנשים פוזרו במהירות, ועד שהגיעו הבריטים הזועמים, הופיעו ‘קרובי משפחה’ שאספו את הנוסעים האומללים. חשוב להזכיר, שאלו שהיו ללא קרובי משפחה בארץ, נשלחו היישר לקפריסין. כאן רואים את גדולתו של עם ישראל באותה תקופה. חרדים, דתיים וחילונים מבני הישוב באו והציגו את עצמם כקרובי משפחה כדי להציל את המעפילים. גם את אבי ומשפחתו הצילו בצורה זאת.

"בני משפחתי נלקחו לעתלית, ואמי שהייתה הרה, התעלפה מחוסר תזונה ונלקחה לבית חולים. היא התעוררה בבית החולים ולא הבינה את פשר המצאה שם. בבית החולים אמרו לה: "העובר מת, צריך לעשות הפלה". אמי לא רצתה לשמוע כלום ומיד ברחה מבית החולים. לאחר זמן, העובר ‘המת’ נולד, וזה הייתי, כמובן, אנוכי. כך שיצא שכבר מבטן אמי היו לי מתנגדים", אומר הגרא"ש בחיוך. "לאחר מכן עברנו לירושלים, שם מונה אבי על ידי הרה"ק בעל ה’דברי יואל’ מסאטמר ששהה באותן שנים בירושלים, לראש ישיבתו. אבי זצ"ל נחשב לאחד הלמדנים הגדולים בירושלים, והיה מקורב לגדולי ירושלים, כדוגמת הגאון מטשעבין, הגרז"ר בנגיס, והגרא"ז מלצר זצ"ל".

המתפללים הרבים הפוקדים את ציונו של רבי נחמן באומן

"חטפתי את הספרים מידיו והתחלתי לגמוע"

"בגיל 13 נכנסתי להר"ק רבי אהרן מבעלז", ממשיך הגרא"ש לספר, "שנהג להגיד לכל בר-מצווה בחור’, שלוש הנהגות: ‘גוף נקי’, ‘שלא לדבר בתפילין’, ו’לא להסתובב בתפילה’. לי הוא הוסיף עוד משפט פלא: ‘אם תקיים את שלושת הדברים הללו – יעזור ה’ שתהיה מנהיג גדול בישראל…’ הגבאי, רבי שלום פויגל, ציין בהתפעלות כי מעולם לא שמע את האדמו"ר מתבטא בצורה כזו ל’בר-מצווה בחור’. בשנת תשי"א עקר אבי לארצות הברית, ואז החלה תקופה חדשה. אבי שהוכתר לרב בברונקס צורף ל’התאחדות הרבנים’ שפתח הרבי מסאטמר, שבאותם ימים ביקש ממנו לכהן בתפקיד ראש-אב-בית-דין. הייתי ילד שובב", מחייך הרב, "ונסעתי מדי יום ללמוד בווילאמסבורג. הנסיעה הייתה ארוכה מאוד, שעתיים הלוך ושעתיים חזור. והייתי נצרך ל’צידה לדרך’ – איזה ספר קודש ללמוד בו בשעת הנסיעה. מדי יום לקחתי ספר מבית אבי לצורך הנסיעה. יום אחד נחשפתי לספר ששינה את כל חיי. היה זה ספר "השתפכות הנפש". את הספר הזה קיבל אבי בירושלים, מיהודי גדול, הוא הכניס אותו לארון בלי לדעת מה הוא טומן. כנראה שהגיעה שעתו של הספר – כי אני בלעתי בשקיקה עצומה את כל המילים שנכתבו בו.

"באותה תקופה, לא ידעו בארצות הברית בכלל מברסלב. בוריסלב שבגליציה, ברסלאו שבגרמניה, וברסלב שבאוקראינה – חד הם. ברסלב לא הייתה קיימת על מפת אמריקה! אני כמובן נסחפתי והתחלתי לחפש עוד ספרים כאלו. ניגשתי לאחי הגדול, רבי בנימין ז"ל, ושאלתי אותו אודות הספר שמצאתי, ‘מה זה?’. הוא השיב לי שאלו ספרי ברסלב, והוציא מהארון ‘ליקוטי מוהר"ן’ ו’ספר המידות’ – ספרי היסוד של ברסלב. אני כמובן חטפתי אותם מידיו והתחלתי לגמוע אותם בשקיקה. מאז הפכו ספרי ברסלב, שהיו אז בגדר יקרי המציאות, ללחם חוקי. מאותו רגע פסקתי להיות ‘ילד’… התחלתי להגות ברצף בספרי ברסלב, חשתי שאישיותי משתנית לגמרי. תורת ברסלב העניקה לי חיות והתחזקות בל יתוארו. נכנסתי ללמוד בישיבתו של מרן הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל, ‘תפארת ירושלים’. הוא ראה אותי יושב על התורה והעבודה, במסגרת הישיבה, והתייחס בסלחנות לעובדת היותי שקוע בספרי ברסלב. מדי פעם היה ניגש אלי, מלטף את גבי בחיבה, לראות באיזה דף אני אוחז בגמרא. וכך הלכתי ובלעתי עוד ספרי ברסלב, שידעתי אותם – על הלשון. למדתי ליקוטי הלכות של רבי נתן (מוהרנ"ת) תלמידו של רבינו, סיימתי אינספור פעמים את כל ‘ליקוטי מוהר"ן’, ואני, שלא ידעתי כמעט מאומה על ברסלב, קראתי עליה רק מן הספרים שמצאתי. זווית הראיה שלי הייתה חיובית ביותר. וכמובן שלא ידעתי על ההשמצות והרדיפות שעברה החסידות באותם ימים.

