הגיע הזמן להתקדם בחיים

אתה באמת רוצה להתקדם
ולבנות משהו בחייך? לעשות
דברים עם משמעות בחייך?
זה הזמן לקבל על עצמך החלטות,
להגדיר לעצמך את מקומך.

במאמר זה נשתדל להעביר, בסייעתא דשמיא, נקודה יסודית, שהשם עזר והאיר את עיני להגדיר מחדש. תמיד למדנו שהעיקר הוא האמונה והזכרנו נושא זה בכל מיני דרכים ובחינות. אולם, ישנה נקודה יסודית מאוד שאדם צריך ללמוד לחיות אותה, שתהיה ממש שאיפת חייו להגיע אליה והיא: להבין ולדעת שבלי השם אני לא שווה כלום!

במאמרים רבים ציינתי, שכדי שאדם ירגיש שהוא ‘משהו’ עליו להרגיש את אפסיותו. כיצד? כשידע שהוא כלום בלעדי השם. לאנשים כערכנו קשה מאוד לקבל את זה, קשה לנו לחשוב שאנו כלום. השאיפה של רוב בני האדם היא להיות ‘משהו’ ואם תאמר לאדם שהוא כלום, שהוא לא שווה – זה ייאש אותו. אבל אתה כן יכול להיות משהו ואתה יכול להיות שווה מאוד! אם תהיה עם השם. ואיך תהיה עם השם? כשתדע שאתה כלום בלעדיו. זה לדעת את אפסיותנו, את מקומנו הנכון. ידיעה פשוטה וברורה שהיא בעצם שאיפה שצריכה להיות לכל אדם, כפי שאפרט בהמשך המאמר.

כאשר אדם מגיע לידיעה פשוטה זו – שבלי השם אני לא יכול לעשות כלום, במילים אחרות: בלי בורא עולם אני אפס – אז הוא אוחז במידת האמונה האומרת: שהכל זה השם יתברך. כל זמן שאין לאדם את השאיפה לחיות את האפסיות שלו, אז הוא רחוק מהתכלית ורחוק מלהצליח לעשות דבר כלשהו בעל משמעות בחייו, שהרי ‘אין עוד מלבדו יתברך’, ומי שלא חי את זה חי בשקר. ועם שקר, כידוע, אי אפשר להצליח.

אבל כאשר האדם מחליט שהוא לא רוצה יותר לחיות בשקרים ודמיונות, אלא אך ורק באמת – שהוא אפס והוא כלום בלי ה’, אז הוא מתחיל להתקדם לכיוון התכלית שלו והוא רק יעלה מעלה מעלה. הוא הרי יבקש את השם תמיד, וכשהשם איתו יהיו לו את כל ההצלחות והברכות, הוא יגשים את כל משאלות ליבו לטובה ויגיע לייעודו. כי כשהשם כאן אז הכל כאן, והוא יוכל להגיע לדברים עצומים ומדרגות בלי סוף, ומכיוון שהשם הוא כל-יכול, אז גם האדם הדבק בו יתברך הוא כל-יכול. וזאת אמת. אין מדובר במידת ענווה, זאת האמת כפשוטו.

לאור הדברים לעיל, ההחלטה המתבקשת היא פשוט לצאת מהדמיונות! החלט שאתה מואס בשקר הנקרא ‘אני’ והתחל לחיות עם השאיפה לחיות באמת – שאי אפשר בלי השם. ציינתי לא פעם שאדם צריך לדעת שהוא אפס, אולם עתה השם לימד אותי הגדרה יותר מבוארת (ופחות מפחידה ומאיימת): אני לא יכול בלי השם – רק זו האמת. ידיעה פשוטה שמביאה את האדם לקרבה עצומה אל השם ולתפילה, וממנה משתמע גם הפן החיובי – כאשר אדם כן נמצא עם השם אז הוא יכול להצליח לעשות הכל, להתגבר ולפעול וכן הלאה, משום שהוא עם השם.

