שלט רחוק

פתאום נשמע פיצוץ ואחריו רעשים
ארוכים עד שהמכשיר נדם. בהתחלה
לא הבנתי מה קרה, אבל בהמשך
קלטתי: הטלוויזיה נשרפה! חד וחלק.
התפילה הראשונה נענתה, ומיד…

איך אדם יכול לחזור בתשובה בדרך הטבע?!

איך אדם בן ימינו ששקוע בכל התועבות יכול לצאת מהבוץ העבה והגס?!

התשובה הפשוטה לכך היא, שזה אכן בלתי אפשרי בדרך הטבע. בשלב הראשון צריך עזרה גדולה משמים. כל מי שהתקרב ליהדות בדורנו יכול לספר על דברים נפלאים שאירעו לו בתחילת דרכו, שבזכותם הצליח לצאת מהבוץ, ולעתים מביב השופכין ממש, ולעלות על דרך המלך. כך מספר חזי איך החל לחזור בתשובה.

התחלתי להתחזק ביהדות עם עוד כמה חברים, עוד לפני ששמתי כיפה וקיימתי מצוות. הייתי שקוע במה שהייתי שקוע, אבל מדי פעם שמעתי דברי תורה והתחזקות ונשמתי קצת אוויר פסגות.

הבום העל-קולי הראשון אירע בליל תשעה באב. בערב תשעה באב שמעתי עם חבריי דברי תורה על תשעה באב. בפעם הראשונה שמעתי שהבכי על חורבן בית המקדש אינו רק על פעם, אלא בעיקר על עכשיו. הדברים חדרו לליבי והחלטתי לצום.

חזרתי הביתה והגעתי לחדרי. לא היה לי מה לעשות. הוצאתי קלטת וידאו ובה סרט תועבה והתחלתי לצפות בה בטלוויזיה. תמיד הרגשתי שהסרטים הללו הורסים אותי, אבל לא יכולתי להפסיק. לא היה שום כוח בעולם שיוציא אותי מהטינופת הזאת. מדי פעם זרקתי את הקלטות הללו לפח האשפה, אבל לאחר זמן מה קניתי אחרות.

נזכרתי שכעת תשעה באב ושאני צם על חורבן המקדש ואז התמלאתי מרירות נוראה: איך אני יכול לראות כזאת טינופת בתשעה באב?!

חשבתי לעצמי, הרי יש הקדוש-ברוך-הוא בעולם והוא כל יכול. הוא חייב להוציא אותי מזה! התחננתי אליו במוח מבלי להוציא מילה. אחר כך אמרתי בפי: "הטלוויזיה צריכה להישרף עכשיו!"

לחצתי על השלט-רחוק כדי לכבות את הטלוויזיה, ואז נשמע לפתע רעש של פיצוץ ואחריו רחשים ארוכים עד שהמכשיר נדם. ניסיתי להפעיל את המכשיר ולא הצלחתי. ואז קלטתי מה קרה: הטלוויזיה נשרפה! חד וחלק. זו הייתה התפילה הראשונה שלי והיא נענתה מיד. נוכחתי שהקדוש-ברוך-הוא שולט מרחוק על עולמו ומנהל הכל ברצונו. דווקא כשהייתי שקוע בשיא הטומאה, הקדוש-ברוך-הוא שמע לתפילתי כאילו שהייתי איזה צדיק עליון. ברוך השם, יצאתי מהטינופת הזאת ולאט לאט התחלתי להיכנס לתוך הקדושה.

התחלתי להניח תפילין, לברך ברכת המזון וברכות הנהנין, אבל עדיין לא התפללתי במניין. יום אחד קיבלתי על עצמי להתפלל את כל תפילותיי במניין.

התגוררתי בקרית גת ועבדתי באשקלון בגידור במשך כמה חודשים. יום אחד סיים הצוות את העבודה בשעה ארבע אחר-הצהריים, היה זה בתקופת החורף. היינו שישה אנשים וברכב היה מקום לחמישה בלבד.

"תסעו אתם", ויתרתי על מקומי, מבלי שאדע איך אגיע למניין תפילת מנחה שזמנה היה עד ארבע וחצי. עמדתי בצומת אשקלון וניסיתי לתפוס טרמפ.

הזמן עבר: ארבע וחמישה, ארבע ועשרה, ארבע ורבע…

כאשר הבנתי שבדרך הטבע אין אפשרות שאגיע למניין, נשאתי את עיניי לשמים ואמרתי: "ריבונו של עולם, אמנם קיבלתי על עצמי להתפלל במניין, אבל אתה רואה שאין לי אפשרות. אם תוך חמש דקות לא יגיע טרמפ שיטיס אותי לבית כנסת בקרית גת, אתפלל יחיד פה בתחנה. תבין אותי, אני אנוס, אין לי ברירה…"

בשנייה שבה סיימתי את דבריי שעט לעברי רכב ג’י-5. נבהלתי ממנו וחשבתי שהוא עומד לדרוס אותי. כאשר הרכב נעצר לידי בחריקה, פניתי לנהג ואמרתי לו: "תגיד לי, איך אתה נוסע?! כמעט דרסת אותי…"

הנהג שהיה לבוש בלבוש חרדי אמר: "אתה שואל יותר מדי שאלות. שלחו אותי כדי לאסוף אותך למנחה. בוא תעלה מהר כדי שתספיק להתפלל במניין…"

נכנסתי וברגע הראשון לא יכולתי לפתוח את פי ממה שאירע כעת. לאחר שנרגעתי החלפתי איתו כמה מילים. הסתבר לי שהוא בחור בן גילי, תושב בת ים, סוכן של עגלות תינוקות שנוסע לקרית גת. באמצע הדרך שוטר עיכב אותנו לבדיקה. חשבתי שהנס הולך להתבזבז לי. הוא שחרר אותנו ובכל זאת הצלחנו להגיע לבית כנסת בקרית גת בזמן, ולהספיק לומר עם כולם "אשרי יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה"…

* * *
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – mailto:odedm@neto.net.il

(ספרי "אור חוזר" ו"עין רואה" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)