כל זמן שהנר דולק

הסנדלר הפשוט לא ידע שהמשפט
הבנאלי שאמר לרבי ישראל ליפקין
מסלנט, יחזור ויהדהד בעולם, יביא את
הבשורה ויעשה מהפיכה של ממש…

ליום פטירתו של מחולל תנועת המוסר רבי ישראל ליפקין מסלנט זצ"ל, כ"ה בשבט.

"כל זמן שהנר דולק ניתן עוד לתקן" – משפט שהפך למוטו ולדרך חיים. הסנדלר שאמר את המשפט הבנאלי לא שיער עד כמה יחזור ויהדהד בעולם…

בלילה חשוך וסגרירי בקע אור קלוש מביתו של הסנדלר. כשהוא מופתע, פנה רבי ישראל לבדוק שמא יש חולה בבית או מסיבה אחרת צריכים את עזרתו. כאשר נקש על הדלת ובעל הבית המופתע שאל לרצונו, ענה רבי ישראל כי ראה אור ועל כן ביקש לבדוק את הסיבה. השיב לו הסנדלר: "רבי היקר, כל זמן שהנר דולק ניתן לתקן. עדיין לא סיימתי מלאכתי, והנר לא כבה, והריני ממשיך לתקן".

הדברים חדרו לליבו של רבי ישראל, וחוללו מהפיכה. אכן כן, אם הסנדלר הפשוט מבין כי כל עוד הנר-הנשמה דולק-קיימת בגוף, ניתן עדיין לתקן לא רק את הנעל המרופטת, אלא את הלב, המידות והשאיפות של האדם, ואת המסר הזה ביקש להעביר לכל יהודי באשר הוא.

רבי ישראל ליפקין זצ"ל, הידוע בכינוי "רבי ישראל סלנטר" על שם עירו סלנט, שילב באישיותו וכוחותיו שלמות נדירה, גאונות מדהימה, שליטה בכל מכמני התורה, יכולת עיון וחידוש, יחד עם רגש סוער, עדינות ואצילות נדירים. פרקי חייו גדושים בפעילות למען הכלל לצד דאגה לפרט ורגישות לכל נברא בצלם. כאשר שאלו אותו תלמידיו שהתכוננו לאפיית מצות לפסח על מה עליהם להקפיד במיוחד בעת האפייה, בטוחים היו שיפרט להם את הנקודות ההלכתיות הטעונות השגחה ותשומת לב במהלך האפייה. אך הוא ענה להם: "השתדלו שלא ללחוץ ולגעור באלמנה שתפקידה ללוש את בצק"!

מסיבה זו גם לא נטל ידיו בשפע מים, למרות שהנוטל ידיו בשפע מים מובטח לו שפע ברכה, אלא רק בשיעור המצומצם הדרוש לכך, ונימק: "העובדת במשק הבית היא אלמנה, ואם אשתמש בכמות גדולה יותר של מים, היא תאלץ ללכת פעם נוספת אל הבאר לשאוב מים ואיני רוצה לגרום לה טרחה וצער". (בימים ההם טרם היו בבתים ברזי מים והכל היו שואבים מהבאר).

כזה היה רבי ישראל.

לתלמידיו סיפר כי הושפע משיחה עם רבו, שהמליץ בפניו בחום: "רבי ישראל, תלמד מוסר", והוא למד! ברגש עז ובשינון בלתי מוגבל היה חוזר על משפטי המפתח, כגון דברי התנא בפרקי אבות: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם". לתלמידיו הורה לשוב ולחזור על מאמרי חז"ל בעל משמעות אמונית או מוסרית, ולקבוע אותם בליבם יתד שלא תימוט, בלב נרגש ובשפתיים דולקות, ובכך הוא ביקש לחרוט את הדברים בנפש. כאשר אדם מצייר-מדמיין לעצמו את המאמר, ורואה אותו כאילו במציאות קל יהיה לו להפנימו. הוא קבע מקומות מיוחדים ללימוד המוסר בהם נשאו דברים אישי מוסר ידועים, וכך אפשר היה ללמוד מהם מוסר בדרך זו במשך כל שעות היום והלילה.

בעולם הישיבות נקבע זמן מיוחד שבו לומדים מוסר על פי המתכונת הזו. זמן זה גם מנוצל לעשיית חשבון נפש והתבוננות פנימית.