זה לעומת זה

כיצד נראה אדם שכל שאיפתו היא לדעת את אפסיותו ושהוא לא יכול בלי השם? לעומת זאת, כיצד נראה אדם שזו לא השאיפה שלו? ומן הסתם, גם יתברר לנו שמדובר בשני חברים – העובדים באותו מקום, או הלומדים באותה ישיבה, לומדים אצל אותו רב והם אפילו חברותא זה עם זה…

הראשון, מתפלל על כל דבר! הוא יודע שבלי השם הוא לא יכול לעשות כלום, לכן הוא מבקש הכל מהשם. ולא רק, הוא גם יודע לומר ‘תודה רבה’, הוא הרי מבין שבלי השם אין לו שום דבר משל עצמו אלא השם נתן לו הכל, לכן הוא אומר תודה רבה להשם. פשוט.

השני, לעומתו, לא רוצה לדעת שהוא כלום בלי השם, לכן הוא לא מתפלל. כי על מה כבר יתפלל? הרי הוא חי בדמיון של ה’אני’ שלו, שהוא עושה הכל בעצמו. הוא גם לא אומר תודה רבה. כי על מה כבר יאמר תודה רבה, הוא הרי משיג הכל בכוחות עצמו?

וכבר למדנו בעבר מהי הכוונה ל-‘עם ה” ו-‘בלי ה”: עם ה’ – זה עם תפילה. בלי ה’ – זה בלי תפילה. אדם שהולך ‘עם ה” – על כל דבר, על כל צעד ושעל בחייו הוא מתפלל, מבקש, מתייעץ ומודה… להשם. לעומתו, אדם ‘בלי השם’ עושה הכל בלי תפילה – מחליט לבד, לא מבקש עזרה, לא מתייעץ עם השם, לא אומר תודה…

שתי נקודות אלו – התפילה לפני וההודאה אחרי, הן חלק מההבדלים הקיימים בין שני החברים הנ"ל.

אבל ישנה נקודה נוספת בעזרתה ניתן לראות הבדל מהותי מאוד בין שני החברים, והיא – כיצד הם מגיבים בזמן נפילה וירידה בחייהם? בנקודה זו, ההבדל כה בולט ועצום מאוד. הראשון, שכל שאיפתו לחיות את האמת ובלי הקב"ה בכל נפילה, ירידה או כישלון רק מתעורר ומתחדש. בשבילו, הכישלון הוא טובה גדולה. קרש קפיצה אדיר לתכלית שבא להזכיר לו שהוא לא יכול בלי ה’. אמנם, הוא יודע שאם היה זוכה לזכור זאת עוד לפני שנכשל אז הוא היה מתפלל ולא היה נכשל. אבל עכשיו, כשלא זכה לזה, הוא שמח שהשם הראה לו שהוא אפס ושהוא לא יכול לעשות שום דבר בלעדיו, וכך קירב אותו אליו.

מובן, שבדרך זו, מתקיימים בו דברי רבי נחמן מברסלב: ירידה – תכלית העלייה. כשהירידה מביאה את האדם לנקודת האמת – שבלי ה’ הוא לא שווה כלום, אז מנקודה זו הוא רק עולה, מכיוון שמעתה ידבק בהשם ויתפלל על כל דבר. עכשיו, לאחר שנוכח לדעת היטב שהוא לא יכול בלי השם והוא חש על בשרו את אפסיותו, הוא מרגיש היטב עד כמה עליו להתפלל על כל דבר שרוצה, ועד כמה עליו להודות על כל דבר שיש לו, ועל זה נאמר: "מבשרי אחזה אלו-ה".

אבל חברו, שלא חי את האמת הזו, וזו גם לא שאיפת חייו לדעת שהוא לא יכול בלי השם, כאשר הוא מגיע לזמנים של ירידה הוא נופל ממש, מתעצב ומתייאש. הרי כל רצונו לחשוב שהוא ‘משהו’. אולם עתה, כשנכשל והרצון הזה לא מתקיים, הוא נשבר לרסיסים. ירידות של אדם כזה נשארות ירידות ואף צוברות תאוצה ותנופה במדרון הכואב הזה, והוא מגיע למרירות נוראה ול… רדיפה עצמית.

ורדיפה עצמית – אין לך גאווה גדולה מזו! מכיוון שאז אדם מאשים ושונא את עצמו. זו תכלית הרע, ור"ע – ראשי תיבות ‘רדיפה עצמית’.

