בגן האמונה המבואר עמוד שלה

הגן היומי בגן האמונה המבואר, עמוד של"ה: כָּל הַמִּלְחָמָה שֶׁבֵּין הַיֵּצֶר הַטּוֹב לַיֵּצֶר הָרָע הִיא בַּמַּחֲשָׁבָה. כִּי יֵצֶר הַטּוֹב - הוּא מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

בגן האמונה המבואר עמוד שלה

מַחֲשָׁבָה טוֹבָה

כָּל הַמִּלְחָמָה שֶׁבֵּין הַיֵּצֶר הַטּוֹב לַיֵּצֶר הָרָע הִיא בַּמַּחֲשָׁבָה. כִּי יֵצֶר הַטּוֹב – הוּא מַחֲשָׁבוֹת טוֹבוֹת, וְיֵצֶר הָרָע – הוּא מַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת.
לָכֵן, עִקַּר הַנִּסָּיוֹן שֶׁל הָאָדָם הוּא אִם לָלֶכֶת אַחַר הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת וּלְהַאֲמִין בָּהֶם – שֶׁאָז הַתּוֹצָאָה הִיא עַצְבוּת וְיֵאוּשׁ וְדִכָּאוֹן, וְכוּ’ וְכוּ’ – אוֹ יִבְחַר לְהִתְחַזֵּק וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל אֱמוּנָה – שֶׁאָז הוּא יִתְגַּבֵּר עַל הָעַצְבוּת, וְיִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה. וְהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ יִתְהַפְּכוּ לְטוֹבָה וְלִישׁוּעָה, שֶׁהֲרֵי עָמַד בַּנִּסָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁה’ רוֹצֶה, וְעַתָּה הוּא יָכוֹל כְּבָר לְקַבֵּל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ.
לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁמִּתְעַכֵּב לוֹ הַזִּוּוּג בְּצוּרָה מַשְׁמָעוּתִית, עוֹמֵד בְּנִסָּיוֹן קָשֶׁה לְלֹא סָפֵק. וְעִקַּר הַנִּסָּיוֹן הוּא הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁל עַצְבוּת וְשֶׁל יֵאוּשׁ, שֶׁהַיֵּצֶר הָרָע מְשַׁדֵּר לוֹ. שֶׁהוֹלֵךְ וּמוֹנֶה לְפָנָיו אֶת כָּל חֶסְרוֹנוֹתָיו וְאֶת כָּל הַמּוֹנְעִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהִתְחַתֵּן עַל מְנָת לְהַפִּיל אוֹתוֹ מֵהָאֱמוּנָה שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ אָבְדָה תּוֹחַלְתּוֹ, וְאֵין לוֹ סִכּוּי לְהִתְחַתֵּן אֵי פַּעַם. כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הַלָּלוּ הֵן פָּשׁוּט חֹסֶר אֱמוּנָה, כִּי אֵין מַעֲצֹר לַה’ מִלְּהוֹשִׁיעַ וּמִלָּתֵת לְכָל אֶחָד אֶת זִוּוּגוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.
לָכֵן, דָּבָר רִאשׁוֹן צָרִיךְ הוּא לְהוֹדוֹת לַה’ שֶׁהוּא רַוָּק עַד הַיּוֹם, כִּי הַסִּבָּה הַיְחִידָה שֶׁהוּא רַוָּק הִיא, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה רְצוֹן ה’ שֶׁיִּהְיֶה רַוָּק. וְלֹא יַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ אוֹ אֶת אֲחֵרִים, וְיַאֲמִין שֶׁזֶּה הֲכִי טוֹב בִּשְׁבִילוֹ. וְרַק עַתָּה, כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, אֲזַי הַתְּפִלָּה תּוֹעִיל.
גַּם אִם תּוֹלֶה הָאָדָם, שֶׁהַמְּנִיעָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִיא מִצַּד מַעֲשָׂיו, כְּגוֹן שֶׁחוֹשֵׁב: "עוֹד לֹא עָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה, וְיֵשׁ לִי עֲבֵרוֹת הַמַּפְסִידוֹת אֶת הַזִּוּוּג; וְלָכֵן, ה’ בְּעַצְמוֹ לֹא רוֹצֶה לָתֵת לִי וְכוּ’", גַּם זֶה נוֹבֵעַ מֵחֹסֶר אֱמוּנָה. כִּי אִם הָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה בַּה’, הָיָה פּוֹנֶה אֵלָיו וּמְבַקֵּשׁ עַל זֶה בְּעַצְמוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר כָּךְ:
"בּוֹרֵא עוֹלָם, לְפָנֶיךָ גָּלוּי מַה הֵם הָעֲווֹנוֹת הַמְעַכְּבִים אֶת זִוּוּגִי. אָנָּא מְחַל לִי וּסְלַח לִי, וְכַפֵּר לִי עֲלֵיהֶם, וַעֲזֹר לִי לְתַקְּנָם. וְאַל תַּעֲשֶׂה עִמִּי כְּמַעֲשַׂי, וְאַל תִּפְעַל עִמִּי כְּמִפְעָלִי, אֶלָּא לְעֵת עַתָּה תֵּן לִי אֶת זִוּוּגִי, אַף שֶׁעוֹד לֹא תִּקַּנְתִּי כָּל מַה שֶּׁעָלַי לְתַקֵּן. כִּי גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיּוֹתֵר קַל לָאָדָם לְתַקֵּן עַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר הוּא נָשׂוּי, וּכְשֶׁהוּא אָדָם שָׁלֵם, וְעַד שֶׁנַּעֲשִׂים אִישׁ כָּשֵׁר, צְרִיכִים הַרְבֵּה לְהִתְמַהְמֵהַּ; לָכֵן, לְעֵת עַתָּה תֵּן לִי זִוּוּג".
הַכְּלָל הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַאֲמִין בַּה’, אֲזַי גַּם אֶת בְּעָיַת רִחוּקוֹ מֵה’ הוּא פּוֹתֵר עִם ה’ בְּעַצְמוֹ – עַל יְדֵי תְּפִלָּה!

