על המר… שעושה לך מתוק

הרבה דברים מטרידים את האדם.
ל’דברים’ האלה קוראים ייסורים. כמו
מה, אתם שואלים? לבשתם חולצה
הפוכה? לא מצאתם את נעלי הבית?
אלה הדברים המרים שעושים לכם
מתוק! איך?

כל מיני דברים מטרידים את האדם. טרדות קטנות, ייסורים קטנים, כשלא הולך לו כסדר בחיי היומיום שלו. כמו מה, אתם שואלים? למשל, כשהוא פותח ספר אבל לא במקום הנכון, כל שכן כאשר מתקשה למצוא את העמוד הנכון. או כשלא מוצא איזה בגד או גרב, כשהבגד לא מגוהץ, כשנעלי הבית נעלמות פתאום… בקיצור, כל דבר הכי קטן שלא הולך כסדר.

אבל, וכאן נכנס אבל גדול, אם אדם מקבל את כל זה באמונה – שכך השם רוצה ואין זה מקרה ח"ו, אם הוא מודה להשם ומקבל את זה באהבה – זה נחשב לו שקיבל את מה שקרה לו כייסורים לכפרת עוונותיו. זה כמובן סולל לו את הדרך לקניין ארץ ישראל, התורה והעולם הבא. וזה, גם, חוסך לו אלפי פעמים של ייסורים שיצטרך לסבול אם לא יקבלם באהבה.

הגמרא (ערכין, דף טז) מלמדת אותנו אילו דברים קטנים נחשבים לנו לייסורים, כך שאם נקבלם באהבה הם יכפרו לנו על כל עוונותינו. ושואלת הגמרא: עד היכן תכלית הייסורים? רש"י: תכלית הייסורים – סוף מידת הייסורים, כלומר ייסורים שאין פחותים מהם, הייסורים הכי קטנים שיש בעולם הזה.

אמר רבי אלעזר: כל שארגו לו בגד ללבוש ואין מתקבל עליו. רש"י: שאינו למידתו וצר הוא לו.

שיטתו של רבי אלעזר היא שאם אדם מקבל בגד שלא מתאים למידתו, אלה הם הייסורים הכי קטנים שיש. ועל פי מה שלמדנו, אם האדם יקבל את הייסורים שיש לו, גם את החליפה שאינה לפי מידתו באהבה, זה יכפר לו על עוונותיו והוא לא יצטרך לסבול ייסורים קשים יותר.

ונמחיש. אדם שיש לו אמונה בהשגחה פרטית: כך השם רוצה – משבח את החייט ומודה לו שהשתדל עבורו, ואומר לו: ‘אתה חייט מצוין. הכנת לי בגד נפלא’. החייט הישר מגמגם: ‘א..א.. אבל זה לא יצא טוב’. אבל הקונה בשלו: ‘לבורא יש חשבון אתי והוא רוצה לכפר על עוונותיי, ברוך השם’. כך מקבלים את הייסורים באמונה, באהבה ובשמחה. זה מכפר לאדם על כל עוונותיו! ולא רק, אלא כאשר אדם זוכה לזה הוא גם מכין לו כלים לקבל את כל השפע הרוחני שהוא צריך.

אולם, אדם שאמנם מאמין בהשם אבל לא מאמין בהשגחה פרטית – וצריך לשים דגש על הגדרה זו – כיצד הוא מתנהג? לא רק שאינו מקבל את הייסורים באהבה אלא כועס על החייט ומבזה אותו: ‘מי לימד אותך להיות חייט? תראה איזו עבודה, לא אשלם לך!…’ הוא, למעשה, עושה ערימות של עבירות – כעס, ביזיונות וכדומה. וברור שהייסורים לא כיפרו לו על כלום. אדרבה, הוא עוד הוסיף חטא על פשע בעבירות שבין אדם לחברו, דבר שלא יכופר ולא יסולח לו עד שיפייס את חברו, וזה קשה כידוע.

