מסכות מגן

הן מהוות לנו מגן, רשת ביטחון
דמיונית שטווינו סביבנו ומגינות
על ‘אני’ שאנו לא רוצים לחשוף,
שאף אחד בעולם לא יכיר. למה?

הנפשות היום זועקות לעזרה, מתחננות לישועה, אין אדם שלא מרגיש את כאבה של הנפש. בכל מקום מדברים על זה. כל הזמן מחפשים קורסים, סדנאות… העיקר למצוא פתרון ומזור לבלבול העצום, לחוסר האונים שחווים עמוק בפנים.

כולנו מלאי מסכות – מול הבוס בעבודה, מול החברים, מול הילדים, מול השכנה, ולפעמים, אפילו מול בן/בת הזוג…

המסכות מהוות לנו מגן, רשת ביטחון דמיונית שטווינו סביבנו, כדי להגן על ה’אני’ הפנימי שאנו לא רוצים שמישהו יכיר ויהיה מודע לו.

אבל למה???

מכיוון שאנו לא סומכים על אף אחד שידע להבין אותנו נכון, כי גם אנחנו בעצם מתביישים להציג את ה’אני’ הזה שלפי דעת "שכלנו" לא עומד ב"קריטריונים" החברתיים, מולם אנו ניצבים בכל רגע בחיינו.

אז מה עושים?

שנים רבות התהלכו בני האדם רצוצים ומושפלים בלי תשובות, בלי מענה… עד דורנו אנו. כן, דווקא בדור זה, בתוך כל החושך שאופף אותנו קיבלנו מתנה – את עצותיו ודיבוריו המופלאים של רבי נחמן מברסלב, שהביא לנו רפואה ומזור לכל נגע ולכל עניין ועניין שדורנו עלול להיתקל בו.

וכך כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, תורה ע"ד): "צריך האדם לרפאות את נפשו, דהיינו להעלותה למקום שורשה".

רבינו מדבר על הצורך לרפא את הנפש. כלומר, כל אחד מאיתנו צריך ומחויב לרפא את נפשו, שכן מצבה הנוכחי הוא בבחינת חולי.

עלינו לברר אם כן, מהו חולי זה?

רבינו אומר שרפואת הנפש תלויה בהעלאתה למקום שורשה, ומכאן שהריחוק ממקום שורשה הוא הוא החולי שלה.

ומהו מקום שורשה של הנפש? הקב"ה – המקום ממנו נחצבה נשמת האדם, שהרי הנשמה היא חלק אלוק ממעל – חלק מהשם יתברך ממש.

אם כך, חולי זה – הריחוק מבורא העולם – יבוא לרפואתו רק כאשר האדם יעלה את נפשו למקום שורשה.

למה מתכוון רבי נחמן במילים "להעלותה למקום שורשה"? מה רבינו רוצה ללמד אותנו? מה הוא מרמז לנו בעצתו זו?

אם נתבונן, נמצא כי למילה "שורש" שני מובנים:

הראשון – הנקודה והבסיס ממנה גדל וצומח כל העץ.

השני – שורש, הוא מה שנמצא מתחת לפני השטח – מתחת לאדמה.

אין עץ בלי שורשים, משום שבלעדיהם אין לעץ אחיזה, אין לו חיים. והאדם – הרי הוא משול לעץ השדה, מכאן שכל מה שעובר העץ עובר גם האדם…

על פי ההגדרה הראשונה, נוכל כעת להמשיל את שורש העץ לנפש האדם. כמו שהשורש הוא המקום הכי נמוך בעץ כך, על פי המקובלים, הנפש היא הנמוכה ביותר במדרגת האדם. הנפש היא שורש האדם, הצורה הבסיסית שבה הוא נברא – הטבעים שהוא קיבל מבוראו ומהוריו ומהם, ועל גביהם, הוא צריך לצמוח ולגדול.

על פי ההגדרה השנייה, השורש מצוי מתחת לפני השטח. כלומר, בהמשלה לאדם, השורש נמצא מתחת לכל המסכות אותן אנו עוטים כל הזמן – הנקודה הכי אמיתית של האדם – איך שהקב"ה הוריד אותו לעולם עם אותם הטבעים המסוימים שיש לו, עם כל היתרונות וכל החסרונות שלו – האמת הפשוטה של האדם.

רבי נחמן מדגיש כי רפואת הנפש תתקיים על ידי שנעלה אותה "למקום שורשה", זוהי בעצם הנקודה הכי אמיתית שלנו – היתרונות הכי מעולים מצד אחד ואיתם, מצד שני, החסרונות הכי כואבים ומציקים שבנו. אנחנו כפי שהשם יתברך ברא אותנו, הפשטות שלנו – עם כל הטוב וכל הפחות טוב. הפשטות הזו, שהאדם מתבייש בה ומנסה לכסותה בכל מיני מסכות ומשחקים… צריכה להתגלות! צריך להוריד את המסכות! והורדת המסכות היא היא תכלית העלייה – זוהי רפואת הנפש!

וכמו שרבינו אומר במקום אחר, שהירידה היא תכלית העלייה – כך גם בכדי להגיע למטרה שהיא העלאת הנפש למקום שורשה, שזו רפואתה, צריך לרדת – להוריד את המסכות ולהיות ה’אני’ האמיתי, הפשוט. כאשר האדם מוריד את כל המסכות ו"כביכול" יורד, כלומר מכיר, מודה, מקבל ואוהב את עצמו כפי שהשם יתברך ברא אותו – עם כל הטוב ועם כל הפחות טוב, זה מה שגורם לו באמת לעלות. זוהי הנקודה בה, בפעם הראשונה בחייו, מודה האדם ומכיר את עצמו ועומד על מקומו. ורק משם, מהנגיעה בשורשו, מנקודת האמת שלו, הוא יכול לעלות ולהתעלות עוד ועוד עד שבסופו של דבר, הוא זוכה לאותה עלייה תכליתית – הדבקות בבורא עולם.

יסוד זה מיוצג היטב בחלומו של יעקב אבינו – "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" – רק על ידי הסולם שמוצב ארצה, כאשר האדם יודע ומכיר איפה הוא עומד, היכן הוא מונח, כשהוא "עומד על הקרקע" – על נקודת האמת שלו, רק אז הוא יכול לנסוק במעלות רוחניות השמימה ולהתקרב באמת לבורא העולם.

בואו ניתן לעצמנו מתנה אמיתית, בואו נשמע בקול הצדיק, נדבק בעצתו ונרפא את נפשנו. בואו ונסיר את המסכות אחת ולתמיד!