מסכת ידיים פרק ד משנה ג-ד

ד,ג  בו ביום אמרו, עמון ומואב מה הם בשביעית.  גזר רבי טרפון, מעשר עני; וגזר רבי אלעזר בן עזריה, מעשר שני.  אמר רבי ישמעאל, אלעזר בן עזריה, עליך ראיה ללמד, שאתה מחמיר–שכל המחמיר, עליו הראיה ללמד.  אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, ישמעאל אחי, אני לא שניתי מסדר השנים; טרפון אחי שינה, ועליו ראיה ללמד.  השיב רבי טרפון, מצריים חוצה לארץ, ועמון ומואב חוצה לארץ–מה מצריים מעשר עני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר עני בשביעית.  השיב רבי אלעזר בן עזריה, בבל חוצה לארץ, ועמון ומואב חוצה לארץ–מה בבל מעשר שני בשביעית, אף עמון ומואב מעשר שני בשביעית.  אמר רבי טרפון, מצריים מפני שהיא קרובה, עשאוה מעשר עני, שיהו עניי ישראל נסמכין עליה בשביעית–אף עמון ומואב שהן קרובין, נעשים מעשר עני, שיהו עניי ישראל נסמכין עליהן בשביעית.  אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, הרי אתה כמהנן ממון, ואין אתה אלא כמפסיד נפשות:  קובע אתה את השמיים מלהוריד טל ומטר, שנאמר "היקבע אדם אלוהים, כי אתם קובעים אותי, ואמרתם, במה קבענוך; המעשר, והתרומה" (מלאכי ג,ח).  השיב רבי טרפון.  אמר רבי יהושוע, הריני כמשיב על דברי טרפון אחי, אבל לא לעניין דבריו:  מצריים מעשה חדש ובבל מעשה ישן, והנידון שלפנינו מעשה חדש; יידון מעשה חדש ממעשה חדש, ואל יידון מעשה חדש ממעשה ישן.  מצריים מעשה זקנים, ובבל מעשה נביאים, והנידון שלפנינו מעשה זקנים; יידון מעשה זקנים ממעשה זקנים, ואל יידון מעשה זקנים ממעשה נביאים.  נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשר עני בשביעית.  וכשבא רבי יוסי בן דורמסקית אצל רבי אליעזר ללוד, אמר לו, מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום.  אמר לו, נמנו וגמרו, עמון ומואב מעשר עני בשביעית.  בכה רבי אליעזר ואמר "סוד ה’, ליראיו; ובריתו, להודיעם" (תהילים כה,יד); צא והודיעם ואמור להם, אל תחושו למניינכם–מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי, ששמע מרבו, ורבו מרבו הלכה למשה מסיניי, שעמון ומואב מעשר עני בשביעית.

 

ד,ד  בו ביום בא יהודה גר עמוני, ועמד לפניהם בבית המדרש, ואמר להם, מה אני לבוא בקהל.  אמר לו רבן גמליאל, אסור אתה; אמר לו רבי יהושוע, מותר אתה.  אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר "לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה’:  גם דור עשירי" (דברים כג,ד).  אמר לו רבי יהושוע, וכי עמונים ומואבים במקומן הן עומדין; והלוא כבר עלה סנחריב מלך אשור ובילבל את כל האומות, שנאמר "ואסיר גבולות עמים, ועתודותיהם שושתי, ואוריד כאביר, יושבים" (ישעיהו י,יג).  אמר לו רבן גמליאל, הכתוב אומר "ואחרי כן, אשיב את שבות בני עמון" (ירמיהו מט,ו); כבר חזרו.  אמר לו רבי יהושוע, הכתוב אומר "ושבתי את שבות עמי ישראל" (ירמיהו ל,ג; עמוס ט,יד); ועדיין לא שבו.  והתירוהו לבוא בקהל.