מעבר לכל היקומים

הוא עבר מגלקסיה לגלקסיה,
נכנס מיקום אחד לשני וכל הזמן
שמע את הכוכבים והמרחבים
קוראים לו ומבקשים ממנו רק דבר
אחד: "ג’ק, תציל אותנו!"…

ג’ק הגיע לגואה שבה מתקיימות מסיבות טראנס כל הזמן. הוא הרגיש את שיא האושר והחופש. היו שם מסיבות שבהן רוקדים 12 שעות רצופות, ממש מרחפים באוויר.

הוא הלך לנוח בחוף מדהים שנקרא פלולים, מפרץ יפהפה מלא דקלים, חול לבן ובקתות מטיילים על החוף. על כל כמה בקתות הופקדה משפחה הודית.

במשך ארבעה ימים לא ישן. ביום היה בחוף, ובמשך כל הלילה הסתכל בהשפעת סם הזיה, על המדורה וחשב על חייו. הוא לקח כדור אל-אס-די חזק. לפתע ראה אנשי רוח שחבטו בראשו ואמרו: "ג’ק, תציל אותנו!". ואז, לפתע חכמה אדירה הציפה אותו, חכמת הפיזיקה, המתמטיקה, כל סודות היקום. הוא זכר כל ספר שקרא אי פעם בימי חייו. זה היה מדהים. הוא ראה איך היקום בנוי, כל גלגל המזלות, הרגיש איך שכל הכוכבים למעלה התאחדו זה עם זה. גל של אנרגיה פגע בראשו, שני קווי אנרגיה החלו להסתובב סביבו במהירות הולכת וגוברת. הוא יצא מגופו, ובמהירות אדירה עבר בין הכוכבים.

כל כוכב אמר לו: "ג’ק תציל אותנו!", גם כדור הארץ אמר לו כך. הוא עבר מגלקסיה לגלקסיה ואחר כך עבר את כל היקום ונכנס ליקום אחר, שלעומתו היקום שלנו הוא כגרגיר חול. וכך עבר מיקום ליקום גבוה יותר, שהיה גדול לאין ערוך יותר מקודמו. מרחבים אדירים נגלו לו. ובכל המרחבים הללו קראו לו אותה קריאה: "ג’ק תציל אותנו!…"

ואז נכנס למימד אחר, שלא היה קשור למימד הגשמי של כל היקומים. זו הייתה מנהרה שחורה עם עיגולים אדומים. ג’ק עבר דרך כל המנהרה עד שהגיע לגוש שחור ענק. הוא נצמד אליו עין אל עין. כל היקומים נתנו לו אנרגיה מאחור והוא נכנס לקרב של אנרגיות עם הגוש השחור הענק, שכולו עין אחת גדולה. היה לו המון זעם עליו על כך שהוא הורס את העולם. ג’ק החל להקטינו יותר ויותר, עד שבגל האחרון של האנרגיה הוא נעלם. ואז שמע קול: "גם אלוקים צריך איזון".

ג’ק שכב על הגב ושמע קול שאומר לו: "תישאר בצל, ואל תחזור על הטעות של הקודמים!"… ואז, הכל הוצף באור אדיר. כל המרחבים העצומים הפכו לאור, הוא ראה עיגולי אור שנמצאים אחד בתוך השני ועולים כלפי מעלה. למעלה היה הקדוש-ברוך-הוא… הוא החל לעלות כלפי מעלה וחש אהבה אדירה, שהקב"ה גאה בו לגמרי, הרגיש כמו ילד שאביו גאה בו, רק פי מיליון. ואז אמר לעצמו שהוא אינו מוכן לגילוי הזה, שזה יותר מדי עבורו.

לפתע חזר למציאות שבה שכב על חוף הים בין הדקלים. הייתה זריחה של הבוקר. הוא חש מוצף באור. הסתובב בגואה במשך כשבועיים בתחושה שהוא מביא ישועה לעולם, דיבר עם עצים ובעלי חיים וחילק את כל כספו. חש שכל העולם מדבר איתו, שמע מחשבות של אנשים. הרגיש שהוא מחולל ניסים, מתניע אופנוע על ידי שליחת אצבע שהעבירה אנרגיה. הכל היה מואר ויפה להדהים. הוא חש שהרע נעלם לגמרי.

