בגן האמונה המבואר עמוד שסה

בגן האמונה המבואר עמוד שסה

וְכֵן הוּא לְהֵפֶךְ. כְּשֶׁנִּגְזַר עַל הָאָדָם לֹא לְהַצְלִיחַ בִּתְחוּם מְסֻיָּם, אֲזַי מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה לֹא יוֹעִיל לוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת זֶה. כְּמוֹ הָ"אִבְּן עֶזְרָא", שֶׁהָיָה עָנִי מָרוּד, וּבְכָל מִשְׁלַח יָד, שֶׁנִּסָּה לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בּוֹ, לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהִתְפַּרְנֵס מִמֶּנּוּ. וְהָיָה רָגִיל לוֹמַר עַל עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה: הָעֲנִיּוּת דְּבוּקָה בִּי כָּל כָּךְ, שֶׁאִם אֶהְיֶה יַצְרַן נֵרוֹת – הַשֶּׁמֶשׁ לֹא תִּשְׁקַע. וְאִם אֶהְיֶה יַצְרַן תַּכְרִיכִים – יַפְסִיקוּ בְּנֵי הָאָדָם לָמוּת…

לֹא יוֹדְעִים כְּלוּם

רַק הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק מַה כָּל אֶחָד צָרִיךְ, וּמַה הַמַּדְרֵגָה שֶׁלּוֹ, וְכַמָּה הוּא קָרוֹב לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ. לָכֵן, לֹא שַׁיָּךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַשֵּׁנִי וּלְקַנֵּא בּוֹ, מֵחֲמַת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְעוֹלָם לָדַעַת בֶּאֱמֶת מַה קּוֹרֶה אֵצֶל הַשֵּׁנִי, וּמִי יוֹדֵעַ אִם הַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ הִיא אָכֵן הַצְלָחָה.
וְגַם אִם הוּא מַצְלִיחַ בֶּאֱמֶת, אֲזַי אַדְּרַבָּה, מִי שֶׁמְּקֻשָּׁר עִם הַתַּכְלִית, צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בָּזֶה. כִּי מֵאַחַר שֶׁהַתַּכְלִית שֶׁל הָעוֹלָם הִיא לְהָבִיא אֶת כֻּלָּם לְתִקּוּנָם, אֲזַי כָּל אֶחָד שֶׁמַּצְלִיחַ לָצֵאת מֵהַחֹשֶׁךְ שֶׁלּוֹ, זֶה טוֹב לְכֻלָּם. כִּי עַכְשָׁו יֵשׁ פָּחוֹת אֶחָד שֶׁמַּפְרִיעַ וּמְבַלְבֵּל אֶת הָעוֹלָם, וְהָעִקָּר שֶׁלְּבוֹרֵא הָעוֹלָם יֵשׁ נַחַת רוּחַ מֵהַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ. וְלָזֶה צָרִיךְ שֶׁכָּל אֶחָד – יִהְיֶה כָּל רְצוֹנוֹ, שֶׁכֻּלָּם יַצְלִיחוּ, וְיִהְיֶה נַחַת רוּחַ לַיּוֹצֵר.
כִּי הַמֻּנָּח "שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ’ – פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁשָּׂמֵחַ בְּכָל חֶלְקוֹ, גַּם בְּכָל מַה שֶּׁלֹּא הוֹלֵךְ, כִּי מַאֲמִין שֶׁזֶּה לְטוֹבָתוֹ. וְאִם כֵּן, אֵינוֹ מְקַנֵּא בְּאַף אֶחָד, רַק עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ בְּשִׂמְחָה. וְהוּא זוֹכֶה לַהַצְלָחָה הָאֲמִתִּית שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לִמְצֹא אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם, וְלִהְיוֹת עָסוּק בָּהּ.

קַמְצָנוּת

הַקַּמְצָנוּת הִיא מִדָּה רָעָה וְאַכְזָרִית מְאֹד. הָאָדָם הַקַּמְצָן אוֹהֵב אֶת הַכֶּסֶף כָּל כָּךְ, עַד שֶׁלִּבּוֹ אָטוּם מִלְּהַרְגִּישׁ אֶת צַעֲרוֹ שֶׁל הַזּוּלַת. וּמֵחֲמַת זֹאת הוּא נוֹהֵג בְּאַכְזָרִיּוּת, וְאֵינוֹ מְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת לָבוֹא לְעֶזְרָתָם בִּנְתִינַת צְדָקָה וְכַדּוֹמֶה. וְהוּא אֲפִלּוּ אֵינוֹ שָׂם לֵב שֶׁהוּא אַכְזָרִי, אֶלָּא מַרְגִּישׁ שֶׁהַצֶּדֶק עִמּוֹ. כִּי אַהֲבַת הַמָּמוֹן מְעַוֶּרֶת אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב:"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים". לָכֵן, הַקַּמְצָן הוּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל שָׂנוּא, וְכֻלָּם מְקַלְּלִים אוֹתוֹ – דָּבָר שֶׁבְּוַדַּאי אֵינוֹ מוֹסִיף בְּרָכָה לְחַיָּיו וּלְכַסְפּוֹ.
יֶשְׁנָם כַּמָּה סוּגֵי קַמְצָנִים:
יֵשׁ שֶׁהֵם קַמְצָנִים כְּלַפֵּי זָרִים, אֲבָל כְּלַפֵּי הַקְּרוֹבִים לָהֶם הֵם לֹא קַמְצָנִים.
וְיֵשׁ שֶׁהֵם לְהֵפֶךְ – בַּחוּץ הֵם פַּזְּרָנִים, מֵחֲמַת שֶׁהֵם אוֹהֲבִים כָּבוֹד, אֲבָל בְּבֵיתָם הֵם קַמְצָנִים.
יֵשׁ שֶׁהֵם קַמְצָנִים כְּלַפֵּי כֻּלָּם, אֲבָל לַהֲנָאַת עַצְמָם הֵם מוֹצִיאִים כֶּסֶף בְּקַלּוּת רַבָּה, וּמְפַנְּקִים אֶת עַצְמָם.
וְיֵשׁ קַמְצָנִים לְכֻלָּם, וְגַם לְעַצְמָם אֵינָן מַנִּיחִים לֵהָנוֹת מֵהַמָּמוֹן שֶׁבִּרְשׁוּתָם. רַק אוֹגְרִים אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה מָקוֹם, וּבַסּוֹף הַכֹּל הוֹלֵךְ לְאִבּוּד, אוֹ נִשְׁאָר לַאֲחֵרִים שֶׁיֵּהָנוּ מִמֶּנּוּ.

זֶה שֶׁלִּי!

מִדַּת הַקַּמְצָנוּת – שָׁרְשָׁהּ בִּכְפִירָה שֶׁל"כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". כַּאֲשֶׁר הָאָדָם חוֹשֵׁב, שֶׁהוּא בְּכֹחוֹ הִשִּׂיג אֶת הַכֶּסֶף שֶׁיֵּשׁ לוֹ, וְאִם כֵּן, הוּא שַׁיָּךְ לוֹ בִּלְבַד, וְהוּא רוֹצֶה לִשְׁמֹר אוֹתוֹ לְעַצְמוֹ, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁה’ הוּא שֶׁמּוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר. וְאִם ה’ רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כֶּסֶף, אֲזַי כְּכָל שֶׁיּוֹצִיא כֶּסֶף, תָּמִיד יִהְיֶה לוֹ עוֹד כֶּסֶף.