"כשנחשפתי אט-אט למסכת הייסורים, החרפות והגידופים שעוברת החסידות הזאת – נתמלא ליבי צער עצום. אמרתי לעצמי, אם רק יהיה ביכולתי להפיץ את הספרים הנפלאים האלו במחיר הקרן, אחשוף את האור המבהיק, ואת ההתחזקות הנפלאה של ‘ברסלב’ האמיתית, ואולי אצליח לבטל מעליה את ההתנגדויות שרובן נבעו מסטיגמות חשוכות. כשהתארסתי, ונעשיתי חתנו של כ"ק האדמו"ר מקוסון שליט"א, ביקשתי מראש הישיבה, מרן הגר"מ פינשטיין זצ"ל שיהיה ה’מסדר קידושין’ (הרב המקדש) בחתונתי. לאחר החתונה, החלו לבוא אלי בחורים ואברכים, וכך החלה ‘מסכת הקירוב’ בחיי. התחלתי למסור דברי חיזוק וקירוב ממעיינות ספרי רבינו הקדוש ותלמידו מוהרנ"ת. ואז הגם התחיל מפעל נוסף מעשי ידי: מפעל הדפסת והפצת הספרים הקדושים של ברסלב". (משמאל, ציונו הקדוש של רבי נחמן זי"ע באומן).

תורה, תפילה והתבודדות

בשנת תשכ"ד, כשהוא בן 24 בלבד, התחיל הגרא"ש שיק את העבודה הגדולה של חייו: הדפסת 85 אלף ספרים בשנה. "המהפכה שיצרנו, הייתה מכירת הספרים במחיר הקרן. אם עד אז, ביקשו 5 דולר על ‘ליקוטי מוהר"ן’, מחיר שבו יכולת לרכוש 3 זוגות נעליים, אנחנו הורדנו את המחיר לדולר אחד בלבד", נזכר הגרא"ש. "אני צעדתי באידיאולוגיה נחרצת – להדפיס את הספרים ולהפיצם בכל חלקי תבל. לא הבטתי ימין או שמאל, הדפסתי! אז החלה ההשתוקקות הגדולה שלי להגיע לאומן, מקום מנוחתו של רבינו. כמובן שרוסיה הייתה אז סגורה ומסוגרת. בשנת תשכ"ד, הצליחה קבוצת יהודים מארצות הברית לפרוץ את הדרך ולהגיע לציון רבינו. בשנת תשכ"ו, התארגנה קבוצה נוספת, והצטרפתי גם אני לנסיעה זו, שהייתה דרך ארץ ישראל. כמובן שהנוסעים היו בעלי דרכונים אמריקאים או זרים – אלו היחידים שהורשו להיכנס. הגעתי לירושלים, ערש ילדותי, ונכנסתי לבית המדרש הגדול של חסידי ברסלב במאה-שערים. הייתה שם פשוט קטסטרופה. חסידי ברסלב בירושלים באותה תקופה היו מאוד מושפלים, איש הישר בעיניו יעשה, וליבי כאב מאוד על הנעשה שם. אז פגשתי לראשונה ברב רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, החסיד המופלא הזה, שישב לו ספון בבית הכנסת. נכנסתי עמו לשיחה וגיליתי דמות ענקים מלאה בתוכן עשיר. רבי לוי יצחק היה ממעתיקי השמועה של רבינו עוד בחוץ לארץ.