אבל חבריו ראו הכל בעין אחרת, הם קלטו שהוא השתגע והתקשרו למשפחתו בארץ. אחיו הגדול הגיע כדי לחלצו. ג’ק לא הסכים ללכת עם אחיו. נתנו לו זריקת הרדמה. הוא לא אכל וישן במשך שבועיים. ברח לאיזה חבר כשאחיו וחבריו האחרים מחפשים אחריו. הוא נכנס לג’ונגל וכאשר חיפשו אותו שמע היכן הם נמצאים על פי ציוץ הציפורים, וכשהתקרבו התכופף וכך לא הבחינו בו, עד שלבסוף גילו אותו.

ג’ק הגיע לארץ עם אחיו. אביו התמצא בתחום ההזיות ולכן לא שלח אותו מיד לטיפול, אלא השאירו בבית. אחיו הביא לו ספרון של ברסלב. הוא פתח וקרא "בני, אהובי היקר…", וליבו נמס בקרבו.

לאחר שבוע בארץ נסע לירושלים והגיע לכותל. הוא לא קישר את חוויית הסמים ליהדות או לתורה ומצוות. החוויה רק הוכיחה לו שיש אלוקים אחד אוניברסאלי לעולם. הידיעה שיש אלוקים הייתה מוחשית לגמרי ולא ניתנת לשום ערעור. כשהיה בכותל ה"שמע ישראל" נשמע לו מוזר. למה "שמע ישראל" ולא "שמע העולם"?!

באותו לילה נסע לחברים ועישן. היה לחברו פסל הודי. בלי שום הודעה מוקדמת או הסבר למעשיו, ג’ק לקח פטיש וניפץ את הפסל. החבר הזעיק את אביו. האב הגיע וג’ק התנגד גם לו. האב הביאו לחדר מיון, משם נלקח למחלקה סגורה ב"שערי מנשה". במשך יומיים הרגיש שיש לו כוחות עצומים והוא היה בטוח שהגיע לשם כדי לעזור לאנשים. לאחר מכן קלט את מצבו. הוא התאושש בהדרגה ולאחר שבועיים השתחרר. כל האור ירד ממנו, ואז הוא נכנס למבוכה עצומה: "מה אני עושה עכשיו?"

ג’ק נסע לאילת והחל לקרוא שם ספרים רבים על יהדות. הוא עבד ולא הלך לדיסקוטקים ומסיבות, אלא ניצל את כל הזמן הפנוי לקריאה. פעם נסע לתל-אביב, הסתובב חמש שעות בתחנה המרכזית מבלי לדעת מה לעשות עם עצמו, ואז עלה בדעתו: "אני רוצה ללמוד את סודות התורה, להיות מקובל!"

ג’ק נסע להוריו בצפון הארץ, שם הסתפר, לבש טלית קטן, הניח כיפה שהשיג מאחיו וגם החל לקרוא לעצמו יעקב. משם נסע לצפת וחיפש ישיבה. בתחילה נכנס לישיבת "אור יקר", שם התפללו בהנץ, למדו כל היום גמרא ומוסר. זה היה טוב, אבל לא דיבר אליו. יום אחד, כאשר הייתה תענית י"ז בתמוז, יצא באמצע הסדר מהישיבה, הגיע לתחנה המרכזית, שם קנה קולה וגלידה טעימה. לאחר מכן עלה על האוטובוס וברח. הוא הגיע לחברים בתל-אביב, אחר כך עבר לים המלח ומצא עבודה באיזה קיבוץ.

החלה תקופה קשה בחייו. מחד, לא היה מסוגל לשמור תורה ומצוות, ומאידך, כשהגיע לחברים שתק כל הזמן. היה מחוץ לשני העולמות. אבל אז החליט לנסות לשמור כמה מצוות בכל זאת.

"מה עם האהבה והאושר?!" אמרו לו חבריו, "אמנם השתגעת, אבל לא צריך להיות קיצוני…"

הוא לא היה מסוגל יותר להיות כמותם. כל השמחה נעלמה לו. הוא לא הצליח ליהנות במסיבות. פעם רקד באיזו מסיבה בראש השנה. בחוץ ירד גשם שוטף, ואז לפתע ניגשה אליו בחורה לא מוכרת ואמרה לו: "אתה יודע למה יורד גשם?"

