רק מתנת חינם

אל תיתן לדמיון לתעתע בך ולחשוב
שיש בידך כוח להסתדר בלי הקב"ה.
ענווה אמיתית היא הידיעה שאין לך
כלום, שלא מגיע לך כלום וכל מה שאתה
צריך לבקש הוא רק מתנת חינם!

בשדי יער – פרק 82

אדם צריך להאמין בתפילתו תמיד ולא ייתן לשום מחשבה לגרום לו להיחלש מן התפילה, אפילו שהמחשבה הזו היא לכאורה אמיתית, למשל: אם חושב על עצמו ‘מי אני, בריה שפלה וחשוכה שאתפלל לפני מלך רם ונישא’ וכדומה.

על זה כותב מחבר ה"תולדות יעקב יוסף" בשם רבי ישראל הבעל שם טוב זי"ע: פעמים שברוב ענוותנותו של האדם, שאומר מה אני ומה חיי שתתקבל תפילתי ואפעל ישועה, הוא מתרחק מעבודת השם יתברך, כי מצד שפלותו אינו מאמין שהאדם הקטן ביותר גורם בתפילתו לשפע לכל העולמות וגם המלאכים ניזונים בזכות תפילתו, ואילו היה מאמין בכל זה כמה היה עובד את השם בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה לומר אותה כראוי. עכ"ל.

היצר הרע, כל רצונו הוא רק למנוע את האדם מלהתפלל ועל זה עיקר מלחמתו עם האדם. לכן הוא מתלבש בענווה פסולה הגורמת לאדם להיחלש מהתפילה. ובאמת, אין זה מדרכי הענווה כלל להיות עצוב ומיואש. אדרבה, ענווה אמיתית צריכה להביא את האדם יותר ויותר לשמחה ואמונה, כאשר הוא יודע: ‘אמנם אני כלום, ולא מגיע לי כלום, ודווקא זה מה שמזרז ומעורר אותי לבקש הכל מהשם ברחמים ובתחנונים, שייתן לי מבוקשי במתנת חינם. כי אם אני כלום אז ברור שאין לי ממי לקבל לבד ממנו יתברך…’ לעומת זאת, אדם שחושב שהוא משהו, ממילא הוא סומך על הדמיון שיש בידו ובכוחו להסתדר בלי השם ולכן הוא לא מתפלל.

המסקנה: כל מחשבה שמונעת את האדם מלהתפלל – זו גאווה!

ראיה לכך אנו מוצאים אצל משה רבינו ע"ה, שעליו נאמר (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". משה רבינו בודאי החזיק עצמו לאין ולאפס, אבל כשהתפלל – הוא התפלל בלי סוף, וכל דבר שרצה האריך בתפילה עד שקיבל אותו. זאת, משום שביקש תמיד רק מתנת חינם: ‘ריבונו של עולם, רחם עלי ותן לי במתנת חינם…’

ענווה שהיא תכלית הגאווה

למעשה, אותה "ענווה" שמתלבשת באדם להחלישו מהתפילה היא כולה גאווה. כי למה ייחלש מהתפילה בגלל פחיתותו? הוא הרי עני ואין לו כלום, האם לא נאה לו לבקש מהשם? אם הוא באמת מחזיק את עצמו לכלום, אז מה מונע אותו מלבקש מהשם מתנת חינם? אלא, שהתרוץ של ‘לא מגיע לי’, ולכן הוא לא מבקש, זה מרמז שהוא רואה פחיתות כבוד. כלומר, הוא יהיה מוכן לבקש רק אם מגיע לו, ואין נאה לו לפי "מעלתו" לבקש אם לא מגיע לו. אך אילו הייתה לו ענווה אמיתית, היה יודע שאף פעם לא מגיע לאדם כלום! כי לפי ערך גדולת הבורא אין שום מלאך או שרף שיכול לומר שהוא עובד את השם. לכן, מכיוון שבכל מקרה צריך לבקש מתנת חינם, אז מה השתנה עכשיו?