זֶה כְּנֶגֶד זֶה

נָבִיא כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת לְמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל עַצְבוּת וְשֶׁל יֵאוּשׁ הַבָּאוֹת מִתּוֹךְ כְּפִירָה; וּלְעֻמָּתָן, מַה הֵן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַנְּכוֹנוֹת עַל פִּי הָאֱמוּנָה:
הַכְּפִירָה: לְעוֹלָם לֹא אֶתְחַתֵּן. הָאֱמוּנָה: אִם ה’ יִרְצֶה הַשִּׁדּוּךְ שֶׁלִּי יַגִּיעַ אֵלַי בְּרֶגַע זֶה.
הַכְּפִירָה: ה’ שָׁכַח אוֹתִי. הָאֱמוּנָה: ה’ לֹא שׁוֹכֵחַ אַף אֶחָד. ה’ אוֹהֵב כָּל אֶחָד מֵהַבְּרוּאִים שֶׁלּוֹ. הַכֹּל בְּהַשְׁגָּחָה וּלְטוֹבָה. אֵין כָּאן שׁוּם טָעוּת, וְהַכֹּל מְדֻיָּק עַל הַשְּׁנִיָּה.
הַכְּפִירָה: ה’ אֵינוֹ מְעֻנְיָן לַעֲזֹר לִי. הָאֱמוּנָה: לֹא רַק שֶׁהוּא מְעֻנְיָן לַעֲזֹר לִי, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁהוּא בָּרָא אוֹתִי הוּא בִּשְׁבִיל לְרַחֵם עָלַי וְלַעֲזֹר לִי. וְגַם עֶצֶם הַמְּנִיעָה הַזֹּאת טוֹמֶנֶת בְּחֻבָּהּ יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה.
הַכְּפִירָה: אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לְהִתְפַּלֵּל. אֵין לִי חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל. קָשֶׁה לִי לְהִתְפַּלֵּל. הָאֱמוּנָה: אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מֵה’: תֵּן בְּפִי תְּפִלָּה. תֵּן לִי חֵשֶׁק לְהִתְפַּלֵּל. תֵּן לִי אַהֲבָה לַתְּפִלָּה. תַּעֲזֹר לִי לְהַאֲרִיךְ וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, עַד שֶׁאֲקַבֵּל מְבֻקָּשִׁי. שֶׁאֵדַע אֵיךְ לְפַיֵּס אוֹתְךָ וּלְרַצּוֹת אוֹתְךָ. "ה’ שְׂפָתַי תִּפְתָּח, וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ".
הַכְּפִירָה: אֲנִי לֹא יֻצְלָח. הָאֱמוּנָה: הַצְלָחָה הִיא מֵה’. עַד עַכְשָׁו לֹא הִצְלַחְתִּי, כִּי הָלַכְתִּי בְּ"כֹחִי וְעֹצֶם יָדִי". וְעַכְשָׁו אֶתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל בְּיָדוֹ, וְאֶתְפַּלֵּל וְאַצְלִיחַ.
 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה