קשה! אבל משתלם

אחרי כל שיעור אני בטוח שזהו זה.
אין יותר צרות, אין יותר קבלת קהל.
הדעת כבר הופצה. אבל כשאני רואה
אנשים שחיים בכאלה ייסורים, אני
בוכה עם משה רבינו…

רבי נחמן מברסלב זיע"א כותב: "דע, כי עיקר הגלות אינה אלא בשביל חסרון אמונה"! במשפט הקצר הזה מקופל המסר החזק ביותר לכל מהלך חייו של כל אדם. שידע, שכל צער שהוא חווה, כל חסרון או קושי – הכל בא רק כדי לעורר אותו ולדעת שחסרה לו אמונה. וזה פירוש: "כי עיקר הגלות…" – זה כל דבר שמצר לאדם, "אינו אלא בשביל חסרון אמונה" – מה חסר לך שבגללו אתה סובל? אמונה! מהו הפתרון היחידי לסבל הזה? – לעבוד על מידת האמונה!

כן, דיברתי על זה המון, כתבתי אינספור מאמרים וגם ספרים ולמרות זאת, נראה כי נקודה זו לא נתפסת כראוי. אנשים לא מבינים שזה ממש כך, שזאת האמת. שכל דבר שקורה להם בחיים נועד רק כדי לקרבם לאמונה, לרמוז להם ללמוד את המידה הנפלאה הזו ולהתפלל עליה. כי אחד הדברים שמוליכים את האדם שולל הוא כאשר חושב שיש לו אמונה. אבל אל דאגה. הבנת שאין לך אמונה? זה לא מה שצריך לשבור אותך. קח את עצמך בידיים והתחל ללמוד ולעבוד על מידה זו.

הקוראים לא יכולים לשער כמה פעמים אמרתי לבורא עולם את המילים: "תן לי אמונה!". אין ספור פעמים. זה המסר היחיד, וצריך להעמיק בו. חודשים ארוכים ביקשתי רק אמונה. לא התפללתי על שום דבר מלבד האמונה. אמנם תפילתי תמיד סובבת סביב עניין האמונה, אבל היו זמנים שכל מה שביקשתי היה רק "תן לי אמונה", בפשיטות כזאת.

אדם חושב שיש לו אמונה, אולם כדי לחיות אותה ולדעת שבכל דבר, בכל פרט ותחום בחיינו אנו צריכים לראות רק את בורא עולם, ובעזרתו נלמד כיצד להתקרב אל הבורא. לזה נצרכת עבודה על מידת האמונה.

מסופר שהמתנגדים לחסידות ברסלב ראו בספר "ליקוטי תפילות", שכתב רבי נתן, אינספור בקשות על מידת האמונה: "תן לי אמונה… תראה כמה אני רחוק מאמונה" וכו’, לכן חשבו שזו ראייה ‘חותכת’ למחלוקת שלהם על ברסלב. כי הנה, הרב של הברסלברים מעיד על עצמו שאין לו אמונה… אבל זה רק מראה שהם לא ידעו דבר וחצי דבר על האמונה, ואילו היו חושבים לעומק וממחישים לעצמם מהי אמונה, היו מבינים עד כמה הם רחוקים ממנה והיו רוצים להתקרב לרבי נתן זיע"א, שמלמד כיצד להתפלל על מידה זו.

נכון, לחיות באמונה זו עבודה, ולא פעם קשה, אבל היא משתלמת. כי זה עיקר מדרגתו של האדם בעולם הזה ובעולם הבא, ועל זה נאמר "וצדיק באמונתו יחיה" – בעולם הזה ובעולם הבא. חייו של האדם, שמחתו, אושרו, הגשמתו וכו’, בשני העולמות, הם כפי מידת האמונה שיש לו. וממילא מובן מה שאמר רבי נחמן מברסלב: "מי שאין לו אמונה חייו אינם חיים…"

אז הרבה ספרים ברוך השם ובחסדיו יצאו לאור, ומהם אפשר ללמוד אמונה פשוטה. למשל, הספר בגן האמונה, בו יש את כל היסודות והדוגמאות לחיות חיים של אמונה – מדריך מעשי של ממש. יש גם את הספר בגן הגעגועים, זהו ספר שעליו נאמר "מעט בכמות ורב האיכות" – כל כולו עוסק בחיפוש אחר האמונה האבודה, שהיא גלות השכינה. אדם שלומד בספר זה מקבל חיזוק עצום להמשיך בחיפושיו אחר בת המלך שלו. ויש גם את הספר בגן החכמה – ספר העוסק בשמחה, שלא היה כמותו מימות עולם.

וזה לא הכל. בורא עולם זיכה את כולנו בשני ספרים שעוסקים בנושא שלום בית. אחד לגברים – בגן השלום, והשני לנשים – חכמות נשים. אנשים שלמדו בספרים האלה יודעים היטב על מה אני מדבר. פניותיהם, התודה וה"הצלת לי את הבית" הם דיבורים שאני שומע מכל אדם שפונה אלי לאחר שקרא את הספרים. אין לך את הספר? תשכח משלום בית…

והתפילה? כן גם עליה יש ספר שכל כולו… תפילה. הספר בשדי יער שהוא ממש סם החיים החזק ביותר.

ויש גם את הספר בגן האושר העוסק ומקיף את תחום הפרנסה. יש גם דיסקים ואתר אינטרנט שמשדר בשש שפות. והוא גם אחד האתרים הגדולים ביותר בעולם בתחום היהדות.