עוד נאמר בגמרא (שם): רבא אומר, שחליפה שלא נתפרה במידה, זה לא ייסורים קטנים כי ישנם ייסורים יותר קטנים, כגון: אפילו שנתכוונו למזוג לו בחמין ומזגו לו בצונן, או בצונן ומזגו לו בחמין – זה נקרא ייסורים.

ביאור: בזמן הגמרא היו מוסיפים מים ליין שהיה חזק ביותר, וזה נקרא: למזוג. כפי הנראה, היו אנשים שאהבו שימזגו להם מים קרים ליין, והיו גם כאלה שהעדיפו מים חמים. אומר רבא, די בכך שמזגו לאדם את יינו במים צוננים במקום חמים כרצונו או ההיפך – זה כבר נחשב לייסורים, ואם אדם יקבלם באהבה, הם יכפרו לו.

המחשה לזמננו: אדם הזמין משקה חם והמלצר הביא לו משקה קר, או שביקש להיפך. אם אין לו אמונה בהשגחה פרטית הוא כועס על המלצר, או על כל מי שהגיש לו את המשקה, ומבזה אותו: ‘מה הבאת לי? לא ניקית את האוזניים שלך הבוקר?…’ וכך הוא כועס ומגדף וצובר חבילות של עבירות.

לעומתו, אדם שמאמין בהשגחה פרטית אומר תודה להשם, כי זה רצונו של השם ולא כפי שהוא ביקש, והוא מקבל את הכל באמונה ובאהבה, ואפילו אומר למלצר: ‘סליחה, התבלבלתי, ותודה לך על השירות האדיב…’

מר בריה דרבינא מוסיף דבר עוד יותר קטן – שנתהפך חלוקו. שיטתו של רבינא היא שאפילו טרדה קטנטנה, שרק התהפך לאדם החלוק ויש לו טורח להפכו שוב זה נקרא ייסורים, ואם יקבלם האדם באהבה הם יכפרו לו.

המחשה: אדם לבש את החלוק, או המעיל, הפוך – התפרים כלפי חוץ… אם הוא לא מאמין בהשגחה פרטית, גם אם הוא דתי לכל הדעות ומקיים את כל המצוות, אבל מתעצבן על עצמו מכיוון שלא שם לב שהחלוק/מעיל הפוך וכך הוא לבש אותו, ועכשיו יש לו טרדה וטרחה לפשוט אותו, להפוך אותו וללבוש אותו שוב, והוא מאשים את עצמו שהוא טיפש ו’מעופף’ וכו’, או כשכועס וטוען ש’היום זה לא היום שלו’ או ‘איזה יום נאחס’, או כשכועס על השם – אז לא רק שלא זוכה שיתכפרו לו כל עוונותיו, אלא מפסיד את כל הרווחים העצומים של עמידה בניסיון כזה באמונה! ואף מוסיף עוון על פשע.

לעומתו, המאמין בהשגחה פרטית, מקבל זאת באמונה ואהבה – כך השם רוצה, וכל עוונותיו מתכפרים. וגם, זוכה לכלים לקבלת שפע רוחני.

עוד מביאה הגמרא תוספת מברייתא, כלומר ממשנה חיצונית שלא סודרה בששת סדרי משנה ואומרת, שאפילו אדם שהושיט ידו לכיסו ליטול שלוש מטבעות ועלו בידו שתיים, זה כבר נחשב לו לייסורים. רש"י אומר: יש לו טורח להחזיר ידו לכיס שוב להוציא עוד מטבע.

ושוב, זה שלא מאמין בהשגחה פרטית מתעצבן. ואם הוא ממהר, אז הוא נלחץ וכופר בהשגחה הפרטית שיש בייסורים הללו. ולא רק שלא זוכה לכפרת עוונות אלא מוסיף עוד פשעים, כל אחד כפי מידתו לכעוס ולהתעצבן מדבר שכזה. לעומתו, המאמין, מקבל זאת באמונה ואהבה, הוא יודע שהייסורים הללו נשלחו לו מאת השם. כי על ידי דבר כזה קטן כזה מתכפרים לו כל עוונותיו! לא חלק, אלא ממש כל עוונותיו.

