זה לא סוד, יש לך את זה!

עיקר הבעיה של האדם הוא שאינו
מאמין בכוח שלו. היצר הרע כל הזמן
משדר לו – ‘אתה לא יכול, אתה לא
מצליח’… אבל אין זה נכון. יש לך,
ועוד איך שיש לך את זה!

בשדי יער – פרק 51

עיקר החיזוק לתפילה הוא כאשר אדם מתחזק באמונה שיש בכוחו לפעול בתפילתו את כל הישועות. וכך כותב רבי נתן (ליקוטי הלכות, הלכות נחלות ד):

"צריכין יגיעה ועבודה גדולה להיות חזק באמונה זאת בשלמות – להאמין שיש לו כוח לפעול כל דבר בתפילתו. כי יש כמה מיני חלישות הדעת בלב האדם בעניין זה כאשר יודע כל אחד בעצמו, ורוב בני אדם נדמה להם שאין לו כוח לזה ועל כן אינו מתחזק בתפילה. ועיקר היגיעה הוא בהתחלה, דהיינו בעת שמתחיל להתחזק להתפלל בכוונה בבחינת "כל ההתחלות קשות", כי אז עדיין לא ראה שום פעולה על ידי תפילתו. אבל כשזוכה להתגבר בכל כוחו להתפלל בכוונה עד שזוכה לפעול איזה דבר בתפילתו, כגון שהתפלל על איזה דבר ונענה, אזי הוא מתחזק בזה להאמין גם בעצמו שיש לו כוח לפעול בתפילתו, מאחר שרואה שכבר שמע השם יתברך גם תפילתו ונענה, ואז נעשה אצלו כלי לקבל השפע. כי עיקר התהוות הכלי הוא על ידי האמונה, דהיינו על ידי שמאמין גם בעצמו שהשם יתברך שומע גם תפילתו וכנ"ל".

מדברי רבי נתן אנו מבינים, שכאשר האדם אינו מאמין בעצמו שהשם שומע את תפילתו ממילא אין לו כלי לקבל את השפע, כי עיקר הכלי לקבלת השפע הוא אמונת האדם בעצמו. ואיך יזכה לזה? רק לאחר שיאריך פעם אחת בתפילתו על דבר מסוים ויבקש ויתחנן עד שיקבל את מבוקשו, כפי שלמדנו.

להאריך בתפילה

המציאות היא, שרוב בני האדם רחוקים מאמונה זו ותיכף כשמתחילים להתפלל, גם אם מדובר בתפילה קצרה, הם מצפים שמיד תתקבל תפילתם. ואם האריכו ברבע שעה את התפילה, הם מרגישים שהרבו להתפלל. ואף אם הגיעו לחצי שעה, זה בכלל נראה להם ארוך ביותר. וכשאינם מקבלים את מבוקשם גם אחרי הארכה כזו, הם נחלשים ומפסיקים להתפלל משום שחושבים שהתפילה לא פועלת ומאשימים את עצמם – ‘הנה, עובדה שאני לא מסוגל לפעול בתפילה, השם לא רוצה לעזור לי’ וכו’. כללו של דבר – היצר הרע מתחיל לשדר במרץ שידורים של ייאוש, דיכאון וחלישות הדעת.

לכן צריך לדעת, שהארכה בתפילה פירושה להאריך כמה שצריך עד שנושעים! כי אין דבר כזה שהתפילה לא תפעל. פשוט אין. ואם נראה לך שתפילתך לא פעלה זה רק בגלל שלא התפללת מספיק, לכן המשך להתפלל הלאה עד שתיענה.

על זה אומרת הגמרא: אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה – יחזור ויתפלל, שנאמר: "קווה אל ה’ חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה’" (תהלים כז).

כאשר אדם מאריך בתפילה, זה אומר שהוא מאמין שיש ביכולתו לפעול בתפילתו. אדם שלא מאמין שיש בכוחו לפעול בתפילתו לא מסוגל בשום פנים ואופן להאריך בתפילתו. לזה יש שתי עצות נפלאות לזכות להאריך בתפילה תמיד:

תזכורת – לפני שאתה פונה להתפלל על עניין מסוים, הזכר לעצמך את הפעמים בהן כן זכית לפעול בתפילותיך והודה להשם על אותן ישועות. כך אדם מחזק את עצמו שהוא אכן זכה לפעול בתפילתו וראייה לכך הם המקרים אותם הזכיר, לכן זה יחזק אותו שאף הפעם יצליח.

בדרך זו אדם יחזק את עצמו ויאריך בתפילה, כי דרכו של היצר הרע להשכיח מהאדם את הישועות ולטעת בו תחושת ייאוש. אולם, כאשר אדם נזכר בפעמים בהן כן זכה לפעול, ומודה ומהלל את השם יתברך על זה, הוא מקבל שמחה ותקווה וחיזוק גדול לתפילה. ולא רק, אלא ייזכר גם בתפילות הקצרות בהן זכה לפעול ישועות, וגם עליהן יודה.