המסר העיקרי שביקש רבי ישראל להעביר היה – כי על האדם לתקן את מידותיו, לשפר ולהיטיב כל עוד בכוחו לעשות כן. הוא הבחין כי לא תמיד הולכים יחד ידיעת התורה והבנתה ומידות טובות, לכן התעמק בכוחות הנפש של האדם וביקש למצוא את הדרך לעשותו טוב יותר, מתחשב, רגיש לזולת ושמח לעזור לו.

תכונה מיוחדת נוספת שבה התברך היא: לחדור ללבבות. נואם ודרשן כובש לבבות היה, ובכישרון רב תיאר בצורה חיה כל מאמר של חכמי התלמוד ממנו הפליג באוזני שומעיו למחוזות מוסריים נעלים.

רבי ישראל העמיד תלמידים שהפיצו את שיטתו בעולם. הוא ניסה באמצעות דרכו להשפיע הן על תלמידי חכמים ובני הישיבות שיקדישו זמן גם לעבודת המוסר ותיקון המידות, והן על אלו שחדלו מלקיים מצוות ולא המשיכו בדרך אבותם, כשכל רצונו הוא להראות להם כי התורה מקיפה את כל צדדי אישיותו של האדם, וגם בהליכותיו עם הבריות ומשאו ומתנו עימהם עליו לנהוג בדרך של כבוד והערכה, ובכך ליטול את העוקץ מטענתם כי התורה מיועדת לבית המדרש, ואילו חיי המעשה והעולם מתנהלים לפי כללים שונים. סיסמתם הייתה הרי: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך", וכאמור דרכו הייתה להראות כי גם בצאתו נשאר היהודי בדרכי התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

לזמן מה קבע את מושבו בפריז, כאשר ניסה לעצור בעד הסחף הרוחני ששטף שם כמעט את כל הציבור היהודי. גלי השוויון איימו להטביע את הייחודיות היהודית. כאשר נשאל מדוע הוא עוזב את מקומו – רוסיה, ויוצא למקומות אחרים – גרמניה וצרפת, השיב בדרך משל:

כל עגלון מכיר את התופעה שסוסיו מתפרצים ודוהרים במורד ללא כל יכולת שליטה והכוונה. אם ינסה לעמוד נגדם, ידרסו ויהרגו אותו. עליו להחזיק במושכות, וכאשר יירגעו או יגיעו למקום מישור, רק אז יוכל לשוב להשתלט עליהם ולכוונם למחוז חפצו. היהדות ברוסיה נמצאת עתה בשיכרון חושים של תחילת חיי שוויון. המשכילים דוהרים וסוחפים עימהם את רוב העם. אין עתה עם מי לדבר, ואין שומע את דבריי. אך בצרפת התהליך הזה כבר הסתיים. עתה הם כבר רגועים יותר וניתן להשיבם למסלול.

תנועת המוסר שהיא חידוש הייתה במהותה בשורת שינוי וחידוש, שווה בהשפעתה לתנועת החסידות שאף היא חידשה וחידדה את דרכי עבודת השם, והעלתה את המתח הרוחני בקרב כל חלקי העם, תלמידי חכמים כפשוטי עם.

כאשר התפשטה תנועת המוסר והמודעות גברה, התפתחו מספר אסכולות בתוך עולם התורה, אשר נתנו ביטוי לרוחם של גדולי התורה והמוסר אשר חצבו את הדברים בליבם והנחילו אותם לתלמידיהם. בין תלמידיו הידועים: הרב שמחה זיסל מקלם, שעל שמו שיטת קלם המוסרית, הרב יוסף הורביץ, מייסד שיטת נוורדהוק (על שם עירו), הרב נתן צבי פינקל, הסבא מסלבודקה, ועוד גדולים וטובים.

בימיו האחרונים סעד אותו על ערש דווי אדם שפחד מאוד מחוויית המוות וחשש להיות עמו לאחר הפטירה. שעות רבות ויקרות – האחרונות בימי חייו, הקדיש רבי ישראל להסביר ולדבר על ליבו של אותו אדם כי אל לו לחשוש להיות עם נפטר, וכך הרגיע אותו, והדברים התיישבו על דעתו. למרות שידע כי ימיו ספורים וכל רגע היה בעל חשיבות עליונה ולעשות חשבון עולמו, הקדיש זמן יקר זה לעשות חסד ולהיטיב עם זולתו.

(באדיבות "עת לחשוב" גליון מס’ 84)