אומה על כף המאזניים

בזמן שמתכוננים לכל מיני
תסריטים גרועים, כאשר שכנינו
העוינים מתעצמים מרגע לרגע,
יש רק דבר אחד שיכול להכריע
את גורלנו לכף זכות.

שלמה המלך אומר בשיר השירים, "צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך על משכנות הרועים" (א, ח). רש"י הקדוש מבאר במקום, מתוך רוח נבואה ממש, שפסוק זה מדבר על תקופה קשה שתבוא על עם ישראל. יבואו מציקים, אנשים מסיטים שינסו להדיח, ואף גם יצליחו לפעול במעשיהם על אחוז גדול מן העם. רבים וטובים ייפלו ברשתם הסבוכה, בעלת הפיתיון המגרה. ממש כמו דגים פתיים ההולכים שבי אחר המעדן הקטן המצוי בסופה של חכה, או רשת דייגים מאומנים, ולא לוקחים בחשבון שבזה הרגע מכרו עצמם לאבדון ולדרך שאין ממנה חזרה, כמעט באופן מוחלט.

אכן, כאשר שמעתי ממורי ורבי האהוב רבי שלום ארוש שליט"א, שבדור הזה היצר הרע הגיע לשיא הכוח שלו. לא רק שהוא מדיח אנשים רבים, הוא אף מגייס אותם להדיח ולהפיל אחרים.

הפסוק הנ"ל משיב לנו בעצה שתוכל להאיר לנו את הדרך הממולכדת אליה נקלענו, ואומר כביכול: כנסת ישראל, צאי לך בעקבי הצאן… על משכנות הרועים – הסיטי מבטך לאחור, שאי עינייך לגבהים, למקום בו מצויים הרועים הגדולים, לשטח ירוק בו יכול הצאן ללחך עשבים בנחת וברוגע, ללא חשש שמא יבוא לפתע הזאב ויבלעם. שהרי הרועה נאמן הוא, חזק וחסון כנגד כל הקרב וחפץ להזיק. שאי עינייך, כנסת ישראל, הביטי בדרכי אבותייך, היאך שמרו הם בתוקף על כל הסייגים והגדרים, כיצד הגנו על ה"מסביב" שלהם, כדי שחס ושלום לא יוכל שום זר להתקרב ולהנחיל ביניהם את רוחו ודעותיו הכוזבות. התבוננות זו תעורר אותך ללמוד ממעשיהם וללכת בדרכם, ובעזרת השם, להיות שמורה מכל משמר.

על אותו פסוק ישנו מדרש המספר על רבי יוחנן בן זכאי, שהלך פעם בדרך עם תלמידיו. היה זה בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש, ובתוך כדי הילוכם, ראו לפניהם את בתו של נקדימון בן גוריון, שהיה גדול עשירי ירושלים, והיא כורעת ומתכופפת ללקט שעורים מתחת לרגלי הבהמות של הערבים. ללא ספק זעזע המראה המצמרר את כל הנוכחים. כיצד זה? האישה הענוגה ביותר, שלבטח היו לה כל כך הרבה משרתות שהיו נכונות בכל רגע לעמוד לצידה ולמלא את מבוקשה, ובודאי אכלה תמיד רק את המזון המשובח ביותר, שכלל לחם טרי שנאפה בו ברגע ובלי פקפוק היה עשוי מן הקמח המובחר והעדין ביותר שקיים. אותה אישה עכשיו כורעת ואוספת בביזיון את המזון הכי פחות משובח, שהרי שעורים נחשבים בזמנים רגילים למאכל בהמה. ומהיכן אספה אותם? מתחת לרגלי הבהמות. ולא רק זאת, אלא בנוסף לכך היו הבהמות שייכות לערבים. האומה השפלה ביותר. איזה ביזיון…

פתח רבי יוחנן בן זכאי ואמר: כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום, אין כל אומה ולשון שולטת בהם. וכשאין עושים רצונו, מוסרם בידי אומה שפלה. ויותר מכך, תחת בהמתם של אומה שפלה.

