בגן האמונה המבואר עמוד שכג

בגן האמונה המבואר עמוד שכג

דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הֵבִיא כַּמָּה דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם "תָּמִיד", וְהֵם תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה. הָאֶחָד: "וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ" (תְּהִלִּים ע"ג כ"ג); הַיְנוּ, דְּבֵקוּת בַּה’. הַשֵּׁנִי: "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה’" (תְּהִלִּים כ"ה ט"ו); הַיְנוּ, שְׁמִירַת הָעֵינַיִם, וְזֶה תָּלוּי בָּזֶה. כִּי לִזְכּוֹת לִהְיוֹת תָּמִיד עִם ה’ בִּבְחִינַת "וַאֲנִי תָּמִיד עִמָּךְ", צְרִיכִים לִפְנֵי הַכֹּל לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם, בְּחִינַת "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה’". וְכֵן לְהֶפֶךְ. לִזְכּוֹת לִשְׁמִירַת הָעֵינַיִם בַּפְּנִימִיּוּת הוּא רַק עַל יְדֵי דְּבֵקוּת בַּה’, מֵאַחַר שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁאָדָם עוֹצֵם אֶת עֵינָיו הַגַּשְׁמִיּוֹת, וַעֲדַיִן מְשׁוֹטֵט בְּעֵינֵי שִׂכְלוֹ, הַיְנוּ, בְּמַחְשְׁבוֹתָיו, וּמְהַרְהֵר וּמְדַמְיֵן עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁל תַּאֲווֹת וְאִסּוּרִים. לָכֵן, רַק כַּאֲשֶׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ דְּבוּקָה בַּה’, הַיְנוּ, שֶׁעֵינָיו אֶל ה’ בַּפְּנִימִיּוּת, שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּאֱמוּנָה, אֲזַי נִקְרָא שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת הָעֵינַיִם. וְאָז הוּא מְקַיֵּם אֶת הַ"תָּמִיד" הַשְּׁלִישִׁי: "שִׁוִּיתִי ה’ לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תְּהִלִּים ט"ז ח’).

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה בִּשְׁלֵמוּת וְלַאֲרִיכַת אַפַּיִם אֶפְשָׁר רַק עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְכָל אָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעַזְרֵהוּ לְהִתְגַּעְגֵּעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּתֹקֶף כָּזֶה, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְהַגִּיעַ לְשָׁם. וְגַם מִי שֶׁגָּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיִּזְכֶּה לְהַשִּׂיג אֶת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; כִּי הִיא מְסֻגֶּלֶת לְבַטֵּל כַּעַס וְעַצְבוּת, וְלִזְכּוֹת עַל יָדָהּ לִשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה וְלַאֲרִיכַת אַפַּיִם. וּבָזֹאת יִבָּחֵן הַדָּבָר, אִם זָכָה לִקְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: אִם אֵינוֹ כּוֹעֵס וְהוּא שָׂמֵחַ תָּמִיד. וְאִם רוֹאֶה שֶׁעֲדַיִן יֵשׁ בּוֹ כַּעַס וְעַצְבוּת, סִימָן הוּא לוֹ, שֶׁעֲדַיִן לֹא זָכָה לִקְדֻשָּׁתָהּ.

"וּבוֹ תִדְבָּק"