כדי שהיצר הרע לא יטעה אותך ויגרום לך להפסיק להתפלל, נקוט כלל זה בידך: כשאתה אומר: "מי אני ומה חיי" וזה מחליש אותך בתפילה – דע שזוהי ענווה פסולה והיא תכלית הגאווה. אבל אם אתה אומר: "מי אני ומה חיי" אבל בכל זאת מבקש מתנת חינם ומרבה בתפילה כמה שרק צריך – זו ענווה אמיתית.

ידוע המעשה המובא בספר "שבחי הבעל שם טוב", על אותו חסיד שבכל פעם שעמד להתפלל ראה לנגד עיניו את גשמיותו וכמה הוא שקוע בתאוות. בתחילה חשב החסיד שזו מחשבה נכונה להחזיק בה – לדעת את שפלותו ופחיתותו, אך למעשה הוא נחלש מאוד בתפילתו. עד שפעם אחת עלה בדעתו: ‘מדוע המחשבות הללו של "ענווה" עולות על ליבי דווקא בזמן שאני מתפלל ולא כשאני אוכל ושותה?’ מיד הבין שזה מעשה הבעל דבר שבא להחלישו בתפילתו. לכן, חזר להתפלל בהתלהבות ובשמחה.

בנים אתם להשם אלוקיכם

סגולת כוח התפילה היא להתקבל, אפילו מרשע. לפעמים, אדם נחלש מהתפילה מכיוון שרואה שהוא עדיין לא עשה תשובה, ואם כן, כיצד תתקבל תפילתו? לכן, עליו להסיר מחשבה זו מליבו ולהתפלל כבן אל אביו, שהרי הקב"ה בעצמו קרא לנו בנים, כמו שכתוב (דברים יד): "בנים אתם לה’ אלוקיכם".

ואם תאמר, שמא אנו נקראים בנים רק כאשר אנו מתנהגים כבנים? על זה אמר רבי מאיר (קידושין לו): "בין כך ובין כך אתם קרויים בנים, שנאמר (ירמיה ד): "בנים סכלים המה", וכן (דברים לב): "בנים לא אמון בם", וכן (ישעיהו א): "זרע מרעים בנים משחיתים", וכן (הושע ב): "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל-חי"…

לכן, אפילו אם אדם הוא רשע ועדיין לא התחיל אפילו לעשות תשובה, אבל יש לו בעיה מסוימת, טוב מאוד שיתפלל עליה כי מתוך כך הוא גם יחזור בתשובה. כאשר הוא יצעק מעומק הלב אל בוראו ויאמר: ‘ריבונו של עולם! יש לי בעיה ואני יודע שאני רשע, אבל אני לומד קל וחומר ממשה רבינו: מה משה רבינו שהיה קודש קדשים, ביקש מתנת חינם, ואני – שאני רשע, ואפילו רשע מרושע, ודאי שאני צריך לבקש אך ורק מתנת חינם…’

וכך יאריך בתפילתו ויבקש מהקב"ה שיעזור לו וירחם עליו עד שיזכה להיוושע ויתחזק באמונה, כדי שהישועה שלו תהיה כפולה – גם יקבל את הישועה עצמה שהוא צריך וגם יתחזק באמונה שהשם יתברך שומע תפילה כל פה!

אם יעשה כך, הבורא בודאי יושיע אותו. כי הבורא רחמן ואינו חפץ במות הרשע, כי אם בתשובתו. וממילא כשהרשע פונה אליו הוא עוזר לו. וכמובן כאשר אותו אדם רואה שפעל ישועה בתפילה דבר זה מחזק אותו מאוד באמונה, ואז גם עולה על דעתו שבתפילה הוא יכול לבקש מהשם שייתן בליבו לעזוב את דרכו הרעה ושיעורר אותו לתשובה ויטהר את ליבו מערלת העוונות, וכך יחזור בתשובה.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)