"שבוע שלם שהיתי עמו ושאבתי ממנו ידע עצום – אוצרות מדהימים מתורת רבינו. ניחנתי ב’עט סופר מהיר’, וכך כתבתי במהירות את כל מה שהוא מסר לי. אמרתי לעצמי, כדי שיהיה על מה להסתכל, אני חייב להתחיל במלאכת הכתיבה, לדור הצעיר ובעצם לכל העולם, שיסתכלו באופן אחר על ברסלב. הרקע שלי על ברסלב היה שונה בתכלית מזווית הראיה של שאר האנשים, ברסלב בשבילי הייתה – תורה, תפילה והתבודדות… באותה תקופה התחלתי לכתוב הרבה. הספר הראשון שלי היה ‘אילן החיים’, אותו בניתי בצורה כזו שכל אחד ידע את השתלשלות תורת ברסלב. מניתי בספרי, לפי הסדר את רבינו, ואחריו מוהרנ"ת, אחריו רבי נחמן טולטשינר, רבי אברהם בן רבי נחמן טולטשינר, ורבי לוי יצחק בנדר. וכך, לאט לאט, הלכתי והפצתי את תורת ברסלב בעולם, והתחלתי לכתוב ספרים בעצמי. ראיתי שהמון-העם מתקשה בהבנת הספרים המקוריים, והבנתי שצריך לתמצת את הדברים בשפה עממית. כך, בעצם, הוצאתי ספרים השווים ומובנים לכל נפש".

"היום", מציין הגרא"ש שיק בהתלהבות, "יצא הכרך ה-76 מכרכי המכתבים שכתבתי לבחורים, למדוכאים ולמיואשים, מאז שנת תשכ"ד. יש לציין שההדפסה הזאת החלה בשנת תש"נ, כשעדיין מצויים בגנזיי כ-50,000 אלף מכתבים נוספים. המלאכה עדיין מרובה. כעת, אני מצוי באמצע הדפסת פירוש על ליקוטי מוהר"ן, על ‘שפת הנחל’, על ‘נהר אפרסמון’, ופירוש על סיפורי המעשיות של רבינו. מה שהולך ל’עמך’, הם בעיקר הקונטרסים הדקים שמתורגמים ל-12 שפות ומחזקים מאוד יהודים רבים. ללא ספק, זוהי גולת הכותרת אצלי", מדגיש הרב. "אני רואה בהפצת היהדות ותורת ברסלב נושא ראשון במעלה, ועושה רבות כדי להפיץ אותה, והקונטרסים הם ההפצה הכי גדולה. בקונטרסים יש תרופה לכל: הם מביאים לשלום בית, מעודדים אנשים מיואשים, מעודדים התבודדות ומשרים חיזוק ורושם רב על כל הקורא אותם. הקונטרסים האלה זוכים לאהדה גדולה גם אצל אלו שאינם ‘בני ברית’. בשנה אחת אנחנו מדפיסים בין 7 ל-8 אלף קונטרסים המחולקים חינם לכל דורש".

הגרא"ש מסביר לנו, בהצטנעות, שאת כל הדברים הללו אינו מייחס חלילה לעצמו. "שלא תבינו שלא כראוי. אני לא מייחס לעצמי הצלחות מפליגות. את הכוח שלי להשפיע אני נוטל מכוחו של רבינו ז"ל, וכל מה שאני עושה, הוא רק להעביר את האור הלאה".

"תמיד נמשכתי אחרי הנרדפים"

הרב שיק מפליג איתנו בחזרה לשנת תשכ"ו, לנסיעה לאומן תחת שלטון הקומוניסטים, אז הייתה זו הפעם הראשונה שזכה לחונן את ציונו של רבי נחמן. "מאז, לא החסרתי אף שנה באומן. בפעם הראשונה היה לנו אישור להגיע עד קייב, אך אנחנו התגנבנו בחשאי ונסענו לאומן. את הרגש וההשתוקקות העצומה שהייתה לנו שם, אי אפשר לתאר כלל במילים. בשנת תשל"ח כמעט והצלחנו להגיע לרבינו לראש השנה, אך נתפסנו בליל ‘זכור ברית’. הסובייטים שאלו אותי: ‘אתם לא יודעים שזה אסור?’ ואנו השבנו בתמימות מעושה: ‘לקחנו מונית משדה התעופה והגענו עד לכאן’. הם קיבלו את הדברים, בנס, ואנו שוחררנו. את ראש השנה של שנת תשל"ח נאלצנו לעשות בקייב. רק בשנת תשמ"ט כשהחלו להיסדק חומות הקרמלין ומסך הברזל נעלם, יכולנו להגיע בפעם הראשונה לראש השנה לרבינו. ומאז", סופק הגרא"ש את ידיו בשמחה, "המספרים הולכים וגדלים, ורבבות יהודים מגיעים ברכבת אווירית למקום. זהו מחזה שאין באף חצר חסידית אחרת, ולמעשה באף מקום בעולם.