וחשוב להדגיש – כל זה מכפר לאדם רק כאשר הוא קורא לכל מה שקורה לו ייסורים מאת השם ורק כאשר הוא מקבל אותם באהבה! ולא מתוך מידת סבלנות, כי הרי ישנם אנשים עם מידת סבלנות והם לא מתעצבנים מכל דבר קטן, לאדם כזה זה לא יכפר על עוונותיו. אלא, צריך לשים אל ליבו שכל דבר קטן שלא הולך כסדר הוא ייסורים וזה רצון השם, ולקבלם באמונה ואהבה.

כי כשמסתכלים על זה באמונה, זה לא קשה בכלל. רואים בחוש שאלו ייסורים קטנטנים וכמעט שלא ניתן לכנותם כייסורים. אולם, רק בגלל חוסר אמונתו של האדם הוא מאבד את הסבלנות, ואז הדברים הכי קטנים מוציאים אותו מדעתו והוא מרגיש שהוא מלא ייסורים. ובאמת, עם גישה כזאת הוא ממשיך על עצמו ייסורים גדולים יותר, רק בגלל שלא קיבל את הייסורים הקטנים באהבה.

למשל, אדם שאין לו סבלנות לילדים יכול לסבול מייסורים גדולים ונוראים, לא עלינו, כי אם ח"ו אחד מילדיו יצא לתרבות רעה, לא על אף אחד מעם ישראל, אין ייסורים גדולים מזה, כמו שמעידה הגמרא הקדושה: קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג. וזה ממש כך.

אבל איך הגיע למצב כזה? מסיבה פשוטה. להורים לא הייתה את האמונה הפשוטה לסבול את הייסורים הקטנים, לכן הם התעצבנו, גערו וביזו, אז פלא שהילדים ברחו? לאדם צריכה להיות אמונה שלמה שבעזרתה יזכה לסבלנות רבה, לעוד אמונה ולמידת הויתור עם הילדים. כאשר מקבלים את הילד באהבה, הוא ילך בדרך טובה ויצליח. סבלנות היא הדרך בה מחנכים ומתנהגים עם הילדים. אדם שאין לו סבלנות לייסורים הקטנים, סובל מייסורים גדולים, השם ישמור.

לכן, דע והבן היטב וזכור זאת וחרוט על לוח ליבך! צריך ללמוד לקבל את כל הדברים הקטנים שקורים לנו בחיי היומיום באמונה ואהבה, כי אז יהיה לך גן עדן בעולם הזה ובעולם הבא. וכאשר תסתכל נכון על זה, תראה שאת הייסורים הקטנים האלה קל מאוד לקבל, ומה טוב ומה נעים שאלו הם הייסורים שעל ידם תירש את העולם הבא ותזכה לתורה ולארץ ישראל. כי אם לא תקבלם באהבה, תצטרך, בסופו של דבר, לסבול פי כמה וכמה יותר ח"ו.

היסוד לכל זה הוא שאדם יתחיל ללמוד אמונה. לכן חשוב מאוד ללמוד את הספר בגן האמונה וכן את שאר הספרים: בשדי יער, בגן החכמה, בגן השלום וכן הלאה. אך העיקר והיסוד להכל הוא ללמוד היטב את שלוש דרגות האמונה: א. כך השם רוצה. ב. הכל לטובה. ג. מהו המסר. וכמובן לדעת שלכל אדם יש מסלול משלו. על זה צריך להתפלל המון עד שיחדור הדבר לעצמות ויתיישב בלב היטב.

ועכשיו, כשייסדנו את סדר "הגן היומי" – לימוד יומיומי מתוך הספר בגן האמונה, כל אחד ואחת יתחזקו ללמוד בו, כך שיהיה לכל אדם דף אחד של אמונה בכל יום, ובודאי יראה ישועות גלויות בגשמיות וברוחניות, ובזכות זה תתקרב הגאולה ובא לציון גואל עוד היום, אמן.

להורדת לוח לימוד "הגן היומי" – לחץ כאן