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבוֹ תִּדְבָּק" (דְּבָרִים י’ כ’). וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה; וַהֲלֹא אֵשׁ אוֹכְלָה הִיא? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: הִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם (רַמְבַּ"ם הִלְכוֹת דֵּעוֹת פֶּרֶק ו’). צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים, וְלֵישֵׁב אֵצֶל הַחֲכָמִים תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם.
אֶחָד מִיסוֹדֵי הָאֱמוּנָה בְּתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הוּא אֱמוּנַת חֲכָמִים; וְהוּא אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה דְּבָרִים, שֶׁהַתּוֹרָה נִקְנֵית בָּהֶם. וּכְמוֹ שֶׁבְּהוֹרָאַת אִסּוּר וְהֶתֵּר וְכַיּוֹצֵא – לֹא כָּל אָדָם מְסֻגָּל לְהַשְׁווֹת וּלְהַחְלִיט עַל סְפֵקוֹתָיו, וְעָלָיו לִסְמֹךְ עַל גְּדוֹלֵי הַדּוֹרוֹת, כְּמוֹ כֵן בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה וְהַדָּת עָלֵינוּ לְהִשָּׁעֵן עַל רַבּוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. וּכְכָל שֶׁיַּכִּיר יוֹתֵר אֶת רוּם גְּאוֹן קְדֻשַּׁת רַבּוֹתֵינוּ, תְּהֵא אֱמוּנָתוֹ יוֹתֵר שְׁלֵמָה (חַיֵּי עוֹלָם).
גַּם כַּיּוֹם, שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, עֲדַיִן יֶשְׁנָהּ הַרְבֵּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה שֶׁלֹּא נִכְתְּבָה. תּוֹרָה זוֹ עוֹבֶרֶת מֵרַב לְתַלְמִיד בְּעַל פֶּה, וְאִי אֶפְשָׁר לִלְמֹד אוֹתָהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי שִׁמּוּשׁ חֲכָמִים. לָכֵן, יִשְׁתַּדֵּל לִהְיוֹת הַרְבֵּה בִּמְחִצָּתָם, שֶׁאָז רוֹאֶה מַעֲשֵׂיהֶם וְשׁוֹמֵעַ דֵּעוֹתֵיהֶם בְּמִכְלוֹל הַחַיִּים בְּדַקּוּת וּבְעַמְקוּת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹלָם לִכְתֹּב בְּסֵפֶר, כְּפִי שֶׁהֵם קִבְּלוּ אוֹתָהּ בְּעַל פֶּה מֵרַבּוֹתֵיהֶם. לָכֵן, לֹא יַחְשֹׁב אָדָם שֶׁהוּא יָכוֹל לָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אֶת הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ סְפָרִים בִּלְבַד, אֶלָּא הוּא חַיָּב לְהִתְקָרֵב וּלְשַׁמֵּשׁ אֶת מִי שֶׁזָּכוּ לְקַבֵּל וְלָדַעַת וּלְהַשִּׂיג אֶת אֲמִתּוּתָהּ שֶׁל הַתּוֹרָה מֵרַבּוֹתֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁרַבּוֹתֵיהֶם קִבְּלוּ מֵרַבּוֹתֵיהֶם וְכוּ’ עַד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ.
אִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים בֶּאֱמֶת וְעַל יְדֵי קִיּוּם עֲצוֹתֵיהֶם וְדַעְתָּם בְּכָל הַיְכֹלֶת. כִּי אֶת עִקַּר הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית מַחְדִּירִים צַדִּיקֵי הָאֱמֶת בָּאֲנָשִׁים הַמְקֹרָבִים אֲלֵיהֶם בֶּאֱמֶת, שֶׁמְּקַיְּמִים עֲצוֹתֵיהֶם. כִּי צַדִּיקֵי הָאֱמֶת הֵם עִקַּר קְדֻשַּׁת כְּלַל יִשְׂרָאֵל (ה"ה אֱמֶת וֶאֱמוּנָה י"א).
רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זי"ע אָמַר כִּשְׁבוּעַיִם לִפְנֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּחְשֶׁבֶת לַצַּוָּאָה שֶׁלּוֹ, וּבָהּ הוּא מַזְהִיר מְאֹד לְחַפֵּשׂ אַחַר הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיא אֶת הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו לְתִקּוּנָם. וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ (לקומ"ת ח’):
"עַל כֵּן, צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד אַחֲרֵי הַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו. כִּי עַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיֵּשׁ לְהַמַּנְהִיג הָאֲמִתִּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ הַנְּבוּאָה, עַל יְדֵי זֶה כָּל הַמִּתְקָרְבִים אֵלָיו, נִתְחַזֵּק וְנִתְתַּקֵּן אֶצְלָם הָאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית דִּקְדֻשָּׁה. עַל כֵּן, כָּל הַמִּתְקָרְבִים לְמַנְהִיג אֲמִתִּי, זוֹכִים לֶאֱמוּנָה יְשָׁרָה דִּקְדֻשָּׁה". עַד כָּאן.