בגן האמונה המבואר עמוד מג

בגן האמונה המבואר עמוד מג

נִמְצָא שֶׁאָדָם, שֶׁמַּשְׁקִיעַ אֶת חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה, מַפְסִיד כִּפְלַיִם: גַּם אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה – כִּי חַיָּיו אֵינָם חַיִּים – וְכַמּוּבָן, גַּם אֶת הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִלּוּ אָדָם, שֶׁמַּשְׁקִיעַ אֶת חַיָּיו בַּתַּכְלִית, מַרְוִיחַ כִּפְלַיִם: גַּם אֶת הָעוֹלָם הַבָּא, וְגַם אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה – כִּי אֲנָשִׁים שֶׁחַיִּים אֶת הַתַּכְלִית, וּמַשְׁקִיעִים אֶת כֹּחָם וְאֶת מִרְצָם וְאֶת זְמַנָּם לְהַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית, חַיִּים בְּשַׁלְוָה, בְּאֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה, וּכְבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה לֹא חָסֵר לָהֶם דָּבָר.

מִדַּת הַנִּצָּחוֹן

וְהִנֵּה, יֶשְׁנָהּ מִדָּה רָעָה מְאֹד, שֶׁהַנֵּזֶק שֶׁלָּהּ גָּדוֹל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁיָּכוֹל הָאָדָם לְהַפְסִיד עַל יָדָהּ אֶת חַיָּיו. מִדָּה זוֹ הִיא מִדַּת הַנִּצָּחוֹן. דְּהַיְנוּ, מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה תָּמִיד לְנַצֵּחַ – לִהְיוֹת צוֹדֵק; שֶׁמַּחְלִיט שֶׁהַצוּרָה שֶׁהוּא חַי, וּמַה שֶּׁהוּא חוֹשֵׁב – זוֹ הָאֱמֶת; הוּא אֵינוֹ מוּכָן לִשְׁמֹעַ שׁוּם דֵּעָה אַחֶרֶת; אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהָזִיז אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁאֵינֶנּוּ מוּכָן לְהוֹדוֹת שֶׁהוּא טָעָה וּלְהִשְׁתַּנּוֹת; וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הוּא גַּם לוֹעֵג וּבָז לְכֻלָּם – כָּל זֶה נִקְרָא מִדַּת הַנִּצָּחוֹן.
אָדָם כָּזֶה, שֶׁרוֹצֶה תָּמִיד לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ, וְהָעִקָּר לָצֵאת מְנַצֵּחַ, לֹא יוּכַל לִמְצֹא לְעוֹלָם אֶת הָאֱמֶת. כִּי בִּשְׁבִיל לִמְצֹא אֶת הָאֱמֶת הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְוַתֵּר עַל הַכֹּל לְמַעַן הָאֱמֶת; שֶׁיִּהְיֶה מוּכָן תָּמִיד לְהוֹדוֹת שֶׁהוּא טוֹעֶה, וּלְשַׁנּוֹת אֶת מַהֲלַךְ חַיָּיו. וְאַחֲרֵי שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁכְּבָר הִשִּׂיג אֶת הָאֱמֶת, יִהְיֶה מוּכָן לְהוֹדוֹת שֶׁגַּם זוֹ הָיְתָה טָעוּת, וְשׁוּב לְשַׁנּוֹת אֶת הֲלַךְ מַחֲשַׁבְתּוֹ. וְכֵן הָלְאָה וָהָלְאָה פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה תָּמִיד מוּכָן לְהִשְׁתַּנּוֹת, וּלְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, וּלְהוֹדוֹת עַל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלּוֹ.
וְכֵן כָּתוּב (ל"מ קכ"ב): "כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁמִּדַּת הַנִּצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת אֶת הָאֱמֶת. כִּי אַף אִם יִרְאֶה לָעֵינַיִם דְּבַר אֱמֶת, יִדְחֶה אוֹתוֹ מֵחֲמַת הַנִּצָּחוֹן". הַיְנוּ, כְּמוֹ שֶׁהִסְבַּרְנוּ לְעֵיל, שֶׁמֵּחֲמַת מִדָּה זוֹ, שֶׁרוֹצֶה לָצֵאת מְנַצֵּחַ, וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, אֲזַי אַף אִם יַרְאוּ לוֹ אֵיזֶה דָּבָר שֶׁל אֱמֶת, הוּא יִדְחֶה אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ "חָלִילָה" לְהוֹדוֹת שֶׁטָּעָה, וְיִהְיֶה צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת.

