הילדים הקטנים של המלך

כדי להבין שהילדים שלנו – שהם
לא שלנו – הם ילדיו של המלך, עלינו
לשנן היטב את הכלל האומר: עצם
שבורה מחלימה הרבה יותר מלב
שבור!…

לא פעם ציינתי במאמריי, שנזק בנשמה הוא הרבה יותר רציני וכואב מאשר נזק בגוף. זכרו את הכלל הבא: עצם שבורה מחלימה הרבה יותר מהר מלב שבור! כלל זה כל כך נכון ואמיתי ובמיוחד כאשר מדובר בילדים.

במהלך מלחמת עזה – מבצע עופרת יצוקה – שהייתה לפני שנה ונמשכה כשישה שבועות וקטיושות נחתו על עירי האהובה אשדוד שלוש פעמים ביום, נתקלתי במחזה שלא אשכח: ילד אמיץ בן שמונה, שנפצע באחת מהנפילות, מקבל טיפול רפואי – עושים לו תפרים, והילדון הזה לא מוציא שום הגה מפיו, שום יללה או יבבה. אולם, אותו ילד יכול לאבד את שיווי המשקל הרוחני שלו אם הוריו יעליבו אותו או יפגעו בו חלילה.

בניגוד לדעה הרווחת, הילדים שלנו לא שלנו, הם נשמות אלוקיות יקרות שברחמנותו וחסדיו של בורא עולם הפקיד בידינו, כדי שנחנכם ונגדלם עד לרגע שיצאו לדרכם בחיים. הילדים אינם המשרתים או העבדים שלנו. המשימות שאנו מטילים עליהם לבצע בבית או מחוצה לו אמורות להיות כחלק בלתי נפרד מחינוכם – כעזרה והכנה שאנו נותנים להם בחיים – ולא כדי לחסוך בהוצאות הטיפול בגינה הפרטית שלנו.

השקפת היהדות בנושא חינוך הילדים, שהוא לב-ליבה ועמוד התווך שלה, היא שעלינו לדבר ולכבד את ילדינו בדיוק כמו שאנו עושים עם אדם מבוגר. וכשם שתפקידנו לשמור על בריאותם הפיזית, תפקידנו הוא גם לדאוג לרווחת ושלום בריאותם הנפשית-רוחנית. הורים ללא הדרכה, ידיעה או מודעות לנושא חינוך הילדים, והחינוך הטוב ביותר הוא בדרך התורה, הם לא פעם הסיבה העיקרית לקשייו הנפשיים של ילדם.

הורה יכול להיות נחוש וסמכותי אך בלי לפגוע בכבודו של הילד בשום דרך. ומן הצד השני, ילד או ילדה שיודעים שהם אהובים, שמכבדים ומעריכים אותם – ימלאו את רצון הוריהם בשמחה ואהבה. ואילו ילד שחי תחת שלטון רודן ונוקשה ימרוד בהזדמנות הראשונה.

חינוך – כן! עריצות ופגיעה – לא!

עלינו לנהוג בילדינו כאילו היו אנשים מכובדים, כפי שהיינו נוהגים במקרה שבו מלך היה מפקיד את ילדו הקטן, הנסיך, בידינו.

ואתם יודעים מה? זה בדיוק מה שהם – הילדים הקטנים של המלך.