בגן האמונה המבואר עמוד שצז

בגן האמונה המבואר עמוד שצז

הַהַסְתָּרָה הָרִאשׁוֹנָה – הַטֶּבַע, שֶׁחֻקָּיו נִרְאִים קְבוּעִים וְקַיָּמִים בִּפְנֵי עַצְמָם, בְּלִי שׁוּם שִׁנּוּי וּתְמוּרָה, מַסְתִּיר מְאֹד אֶת מְצִיאוּת ה’. וְאִם רָצָה הַבּוֹרֵא, שֶׁיַּכִּירוּ אוֹתוֹ דֶּרֶךְ הָעוֹלָם הַזֶּה, מַדּוּעַ אֵינוֹ מַנְהִיג אֶת הַבְּרִיאָה בְּהַשְׁגָּחָה גְּלוּיָה וּבְנִסִּים, וְכָךְ כֻּלָּם יִרְאוּ בְּלִי קֹשִׁי אֶת מְצִיאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ?
הַהַסְתָּרָה הַשְּׁנִיָּה – בְּנֵי הָאָדָם הֵם הַסְתָּרָה גְּדוֹלָה מְאֹד עַל מְצִיאוּת ה’, מֵאַחַר שֶׁנִּרְאֶה לִכְאוֹרָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים מַה שֶּׁהֵם רוֹצִים, וִיכוֹלִים הֵם לְהוֹעִיל אוֹ לְהַזִּיק כִּבְחִירָתָם. אִם כֵּן, הֵיכָן הִיא הִתְגַּלּוּת הַבּוֹרֵא וְהַשְׁגָּחָתוֹ וּמִדּוֹתָיו? וּבִפְרָט שֶׁרֹב בְּנֵי הָאָדָם רְחוֹקִים מִלִּחְיוֹת עַל פִּי הָאֱמוּנָה. זֶה מִתְבַּטֵּא בַּהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהֶם וּבַדִּבּוּרִים שֶׁלָּהֶם, וְעַל כֵּן, הֵם מְהַוִּים הַסְתָּרָה עֲצוּמָה עַל ה’ יִתְבָּרַךְ. מַדּוּעַ לֹא עָשָׂה הַבּוֹרֵא, שֶׁיִּהְיוּ כָּל בְּנֵי הָאָדָם מַאֲמִינִים, וְהָיָה מֵקֵל עַל הַנְּשָׁמָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ?
הַהַסְתָּרָה הַשְּׁלִישִׁית – הַגּוּף, שֶׁהַנְּשָׁמָה נְתוּנָה בּוֹ, הוּא גּוּף מְגֻשָּׁם הַמָּלֵא בְּתַאֲווֹת וּבִרְצוֹנוֹת וּבִצְרָכִים הָעוֹמְדִים בְּנִגּוּד גָּמוּר לְרוּחָנִיּוּת וְלֶאֱלֹקוּת. גּוּף כָּזֶה רַק מוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם אֶל הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. מַדּוּעַ לֹא נָתַן הַבּוֹרֵא לָאָדָם גּוּף קָדוֹשׁ וְזַךְ, שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּאֹפֶן טִבְעִי אֶל הָאֱלֹקוּת, וְהָיְתָה הַנְּשָׁמָה יְכוֹלָה לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא בְּקַלּוּת?
הַהַסְתָּרָה הָרְבִיעִית – עֶצֶם הַחַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי מַסְתִּירִים אֶת הָאֱלֹקוּת בְּאֵין סוֹף אֳפָנִים. לָכֵן, נִקְרָא ‘עוֹלָם’ מִלְּשׁוֹן הַעְלָמָה – שֶׁהֲרֵי יֵשׁ בּוֹ קְשָׁיֵי קִיּוּם, קְשָׁיֵי פַּרְנָסָה, בְּעָיוֹת רְפוּאִיּוֹת וְנַפְשִׁיּוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וּבְיוֹתֵר מִתְגַּבֶּרֶת הַהַסְתָּרָה כַּאֲשֶׁר רוֹאִים, שֶׁיֶּשְׁנָם דְּבָרִים קָשִׁים מְאֹד בָּעוֹלָם – פִּגּוּעִים, אֲסוֹנוֹת, מַצָּבִים שֶׁל סֵבֶל אֱנוֹשִׁי רַב, הַשּׁוֹאָה, תִּינוֹקוֹת שֶׁנּוֹלָדִים בַּעֲלֵי נָכֻיּוֹת, בְּנֵי אָדָם נִרְדָּפִים, מְעֻנִּים, נִכְלָאִים, אֲנָשִׁים שֶׁכָּל חַיֵּיהֶם וְחַיֵּי הַקְּרוֹבִים אֲלֵיהֶם בִּלְתִּי נִסְבָּלִים מַמָּשׁ. כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה מְצִיאוּת זוֹ שׁוֹאֵל – אֵיפֹה ה’ יִתְבָּרַךְ?