"ברוך השם, כאן ביבנאל, אין עדות ואין מחנות. קהילת ברסלב מורכבת מבני עדות המזרח ובני יהדות תימן לצד יהודים אשכנזים – אצלנו אין גזענות, חלילה", ואת המילה ‘גזענות’ אומר הרב כמעט בתיעוב. "זכור לי, כשהייתי פעם בין מנחה-למעריב אצל הגה"ק רבי יואלי’ש מסאטמר זי"ע, הוא התבטא: ‘כשאגיע לבית דין של מעלה, לא יהיה לי ממה לפחד – אולם מדבר אחד אני נורא מפחד, שלא קירבתי מספיק את הספרדיש’ע אידען (יהודי ספרד)’. גאון קדוש זה נתן דוגמא אישית כשהקים חדרים וישיבות עבור אחינו הספרדים, ומאי נענה אנן אבתריה". הגרא"ש מתייחס גם לעובדה שמרבית בני קהילתו הם מעדות המזרח, ואומר: "אני נמשך אליהם באופן טבעי – תמיד נמשכתי אחר ‘הנרדפים’, אלו יהודים שהקב"ה אוהב – רבים מהם חזרו בתשובה, וכיום הם יהודים יראים ושלימים חסידים ואנשי מעשה".

חדרו של הרב פתוח לכל דכפין. אנשים קשי יום, חלכאים ונדכאים, שבורים ומיואשים – הם אורחי קבע בביתו של הרב, והוא מעניק להם חיזוק במנות גדושות, עד שהם יוצאים מביתו שמחים וטובי לב. הרב גם מצייד אותם בקונטרסים שלו, כדי שיעיינו בהם, וגם נותן להם לחלק מהם לאחרים, וכך עובר סם-השמחה המעודד מיד ליד. "אנשים מגיעים אלי ברחוב ומנשקים אותי. ‘אילולי הקונטרסים שלך’, הם אומרים, ‘כבר היינו מזמן שמים נפשנו בכפינו’. לפני מספר חודשים", נזכר הרב, "היה אצלי דודו טופז, שלדאבוננו הגיע לאן שהגיע, הוא בא אלי בעקבות בת-משפחתו שמגיעה אלינו בקביעות – כדי להתייעץ. אני מאמין שאם הוא היה קורא אפילו באחד מן הקונטרסים מלאי החיות שיוצאים מכאן, הוא לא היה מסיים כל כך רע".

מביתו של הגרא"ש מתגלגלים לא מעט סיפורי נפלאות, שהפכו לשיחת היום ביבנאל ומחוצה לה. סיפורים של אנשים שנושעו בזכות החיזוק והאמונה בהשם. סיפור טרי שאירע השבוע, הוא סיפורה של אישה שחצתה את גיל ה-40 והגיעה לפני שנה לרב כשהיא בוכה – בעלה מעוניין להתגרש ממנה. היא לא זכתה בילדים והרופאים לא רואים כל סיכוי. הרב, שהיה לפני נסיעתו לראש השנה לאומן, הרגיע אותה באומרו: "ילדים הם ביד הקב"ה… אני בדרכי לאומן, שם אתפלל ואזכיר אותך, ריבונו של עולם לא יעזוב אותך ותראי שבעזרת השם תיוושעי בתוך שנה…" לפני מספר חודשים הגיעה האישה אל הרב, כשהיא מבקשת להיכנס בדחיפות. כשהיא בוכה, והפעם מהתרגשות, היא מתפרצת לחדרו ומבשרת לו כי נפקדה. השבוע התקיימה שמחת הברית. "אני לא פעלתי, אתם מבינים לבד. רבינו פעל זה כוחו של הצדיק וזה כוחה של אומן, שם הוא המפתח לכל הישועות שבעולם", אומר לנו הגרא"ש.

הרב שיק עם התאומים שנולדו תודות לנסיעה לאומן

בסיום השיחה אנו אוזרים עוז ושואלים, מה הדבר המטריד את הרב ביותר? הרב, בלי לחשוב לרגע, זועק בדמעות: "הנוער! הנוער! הנוער! זהו הדבר הבוער ביותר. יהודים, הצילו! הנוער נושר לנו מבין הידיים ואנה אנו באים… אני חש את זה יותר מכולם", אומר הגרא"ש ומצביע על ערימת הדפים שלצידו, "מגיעים לכאן אינספור פקסים המגוללים סיפורים כואבים על ילדים טהורים שנפלו בצידי הדרך, עלינו לעשות הכל כדי להצילם. מה שאפשר לעשות זה רק להתאחד, הלוואי שיגיע הזמן שכל עם ישראל יתאחד".

"מה החלום של הרב?" אנחנו חותמים את השיחה בשאלה, והגרא"ש עונה: "החלום שלי שכל עם ישראל יגיע לאומן, ובעזרת השם, כולנו נתחזק ונתקרב לאבינו שבשמים, ונזכה לשנה טובה ומאושרת – כתיבה וחתימה טובה, שנת גאולה באה בקרוב ממש…"

(באדיבות מגזין "שעה טובה")