תפילה על התפילה – כלומר, לבקש ולהתפלל לבורא עולם שיזכה אותו להאריך בתפילה כמה שצריך בנושא שהוא מבקש ישועה. זה הדבר הראשון שצריכים לבקש כאשר ניגשים לטפל בנושא מסוים בתפילה – להאריך כדי שתתקבל התפילה.

לכן, בכל פעם שתרצה להתפלל על דבר מסוים הקדם ושא תפילה: ‘ריבונו של עולם, איני יודע כמה תפילות נדרשות לדבר שאני רוצה לבקש ממך עליו, אך אנא זכה אותי להאריך בתפילה כמה שצריך כדי שלא אחלש כלל בתפילה ואמשיך להתפלל כמה שצריך עד שאפעל ישועה’…

מדרגה מדרגה

המעיין בדברינו, לאורך כל סדרת מאמרים זו, יגלה שהרבינו לדבר על מעלת התודה וההודאה. יש פעמים בהן כתבתי שצריך ברוב ההתבודדות להודות, וכן לשפוט את עצמו ולעשות חשבון נפש מדוקדק על כל מחשבה דיבור ומעשה של היום האחרון. דבר זה מצריך, כמובן, לפחות שעה אם לא יותר. ואילו במאמרים האחרונים, ציינתי שעל האדם להתמקד בנקודה ולהרבות בתפילות עליה, עד שיקנה אותה. כמו כן צריך גם להתפלל על עם ישראל ולהתפלל על הילדים ועל כל סדר היום שלו. אם כן, כיצד יכול האדם לעשות את כל זה בשעת התבודדות אחת? בודאי אדם שקורא דברים אלה רוצה גם לקיימם, ומה יעשה? יתבודד כל היום?

המתבודדים כל היום היו עובדי השם בדורות הקודמים, כמו רבי אהרן קיבליטשר שהיה יכול להתבודד לילה חורפי שלם, כלומר 12-13 שעות רצוף ביערות אוקראינה בקור המקפיא. פעם אחת הלך איתו חותנו, רבי לוי יצחק בנדר, שממנו שמענו על זה, ומיד הבין ש"זה לא בשבילי", כך אמר לנו בעצמו בפשיטות גמורה. וכך גם לגבי רבי אברהם בן רבי נחמן, שהיה יוצא במוצאי שבת ליער וחוזר רק לפני כניסת שבת לביתו. ואף בדורנו אנו היו עוד עובדי השם, שרפי קודש ממש, כמו רבי שמואל שפירא זצ"ל, שהיה מתפלל לילות שלמים במערת שמעון הצדיק, ועוד.

אבל אנחנו מציאותיים. אנחנו רוצים לתת פתרונות מעשיים לכל אדם באשר הוא שם, גם לזה שנמצא ממש בתחילת הדרך, וגם לחלוש כוח וגם למי שליבו עדיין לא חזק כל כך באמונה וביראת שמים וכדומה. לכן ישנם שני מסלולים אפשריים:

הראשון – אדם שלא מסוגל להתבודד יותר משעה, מכל סיבה שהיא, יחזיק על כל פנים בשעת ההתבודדות, לא דקה אחת פחות, ובשעה זו יודה מעט לבורא, יעשה חשבון נפש ותשובה, יתפלל על עם ישראל כפי יכולתו, ובזמן הנותר – יתרכז בנושא אחד. על זה אמר רבינו את השיחה הידועה (סימן כה): "ההתבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל, דהיינו לקבוע לו על כל פנים שעה או יותר להתבודד לבדו באיזה חדר או בשדה, ולפרש שיחתו בינו לבין קונו" וכו’. כי גם אם תהיה לאדם כל החיים רק את השעה הזו, והוא יתמיד בה יום יום, כבר יש לו הבטחה מרבינו הקדוש שיתקן אותו ואת כל התלויים בו וכל הנלווים אליו, בכל הגלגולים והוא לא יראה פני גיהינום.

השני – אדם שרוצה בכל זאת בחינה של "ליבו חזק בה’ ורוצה לקבל עליו עול מלכות באמת" – ועל זה אמר רבינו שרצונו שיהיה לו כל היום התבודדות, גם עליו נקל מעט ויאריך רק בחצי שעה, כלומר התבודדות של שעה וחצי. כך גם אדם שלא יכול ממש להתבודד כל היום, ואלה הם רוב בני האדם, על כל פנים אם תהיה לו שעה וחצי של התבודדות הוא כבר קרוב לזה. בחצי השעה הראשונה יודה ויעשה חשבון נפש ויתפלל על כלל ישראל וענייניו, ושעה שלמה – על הנושא בו הוא רוצה להתרכז, וכך יקנה לעצמו קניינים נצחיים של מידות טובות, ביטול התאוות, ויזכה להיות עבד השם באמת.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)