מַדּוּעַ לֹא נָתַן הַבּוֹרֵא לָאָדָם תְּנָאֵי קִיּוּם קַלִּים יוֹתֵר? שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁנּוֹלָד יִהְיֶה לוֹ סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל מֻפְקַד בַּבַּנְק, וּבֵית חֲלוֹמוֹת ‘פֶּנְטְהָאוּס’ עִם בְּרֵכָה וְכַמָּה מְכוֹנִיּוֹת בַּגָּרָז’, וּמָסוֹק פְּרָטִי עַל הַגַּג עִם טַיָּס צָמוּד, וְאִשָּׁה מֻשְׁלֶמֶת, וּבְרִיאוּת אֵיתָנָה וְכוּ’ וְכוּ’; אֶת כָּל זֶה הָיָה נוֹתֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי הָעוֹלָם, בְּלִי אַפְלָיוֹת, וְהָיָה הָעוֹלָם מֻשְׁלָם וּמְתֻקָּן… מַמָּשׁ גַּן עֵדֶן…
הַהַסְתָּרָה הַחֲמִשִּׁית – קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. זוֹ הַסְתָּרָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר. כַּאֲשֶׁר אֲפִלּוּ הַתּוֹרָה, שֶׁהַבּוֹרֵא נָתַן לָאָדָם בִּשְׁבִיל לְהַכִּיר אוֹתוֹ, מְהַוָּה בְּעַצְמָהּ הַסְתָּרָה גְּדוֹלָה. הִיא אֵינָהּ בְּרוּרָה דַּיָּהּ; וְיֵשׁ הַרְבֵּה דֵּעוֹת וּמַחֲלוֹקוֹת עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר: זֶה אוֹמֵר עֲשֵׂה כָּךְ, וְזֶה כָּךְ; זֶה אוֹמֵר אֶצְלִי הָאֱמֶת, וְזֶה אוֹמֵר אֶצְלִי הָאֱמֶת וְכוּ’ וְכוּ’. וְהָאָדָם מִתְבַּלְבֵּל – מַה בֶּאֱמֶת הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה?
מַדּוּעַ לֹא נָתַן הַבּוֹרֵא תּוֹרָה שֶׁהַכֹּל בָּרוּר בָּהּ בִּשְׁלֵמוּת? תּוֹרָה, שֶׁמִּיָּד שֶׁהָאָדָם לוֹמֵד בָּהּ, הִיא מְאִירָה בּוֹ אֶת אוֹר ה’; וּבְכָל מִצְוָה שֶׁעוֹשֶׂה, תֵּכֶף נִשְׁפָּע עָלָיו שֶׁפַע אֱלוֹקִי וְאוֹרוֹת וְהַשָּׂגוֹת וּמְתִיקוּת וְנֹעַם; וְהַדֶּרֶךְ אֶל ה’ סְלוּלָה וּמְדֻיֶּקֶת בַּעֲלַת מַעֲקוֹת בַּצְּדָדִים, לְלֹא אֶפְשָׁרוּת לִנְטוֹת לְיָמִין אוֹ לִשְׂמֹאל?
נִמְצָא שֶׁהָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה נִמְצָא בֵּין הַפַּטִּישׁ לַסַּדָּן – הַטֶּבַע מַסְתִּיר לוֹ אֶת ה’; בְּנֵי אָדָם מַרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵה’; הַגּוּף מַרְחִיק אוֹתוֹ מֵה’; קְשָׁיֵי הַקִּיּוּם וְהַצָּרוֹת מַרְחִיקוֹת אוֹתוֹ מֵה’. וְאַחֲרֵי כָּל זֶה – הַנֶּחָמָה הַיְחִידָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה לוֹ הִיא הַתּוֹרָה שֶׁהַבּוֹרֵא נָתַן, גַּם הִיא אֵינָהּ פְּשׁוּטָה וְקַלָּה. מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם?

הַגִּלּוּי

אַךְ דַּע שֶׁאֵין שׁוּם טָעוּת, חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא זֶהוּ מְכֻוָּן גָּדוֹל מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. שֶׁהַנְּשָׁמָה תֵּרֵד בְּכָזֹאת יְרִידָה לְתוֹךְ הַסְתָּרוֹת קָשׁוֹת כָּל כָּךְ. וְדַוְקָא הַקֹּשִׁי וְהַסַּכָּנָה הַתְּמִידִית שֶׁהָאָדָם נִמְצָא בָּהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵם הַמְבִיאִים אוֹתוֹ לְהִתְקָרֵב אֶל הַבּוֹרֵא – אִם יִרְצֶה.