בְּסַךְ הַכֹּל בֶּן אָדָם

כַּמּוּבָן, הָאָדָם חַיָּב לָצֵאת מִמִּדָּה רָעָה זוֹ, וְיוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת, כְּשֶׁיִּתְבּוֹנֵן מְעַט, וְיִרְאֶה אֶת פְּחִיתוּתוֹ וְאֶת אַפְסִיּוּתוֹ, וְיַחְשֹׁב מַה הוּא בְּסַךְ הַכֹּל? בֶּן אָדָם. לֹא אֱלֹקִים – רַק בֶּן אָדָם מֻגְבָּל, שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַרְבֵּה – לֹא עַל עַצְמוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן, לֹא עַל הַבְּרִיאָה כֻּלָּהּ, שֶׁמְּלֵאָה בְּאֵין סוֹף פְּלִיאוֹת, תְּמִיהוֹת וּשְׁאֵלוֹת; בְּרִיאָה שֶׁטְּמוּנִים בָּהּ חָכְמָה וְשֵׂכֶל עֲמֻקִּים וְאֵין סוֹפִיִּים. וְ"אֵינוֹ יוֹדֵעַ הַרְבֵּה" הוּא בִּלְשׁוֹן הַמְעָטָה. כִּי אִם יִהְיֶה אֲמִתִּי, יוֹדֶה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם! וְאֵינוֹ מֵבִין כְּלָל מַה קּוֹרֶה אִתּוֹ; אֵינוֹ יוֹדֵעַ מִנַּיִן בָּא, וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ, וּמַה צּוֹפֵן לוֹ הֶעָתִיד. וְלֹא הֶעָתִיד הָרָחוֹק בִּלְבַד, אֶלָּא מַה יִּהְיֶה בַּשְּׁנִיָּה הַבָּאָה, אֵין הוּא יוֹדֵעַ, וְאֵין לוֹ שׁוּם דֶּרֶךְ לְבַטֵּחַ אֶת עַצְמוֹ מִפִּגְעֵי הַזְּמַן וְהַטֶּבַע, וְכוּ’ וְכוּ’.
וְהָעִקָּר, צָרִיךְ שֶׁיִּתְבּוֹנֵן וְיוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ, אוֹ לְהוֹשִׁיעַ אֶת עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲזֹר לִילָדָיו, לִבְנֵי אֻמָּתוֹ וְכוּ’ וְכוּ’. אָדָם רַק קְצָת חוֹלֶה, אוֹ כּוֹאֵב לוֹ בְּאֵיזֶה אֵיבָר, וְכָל שֶׁכֵּן, אִם חוֹלֶה בְּמַחֲלָה קָשָׁה, מִיָּד יוֹצֵא לוֹ כָּל הָאֲוִיר וְהַגַּאֲוָה, שֶׁחָשַׁב שֶׁהוּא בִּשְׁלִיטָה עַל חַיָּיו. הוּא מַרְגִּישׁ אֻמְלָל וַחֲסַר אוֹנִים, וְהוּא מִתְמַלֵּא בַּחֲרָדוֹת וּבִפְחָדִים וְכוּ’ וְכוּ’. בְּקִצּוּר – מַה זֶּה בֶּן אָדָם, וְעַל מָה יִתְגָּאֶה, שֶׁבְּכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַקֶּבֶר…
אָז תַּחְלִיט! אוֹ שֶׁתִּשָּׁאֵר בְּגַאֲוָה; תְּנַצַּח, תַּרְגִּישׁ שֶׁאֵין כָּמוֹךָ בָּעוֹלָם, אַתָּה הַמֻּצְלָח, אַתָּה הַצּוֹדֵק, אַתָּה בָּז לְכֻלָּם, וְאַתָּה יוֹדֵעַ אֶת הָאֱמֶת בִּשְׁלֵמוּת – וְאֵיזוֹ אֱמֶת הִשַּׂגְתָּ? שֶׁאַתָּה סוֹבֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה. אֵין לְךָ שִׂמְחַת חַיִּים, וְאַתָּה מַפְסִיד אֶת תַּכְלִיתְךָ הַנִּצְחִית.
אוֹ שֶׁתַּחְלִיט, שֶׁיֵּשׁ לְךָ הַרְבֵּה מַה לִּלְמֹד, וְאַתָּה יָכוֹל לִלְמֹד מִכָּל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: אֵיזֶהוּ חָכָם – הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם. וְתִקַּח בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁבְּוַדַּאי עַל מְנָת לְהַשִּׂיג אֶת הָאֱמֶת צְרִיכִים לַעֲבֹר דֶּרֶךְ שְׁלַבִּים רַבִּים. וּבְכָל שָׁלָב יִתָּכֵן שֶׁתֵּאָלֵץ לִסְתֹּר אֶת מַה שֶּׁבָּנִיתָ עַד כֹּה, וְתִהְיֶה מוּכָן לְהִשְׁתַּנּוֹת כָּל יוֹם וְכוּ’ וְכוּ’, שֶׁאָז חַיֶּיךָ יִהְיוּ מְלֵאִים עִנְיָן וְתֹכֶן וּתְנוּעָה, וְתִהְיֶה לְךָ שִׂמְחַת חַיִּים, וְתַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית הַנִּצְחִית שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִבְרֵאתָ.