שני צדדים, מטבע אחד

למטבע אמנם יש שני צדדים
שונים אחד מהשני, אך עדיין, מדובר
באותו מטבע. כך הוא הדבר כאשר
מדובר בבעל ואישה – שני חצאים אך
אותה נשמה!

שני צדדים, מטבע אחד – חלק 1

למטבע שני צדדים, אך עדיין, זהו מטבע אחד. כל צד נראה שונה מצידו השני, ועדיין, זה אותו מטבע. על אותו משקל, בעל ואישה הם שני צדדים של אותו מטבע.

אומר הזוהר הקדוש, "איש ואישה – נשמה אחת". אל תחשבו שזו אמרה נחמדה שבאה לעודד בעלים ונשים כדי שיאהבו ויכבדו אחת את השני. בעל ואישה הם לא רק נשמה אחת, אלא גם גוף אחד. השם והאמונה הם הדבק שמחבר בין הבעל לאשתו. לכן, גם אם הם, לא פעם, נראים כמו שני אנשים נפרדים ושונים זה מזו, זה רק בגלל שאינם דבוקים אחת בשני. במילים אחרות, הם צריכים יותר את השם והאמונה בחייהם, כפי שנראה בהמשך.

זה מצחיק, כי ככל שמעמיקים בתורה על כל מכמניה, אנו מוצאים אזכורים מעטים מאוד על נשות הצדיקים גדולים. אנחנו לא יודעים שום דבר על אשתו של רבי שמעון בר יוחאי וכך גם לא על אשתו של האר"י ז"ל. מעט מאוד נכתב על אשתו של רבי נחמן מברסלב. למה? מדוע איננו יודעים שום דבר על הנשים של ראובן, שמעון, לוי או על שאר הנשים של בני יעקב? איך קראו לאשתו של יששכר או זבולון? אף אחד לא יודע! מדוע ההיסטוריה היהודית והתורה נוגעות לא פעם בפרטים "קטנים" ומרחיבים בתיאורים והסברים עליהם, אך כשזה מגיע לנשות הצדיקים – הדפים ריקים?

שאלות אלו הטרידו אותי לא מעט, לכן פניתי אל רבי ומורי הרב שלום ארוש שליט"א. והוא, מבלי להניד עפעף, הוא אמר לי שהתשובה לשאלות הנ"ל היא פשוטה מאוד:

התורה והתורה שבעל-פה לא צריכות לכתוב ולהציג בפנינו את סיפור חייהן של הדמויות אותן הן מתארות בצורה נפרדת, כלומר לכתוב גם על הנשים, מכיוון שהאישה היא לא רק חלק מהאיש, אלא היא המהות והעיקר של הבעל. מה שאתה רואה בה – זה הוא. היא המראה. גדולתו והישגיו שייכים לה.

עיקרון זה מאפשר לנו להבין את מה שנאמר בגמרא (כתובות סג עמוד א), כאשר רבי עקיבא אמר לאלפי תלמידיו שכל מה ששלו ושלהם – שלה הוא, והכוונה לרחל אשתו. רבי עקיבא יכול היה לומר דבר כזה משום שרחל לא רק עשתה אותו רבי עקיבא, אלא היא הוא עצמו ממש.

וזה דבר שקל מאוד להבין: אם רחל – או כל אישה צדיקה אחרת – לא הייתה בדרגה הרוחנית של בעלה, היא הייתה מונעת ממנו להיות מי שהוא – גדול הדור, צדיק הדור וכו’. לא פעם אנשים אומרים: ‘מאחורי איש גדול עומדת אישה גדולה’, אבל אמרה זו רק ממעיטה מעוצמת העניין. התורה אומרת לנו שבתוך כל איש גדול נמצאת אישה גדולה. היא זה הוא. אדם גדול הינו ההתגלמות החיצונית לאישה הגדולה שבו. הם לא רק פוסעים בעולם הזה ובעולם הבא יד ביד אלא, הם נשמה בנשמה!

בתחילת פרשת וארא, שלושה מלאכים בדמות בדואים שבאים מהמדבר, מגיעים אל אברהם אבינו ומבשרים לו את הבשורה הטובה: הוא ואשתו, שרה אימנו, יזכו להוליד בן בדיוק בעוד שנה. שרה, שהייתה בתוך האוהל שלה, שמה את ידה בת ה-89 על רחמה, החלה לצחוק ואמרה: "אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן" (בראשית יח, יב). ‘האם אוכל ללדת בגילי???’… בפסוק שלאחר מכן, השם שואל את אברהם: "למה זה צחקה שרה לאמור האף אומנם אלד ואני זקנתי" (שם יג). המדרש מספר לנו שהשם אמר לאברהם ששרה לא האמינה שהיא יכולה ללדת, אבל כדבריה ממש – היא חשבה שאברהם – שהיה בן 99 – הוא זה שאינו יכול בגילו להביא ילד לעולם. לכן, אומר המדרש, השם שינה מן האמת כדי לשמור על שלום-הבית של אברהם ושרה.