"למה?", שאל.

"כי הקדוש-ברוך-הוא בוכה כשרוקדים בראש השנה…"

כל הזמן קיבל תשדורות של תשובה.

באותה עת הוריו חזרו בתשובה. אביו לקח אותו למקובל חכם סאסי בהרצליה שהציע לו: "בוא תשב ותלמד תורה בישיבה. אתה תהנה מאוד".

"אני לא מסוגל".

חכם סאסי נתן לו להדליק נר ואמר: "תביע משאלה!"

"אני רוצה להיות קשור לאותו אור שראיתי, האור שמקיף את כל היקומים".

"אל תבזבז את חייך", ענה המקובל, "תלמד תורה בישיבה!"

"אבל אני לא מסוגל".

"אז לפחות תלמד מדעי הטבע".

באותה עת היה יעקב בקיבוץ, עבד קשה ובכה הרבה, היה קרוע בין העולמות. הוא קיבל על עצמו להניח תפילין בכל יום, לשמור שבת ולשמור את הברית. יום אחד נסע עם חבר, שהתחזק אז בתורה ומצוות, והגיע לדירת חברים. הוא לקח איתם כדור אקסטזי טהור. אחרי חצי שעה הרים את ראשו וראה שחלק מהמאכלים והמשקים שעל השולחן זוהרים וחלקם חשוכים. הוא הסתכל וראה שמה שהיה כשר – זהר, ומה שלא – היה חשוך. הוא הסתכל על החבר שלבש ציצית וראה שהוא זוהר, ואילו האחרים נראו לו כמו בהמות. הראש שלהם היה נעוץ בצלחת וכל תנועותיהם היו בהמיות. אז ראה דבר מדהים: כל דבר שהייתה בו קדושה זהר, דבר ניטראלי זהר פחות, ואילו הדברים האחרים נראו חשוכים. האנשים נראו בהמיים, והאוכל הלא כשר נראה ממש כמו זבל. הוא תמה איך הוא נראה בעיניהם. לאחר מכן יצאו כולם לטייל בירושלים. האנשים הדתיים הלכו בתוך בועות של אור, ואילו הלא דתיים נראו כמו חיות שהולכות בתוך חושך, נראו מכופפים כבעלי חיים עם תנועות חייתיות. כל העת שאל את עצמו: איך אני נראה בעיני אחרים?

לפתע, התקרב לעברו אדם שהיה סביבו הרבה מאוד אור, כנראה רב קדוש. יעקב נבהל ממנו. הוא לא רצה שהרב יראה שהוא בעל חיים שחי בחושך. הוא נעמד דום כמו בצבא. הרב עבר לידו, נעצר, הסתכל אליו, חייך מבלי לומר דבר והמשיך ללכת. יעקב הרגיש באותו רגע שהוא יצא מהחושך ונכנס לתוך האור. חוויית הסמים בהודו גרמה לו להאמין באלוקים אוניברסאלי, ואילו החוויה בירושלים גרמה לו להאמין באלוקי ישראל.

יעקב חזר לחדרו בקיבוץ והחליט לעשות ניקוי חמץ. כל אוכל שהיה לא כשר וכל הדיסקים הלא טובים זרק לפח. הוא הסתפר והותיר פאות, לבש ציצית ובמשך כמה ימים הרגיש בעננים. הוא המשיך לראות איך שכל דבר שקשור לקדושה זוהר, ומה שלא – חשוך.

חבר אחד המליץ לו להגיע לישיבת חב"ד ברמת-אביב, ואמר לו שיש שם תנאים טובים ונוחים. "יהיה לך יותר קל", הבטיח.

יעקב חשב שיגיע לשם ללמוד את יסודות היהדות בתנאים נוחים ואחר כך יהיה מקובל…

המאמר הראשון שפתח דיבר על אור הממלא ואור הסובב, דברים שממש ראה בהזיה הגדולה. הוא הרגיש שהגיע למקום הנכון ושהוא לא לבד בהזיות שחווה, שההזיות הללו היו מצד הטומאה, ואילו כעת זכה לפגוש את האור מהצד המתוקן והנכון.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" ו"עין רואה" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)