מדוע רדיפה עצמית הינה תכלית הגאווה? אדם הרי נכשל ובמקום להבין מזה שהוא הלך בלי ה’, ולכן נכשל, הוא מתחיל לחשוב מחשבות רעות: ‘אני הכי גרוע’, ‘אין לי תקנה’, ‘כולם יותר מוצלחים ממני’, ‘כולם יותר טובים ממני’ וכן הלאה. כך הוא מגיע לשנאת הבריות ולרע עין. ההאשמה עצמית זו שוברת אותו לכן הוא ‘יורד’ על עצמו וכדומה. לכן זו תכלית הגאווה. וכי הוא מציאות בכלל שמאשים את עצמו? אין עוד מלבדו! בהתחלה, באמצע ובסוף – זו האמת: אין עוד מלבדו!

אם היה דבק בתכלית זו, אז כשהיצר הרע היה מציק לו ואומר לו שהוא לא שווה כלום, היה עונה לו: נכון מאוד, בלי השם איני שווה כלום. אדרבה, זה כל מה שאני רוצה לדעת. ואגב, תודה רבה לך שאתה מזכיר לי את זה. אך דע, אמנם בלי השם אני לא שווה כלום, אבל עם השם אני שווה מאוד! מעכשיו אזכה ללכת עם ידיעה זו ואצליח מאוד…

וכאשר היצר הרע בא ואומר לו שאין לו תקנה, הוא עונה לו: אמת. בלי ה’ אין לי תקנה, אבל עם ה’ יש לי את כל התקנות שבעולם…. וכאשר היצר הרע אומר לו: כולם יותר טובים ממך, הוא עונה לו: אתה צודק, ותודה רבה לך שאתה אומר לי את זה, כי זו כל שאיפתי לדעת שכולם יותר טובים ממני. זה מה שלמדתי מהרב שלי, שהוא משה רבינו, שהחזיק עצמו כגרוע מכל העולם, וגם אני שואף כמוהו – לחיות עם האמת הזו. אני לא רוצה לחיות בשקר שאני יותר טוב ממישהו. זאת לא סיבה שתעכב אותי למלא את כל השאיפות הרוחניות שלי, להשלים את שליחותי ולהגיע לייעודי, כי כשאני עם ה’, אצליח…

לכן חשוב לדעת: זוהי כל העבודה של האדם בעולם הזה. אם הוא רוצה באמת להתחיל להתקדם ולבנות משהו בחייו, הוא צריך לעשות מספר החלטות בחייו: קודם כל, לדעת מה השאיפה שלי בחיים? והיא כמובן לחיות את האמת! ומה היא האמת? שאני כלום בלי ה’ – אז אני רוצה לחיות את האמת, לא בשקר. זה דבר שאי אפשר להתווכח איתו, כי מי יאמר אחרת? כל מי שקורא לעצמו ‘אדם מאמין’ חייב להודות בזה, שהרי רק זו האמת לאמיתה. אז אני רוצה לחיות את האמת הזו, ואז להיות כל הזמן עם ה’, כדי להיות שווה משהו. היחידי ששווה בעולם הזה – הוא ה’, אז אם אני רוצה להיות שווה משהו אני צריך להיות עם ה’.

זוהי ההגדרה החדשה שהשם זיכה אותי והאיר את עיני – להגדיר מה זה אומר שאדם הוא ‘אפס’. ברוב הפעמים הזכרתי זאת, אבל לא הגדרתי זאת מספיק ובני אדם פשוט נפלו לדיכאון. כי, מה לעשות, כפי שציינתי, לאנשים כערכינו קשה לחשוב שהם כלום, בפרט כשהשאיפה היא להיות ‘משהו’. אך כעת, זה כבר פחות מפחיד. אתה יכול להיות משהו ויכול להיות שווה מאוד – אם תהיה עם השם. ואיך תהיה עם השם? כשתדע שאתה כלום בלעדיו…

יהי רצון שה’ יצליח את דרכנו ונזכה לחיות את האמת של האמונה, להיות דבוקים בה’ תמיד, בתורה, בתפילה ובעבודת התודה וההודאה, ובזכות זה נזכה שיבוא משיח צדקנו ויבנה בית מקדשנו, ונזכה לגאולה השלמה ולא ידח ממך נידח, במהרה בימינו. אמן.