מסכת זבים פרק ד משנה ו-ז

ד,ו  הזב בכף מאזניים, והאוכלין והמשקין בכף שנייה–טמאין; ובמת, הכול טהור–חוץ מן האדם:  זה חומר בזב מבמת.  וחומר שוב בזב מבמת:  שהזב עושה משכב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים, ועל גביו מדף לטמא אוכלין ומשקין–מה שאין המת מטמא.  חומר במת:  שהמת מטמא באוהל, ומטמא טומאת שבעה–מה שאין הזב מטמא.

 

ד,ז  היה יושב על גבי המיטה, וארבע טלייות תחת ארבע רגלי המיטה–טמאות, מפני שאינה יכולה לעמוד על שלוש; רבי שמעון מטהר.  היה רוכב על גבי בהמה, וארבע טלייות תחת ארבע רגלי בהמה–טהורות, מפני שהיא יכולה לעמוד על שלוש.  הייתה טלית אחת תחת שתי ידיים, תחת שתי רגליים, תחת היד תחת הרגל–טמאה.  רבי יוסי אומר, הסוס מטמא ברגליו, והחמור בידיו–שמשענת הסוס על רגליו, ומשענת החמור על ידיו.  ישב על קורת בית הבד, כלים שבעקל טמאין.  על המכבש של כובס, כלים שתחתיו טהורין; רבי נחמיה מטמא.