דבר זה לכשעצמו מעלה שאלה גדולה עוד יותר: אם השם כל כך דאג לשלום הבית שלהם, אז מדוע השם היה צריך לומר לאברהם ששרה צחקה ושהיא לא מאמינה שהיא אכן יכולה ללדת – "היפלא מה’ דבר"??? האין זו רכילות? במילים אחרות, אברהם בכלל לא שמע כלל את דבריה של שרה, מכיוון שהייתה באוהל שלה והוא היה בחוץ עם שלושת המלאכים. היא הייתה מחוץ לטווח השמיעה שלו. אז למה השם אומר לאברהם ששרה צחקה? אם השם לא היה אומר שום דבר בעניין, האם זה לא היה יותר טוב? ועוד, התורה מספרת לנו ששרה אימנו הייתה בדרגת נבואה גדולה מזו של אברהם אבינו. ואם כך, מדוע השם לא מתגלה לשרה בצורה ישירה ושואל אותה מדוע היא צחקה? זה נראה הרבה יותר הגיוני, לא?

גם שאלה זו הפניתי לרב שלום ארוש שליט"א, והייתה לו תשובה נפלאה המבוססת על העיקרון אותו כתב בספרו בגן השלום: השם אמר לאברהם ששרה צחקה מכיוון שהאישה היא המראה של הבעל. אם שרה לא האמינה מספיק שהשם יכול להחיות אותה מחדש, כך שהיא תלד גם בגילה, למרות שהייתה עקרה! אז זאת הבעיה של אברהם ולא של שרה. אם יש לה חסרון אמונה כלשהו כלפי חוץ, זה בגלל שהיא מראה על חסרון אמונה פנימי אצלו, בצד שלו. לכן השם אומר לאברהם ששרה אינה מאמינה שהיא עומדת להיות אמא ולכן היא צוחקת. השם בהחלט לא מעביר רכילות, חס ושלום! והוא גם לא מדבר בצורה ישירה עם שרה מכיוון שהחולשה שלה היא אך ורק השתקפות לדבר חלש אצל בעלה. הרב שלום אמר לי שהשם אומר לאברהם: "זאת הבעיה שלך. אתה צריך לתקן את החיסרון הזה, מה שהשתקף אצל אשתך, זה אצלך. עבוד על זה, אברהם, כי ישנו נושא שמצריך תיקון וחיזוק. כאב האומה היהודית האמונה שלך לא רק שצריכה להיות חזקה, אלא גם בלתי מנוצחת!"

לכן אנו רואים שחסרונות אצל נשים הם בעצם השתקפות החסרונות של הבעלים. אם אנו רוצים שהנשים שלנו יהיו טובות יותר בתחום כזה או אחר, עלינו, הבעלים, קודם כל לתקן עצמנו ולהיות בתחום הזה טובים יותר. הערות וביקורת לא עושים אישה טובה יותר – הם רק הורסים את חיי הנישואין.

בנקודה זו, הרבה תלמידים יכולים להתקומם ולהפנות אותי לרשימה ארוכה של מקומות בתורה, המעידים על כך שלאברהם אבינו הייתה אמונה מושלמת! אז איך אפשר לומר שחוסר אמונתה של שרה בעניין זה הוא אשמתו של אברהם אבינו?

לשאלה זו תשובה פשוטה מאוד. כבר למדנו שאיש ואישה הם נשמה אחת. זה לא רק ביטוי נחמד, אלא אמת רוחנית שנכתבה בזוהר הקדוש ובכתביו של האר"י ז"ל. כמו מטבע, לכל נשמה יש שני צדדים. אך כמו שלמטבע יש את הצד המצויר והצד הכתוב, לנשמה יש צד זכרי וצד נקבי, שנוצרו בצלם אלוקים.

לאברהם אבינו בעצמו – הצד הזכרי המשותף לנשמה עם שרה – יש אמונה מושלמת. אבל, הצד הנקבי של הנשמה המיוצג על ידי שרה, צריך חיזוק. הרב ארוש אמר לי שזאת אחריותו של אברהם אבינו להאיר לחצי השני של הנשמה את אור האמונה. זהו תפקידו ללמד אותה, לחזק אותה ולדבר איתה על אמונה, ולעודד אותה עד שהיא תגיע לדרגה שלו. לכן השם אומר לאברהם אבינו שעליו לחזק יותר את אשתו, כי "אם לה יש בעיה, זאת הבעיה שלך…"

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net