בדבריו, מלמד אותנו רבי יוחנן בן זכאי, כי ברגע שאנו עושים רצונו של אבינו שבשמים אז אנו שולטים על אומה ולשון, ולהיפך חלילה. ומה נעשה אם כן אנו? כיצד נמלא רצונו ובזכות מה ניגאל?

רבותינו הקדושים עונים, שהגאולה העתידית תהיה דומה לגאולת מצרים. אז, בשעתו, גאל הקב"ה את כל ישראל למרות שהיו נתונים במ"ט שערי טומאה, וזאת בזכות הנשים הצדקניות, בנות ישראל היקרות ששמרו חרף כל התנאים הקשים והבלתי נסבלים על צניעותן, על מראה של בת-מלך. הן לא נסחפו לפיתויים ולקריצות הרחוב הרבות שניסו למושכן אליהן, הן לא חיפשו להידמות למצריות הלא צנועות, בלשון המעטה, שדבר לא היווה בשבילן חיץ וגבול. הן לא טענו את טענת הסרק שלהיות צנועה, פירושו: להיות מיושנת, "יאכנה" בסלנג האידשאי. לא הבריקו בעיניהן גרבי הלייקרה בעלות 20 דנייר, הדומות בשקיפותן יותר לשקית ניילון מאשר לגרביים האמורות לכסות ולהצניע את הרגל. ובמקום זה עושות עבודה הפוכה, הן מחפות על רגל עייפה ולא כל כך יפה וגורמות להולכת בהן להיות בעלת רגליים מבריקות ומושכות.

את נשות ישראל במצרים לא שכנע המיתוס השגוי שאם חם, מותר ואף לגיטימי להתפשט. לרגע לא התכוונו להסיר מעליהן את עטרתן, קרי: להפשיל את השרוולים, לפתוח כפתור בחולצה, כי "איך אפשר לסבול את החום המעיק הזה". ואל לנו לשכוח שלא היה אז בעולם מזגן, זהו פינוק חדש של דורנו אנו. ולא רק זאת, זה לא היה סתם חום. הרבה יותר מכך, מצרים זו לא ארץ עם מזג אוויר הכי נעים, אך דבר זה לא שינה להן, לאימהות הצדקניות שלנו.

לאלו שטוענות שחם להן: חם?! – בגיהינום הרבה יותר חם.

לאלו שטוענות שכולן הולכות ככה: כולן ככה?! – לכולן יש מקום בגיהינום.

לאלו שטוענות שלא נעים להזיע: לא נעים?! – כאן הזיעה משתלמת. לעתיד לבוא, השם יתברך ישתמש בזיעה שבאה עקב צניעות לטל תחיה בעוקבא דמשיחא. ומי לא תרצה אז לקום?!

בזכות מאתיים ועשר שנים של עמידה איתנה ברוח סועה ובסער, ניהול מאבק עיקש ואימתני נגד הזרם, שבו מסרו ישראל את נפשם על שמירת לשונם הטהורה, מלבושיהם וצניעות הליכותיהם כדי שלא ידבק בהם אפילו שמץ מטומאת מצרים. מאתיים ועשר שנים באותם בגדים צנועים, אותו כיסוי ראש הולם ואותה לשון נקייה שהייתה נהוגה בביתו של ישראל-סבא.

בזכות אותה התאמצות ועמידה איתנה של ערכים נעלים, מול החוצות ללא שום חת. עמידה איתנה בסבל בל יתואר של לחץ, עבדות ודיכוי, אך דווקא אז זרחה לה גאולת מצרים.

במצב הביטחוני הכה רגיש בארץ, בזמן שמחלקים מסכות אב"כ לכל האוכלוסייה ומתכוננים לכל מיני תסריטים גרועים למיניהם, כאשר שכנינו העוינים מתעצמים מרגע לרגע, אין כמו הצניעות של בנות ונשות ישראל כדי להמתיק דינים קשים, להכריע את גורלנו לכף זכות.

גם הגאולה האחרונה תהיה בעזרת השם בזכות השמירה על הקדושה, צניעות מרבית ודבקות במורשת אבות, ברועים הגדולים המכוונים ושומרים על הצאן מפני כל מזיק. "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידין להיגאל" במהרה, אמן!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net