מסכת זבים פרק א משנה א-ב

א,א  הרואה ראייה אחת של זוב–בית שמאי אומרין, כשומרת יום כנגד יום; בית הלל אומרין, כבעל קרי.  ראה אחת, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה שתיים או אחת מרובה כשתיים–בית שמאי אומרין, זב גמור; בית הלל אומרין, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.  אמר רבי אלעזר בן יהודה, מודים בית שמאי בזה שאינו זב גמור; על מה נחלקו:  על הרואה שתיים או אחת מרובה כשתיים, ובשני הפסיק, ובשלישי ראה אחת–בית שמאי אומרין, זב גמור; ובית הלל אומרין, מטמא משכב ומושב, וצריך ביאת מים חיים, ופטור מן הקרבן.

 

א,ב  הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו–בית שמאי אומרין, סתר שני ימים שלפניו; בית הלל אומרין, לא סתר אלא יומו.  רבי ישמעאל אומר, הרואה בשני, סתר שלפניו.  רבי עקיבה אומר, אחד הרואה בשני, ואחד הרואה בשלישי–שבית שמאי אומרין, סתר שני ימים שלפניו; ובית הלל אומרין, לא סתר אלא יומו.  ומודים ברואה ברביעי, שלא סתר אלא יומו, ברואה קרי; אבל אם ראה זוב, אפילו יום שביעי–סתר שלפניו.