כי עיקר הגלות היא חסרון אמונה. השם יודע מה הכי טוב בשביל כל אחד, אבל מה, אדם לא מרוצה ממה שהשם מרוצה… כי אין לו אמונה. לכן בורא עולם הוריד אור לעולם, את דעת הצדיק שמלמדת אותנו כיצד לחיות חיים יפים בעולם הזה – חיי אמונה כמובן. ואנחנו? כל מה שמוטל עלינו לעשות הוא רק לקחת את עצמנו בידיים, להבין מה חסר לנו, ללמוד, להתפלל ולבקש מבורא עולם: "תן לי אמונה!".

למדנו. אשרינו. אבל לא רק. עכשיו מגיע גם השלב של ההפצה. לפני שרבי נתן נפטר הוא השאיר צוואה: הפצה! ואמר: "ותהיו חזקים בזה בטרחה, ברצון ובממון!". אז בורא עולם הוריד את האור, עכשיו צריך להפיץ אותו. להזיל כסף וזהב ולהגיע לכל נקודה על הגלובוס ולהפיץ את אור הגאולה, לרחם על אחינו היהודים בכל מקום שהם.

בספר "חובות הלבבות" כותב רבינו בחיי, שזכויות המאמין – גם אם הגיע לדרגה הרוחנית הכי גבוהה בתיקון נפשו, וגם אם במידותיו הטובות יהיה הכי קרוב שאפשר למידות המלאכים, למנהגיהם המשובחים והשתדלותם בעבודת הבורא, יאהב את השם כמו שהם אוהבים וכן הלאה – כל זה אינו דומה לזכויותיו של אותו אדם שמדריך בני אדם לדרך הטובה ומקרב את הרחוקים לעבודת הבורא. זכויותיו נכפלות על ידי זכויות האנשים שקירב. כל מצווה שהם וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם עושים – עד סוף כל הדורות – נזקפת לזכותו.

אמר לי פעם אדם שפגשתי: "כבוד הרב, אני מקנא בך. זכית לכתוב ספרים כאלה". "אתה יכול לזכות יותר ממני", השבתי. "איך?" שאל. "תפיץ אותם. עי גם לאחר שהספרים נכתבו, מה אעשה איתם? אניח אותם במחסן? שהמדפים יחזרו בתשובה?… אבל כשאתה מפיץ את הספרים, דע לך, שכל ספר שהפצת – זו זכות שלך!"

דוגמא ממשית: אדם מכר ספר בדרום אפריקה וקירב שם מישהו. אז אותו מישהו התקרב, וגם אשתו וילדיו. עכשיו, הם מפיצים בעצמם ספרים. של מי כל הזכויות האלו? אני מבטיח לכם שבדרום אפריקה לא הייתי באופן אישי ולא מכרתי שם שום ספר. הזכויות שייכות לאותו אדם שמכר בהתחלה את הספר.

"מה יעשה אדם וינצל מחבלו של משיח"? שואלים חז"ל, ועונים: "יעסוק בתורה ובגמילות חסדים". ואין לך חסד גדול יותר מההפצה. אתם יודעים כמה פעמים שמעתי משפטים כמו: "הצלת לי את החיים", "הספר הזה הציל את שלום הבית שלי" ועוד ועוד… תארו לכם, ספר הציל לאדם את חייו. 40 שקלים (שזה מחיר הספר בדרך כלל). אז גם אם תיתן למישהו 40 שקלים זה לא יציל לו את החיים, גם לא 400, לא 400,000, לא ארבעה מיליון וגם לא ארבעה מיליארד. עד כדי כך! זה לא מה שמציל לאדם את החיים. אבל ספר, כן. את חייו בעולם הזה ובעולם הבא. את אשתו וילדיו, ובעצם, את הכל. ושל מי הזכות? שלך. אתה נתת לו ספר. יש חסד גדול מזה?

לכן, אדם שרוצה לעשות צדקה צריך לדעת שאין שום צדקה בעולם שמתקרבת לצדקת ההפצה. נתת ספר, נתת לאדם את חייו בשני העולמות. זה יותר מכסף. כשהכסף נגמר אדם נופל לעצבות ודיכאון. אבל צדקה? כל מטבע שניתנת לצדקה צומחת בכפלי כפליים.

רש"י כותב (במדבר יא) על מה שמשה רבינו אמר, כאשר הראה לו הקב"ה את הפורענות שהוא עתיד להביא על עמו: "אם כן, הרגני נא הרוג". אם אתה מביא על עם ישראל פורענות – הרגני תחילה "ואל אראה ברעתי". אומר רש"י: "ברעתם" היה צריך לומר. אולם, משה רבינו הרגיש את כל הצער של עם ישראל על עצמו ממש, לכן אמר "ברעתי"…

כאשר אני קורא את דבריו של רש"י דמעות זולגות מעיניי על צערו של משה רבינו, ומכל מה שעובר על עם ישראל. כי הצער הוא כפול ומכופל. הרי יש כזה טוב, הרבה ספרים שיעזרו לכל אחד לדעת כיצד לחיות עם אמונה, לזכות לחיות בגן עדן עוד כאן בעולם הזה ממש… אז למה עם ישראל מצטערים???

אחרי כל שיעור, אני בטוח שזהו זה. אין יותר צרות, אין יותר קבלת קהל. הרי הדעת הופצה. יש ספרים, דיסקים – כל מה שצריך כדי ליהנות ולחיות באמונה. אבל כשאני רואה שאנשים בכל זאת חיים בכאלה ייסורים, אני בוכה עם משה רבינו…

על כל אלה הן תפילותיי – שיזכו כולם לחיות באמונה ויתקיים הפסוק: "ומלאה הארץ דעה את ה’" – שכל בני העולם יכירו אותך השם, שידעו שאתה רק טוב! שאין שום רע בעולם כלל! שידעו שיש לך רק שם אחד ויברכו על הכל "הטוב והמטיב", וממילא נזכה לגאולה השלמה ברחמים, אמן כן יהי רצון.