איפה דור ההמשך? – פרשת וירא

כאן לוט בודד. הוא עושה הכל.
אפילו את המצות הוא אופה ולא
אשתו. איפה דור ההמשך? איפה
הילדים? מדוע לא הולכים בדרכו?

פרשת וירא

ללא ספק יש להתפעל, כאשר בוחנים את תיאור התורה על אשר אירע ללוט בסדום. הוא מזהה את המלאכים-האורחים ופונה אליהם, בדרך כבוד מופלגת: "וירא לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה", וכל זה כדי להקדים את בקשתו: "סורו נא אל בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם והשכמתם והלכתם לדרככם".

מי כמוהו יודע את הסיכון שהוא נוטל, הרי היה יכול להתעלם מהם. למה לו להכניס עצמו לצרות? ומשהם מסרבים, הוא ממשיך להפציר ולבקש: "ויפצר בם מאוד".

הרי שהוא מסתכן ב"תיק" לא פשוט, וכפי שמוכח מיד מתגובת כל אנשי העיר "מנער ועד זקן". ואחר כך משהם חושפים בביתו את האורחים, הוא מגן עליהם ממש בחירוף נפש, ומוכן אף להפקיר את בנותיו עבור אותם אורחים שאינם מוכרים לו כלל!! (ברור שהדבר מראה חסרון בשיקול הדעת, וכפי שחז"ל מבקרים אותו על כך, אבל יש כאן מדד לרצונו לקיים מצוות הכנסת האורחים בשלמות גם במחיר כה גבוה).

כל זה אכן מרשים, אבל… וכאן האבל הגדול – אין אנו מוצאים שיתוף של בני ביתו. שלא כאברהם שהוא מכניס את אורחיו, שרה, והנער וכל בני הבית שותפים מלאים למצווה. כאן לוט בודד. הוא עושה הכל. אפילו את המצות הוא אופה ולא אשתו. איפה דור ההמשך?

לאחר שהאורחים מזדהים כמלאכים "עם קבלות" (בני העיר כולם מוכי סנוורים), הם מודיעים לו כי עליו לעזוב מיידית את סדום העומדת לפני אסון קטסטרופלי. הוא יכול להציל את כל משפחתו. אך משהוא פונה אל חתניו לוקחי בנותיו, הוא נתקל בתגובת בוז ותימהון: "ויהי כמצחק בעיני חתניו". אם הם היו בדעתו שסדום הוא מקום רשע, מדוע שלא יאמינו כי יש דין ויש דיין? הלא הם גדלו עם אברהם, ובודאי גם שמעו על השקפתו ודרכו.

כאן האסון האמיתי. לוט עצמו אולי ספג וקיבל רבות מאברהם, והגיע למסירת נפשו עבור החסד שבהכנסת האורחים, אבל איפה הילדים? למה הם לא הולכים בדרכו?

וזו גדולתו של אברהם: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט".