קול קורא

ניסיתי לחשוב על הדרך הכי בטוחה
להתאבד. אחרי הכל, אחרי מספר
ניסיונות לא מוצלחים חשבתי שהכי טוב
יהיה למות על פסי הרכבת. אבל הקול
המשיך לקרוא לי…

זוהר ניצב ליד הבסטה בטוקיו והציע תכשיטים ושעונים לעוברים ולשבים. גיטרה הייתה מונחת על כסאו. מדי פעם ניגן בה והרוויח בזכות נגינתו יותר ממה שהשתכר במכירת הסחורה. האמנות והרוחניות יותר עניינו אותו מענייני החומר. הוא ראה ישראלי שהכיר משוחח עם יפני זקן שהחזיק בידו זר פרחים. כאשר הטה את אוזנו לשיחתם נדהם. הם דיברו ביניהם בעברית שוטפת. 'ממתי יפני זקן מדבר עברית?!' חשב זוהר והמשיך להקשיב להם. הסתבר לו ששמו של היפני הוא יונתן…

לאחר שאותו ישראלי נפרד מהיפני פנה אליו זוהר, הביע את התפעלותו ממה ששמע וביקש מהיפני הזקן שיסביר לו איך הוא יודע עברית ומה פתאום שמו "יונתן". והיפני הזקן החל לספר: "בצעירותי הייתי יפני רגיל לגמרי שהתגורר באי הדרומי. יום אחד אירע משבר גדול בחיי: אחי הגדול והאהוב התאבד. אצל היפנים התאבדות היא צעד מקובל ואפילו לגיטימי. הם סוברים שהאדם יכול להחליט מתי לסיים את חייו. בכל אופן, הדבר כאב לי מאוד, התייאשתי לגמרי מהחיים והחלטתי גם כן לשים קץ לחיי. תכננתי היטב את התאבדותי. הכנתי חבל כדי לתלות את עצמי על איזה עץ בגן ציבורי. רגע לפני שקפצתי אל מותי הבחין בי שוטר וצעק עלי "מה אתה עושה?! תסתלק מפה מיד!"… כך סוכלה התאבדותי.

"עברו עלי כמה חודשים נוספים של דיכאון והחלטתי להתאבד שוב. הפעם העדפתי לעשות זאת במקום מרוחק שבו אף אחד לא יבחין בי ולא יוכל להפריע לי. בחרתי בצוק נידח מחוץ לעיר והתכוונתי לקפוץ לתהום. הגעתי למרומי הצוק. הייתי שם בבדידות מוחלטת. לא היה שום כוח בעולם שיעצור אותי, ואז, שנייה לפני שקפצתי למטה שמעתי לפתע קול קורא אלי ביפנית: "קרא בתנ"ך!", לא הבנתי מהיכן הגיע הקול. חיכיתי רגע נוסף והתכוונתי לקפוץ ואז שמעתי שוב אותה קריאה מסתורית: "קרא בתנ"ך!", שוב נעצרתי. ניסיתי לראות מאיפה הגיע הקול המסתורי. התבוננתי במרחבי הטבע השוממים ובתהום הפעורה מתחתיי ולא ראיתי כלום. החלטתי לקפוץ בכל זאת.

"ואז, שוב פעם נשמע אותו קול. הפעם הבנתי שיש פה עניין על-טבעי ושכדאי לי לציית לאותו קול. ירדתי מהצוק בהחלטה נחושה לחפש את התנ"ך.

"בקרבת מקום מגוריי לא היו יהודים לכן פניתי לכנסייה, שם השגתי את 'הברית החדשה' ואת 'הברית הישנה', כלומר התנ"ך. התקרבתי לנצרות. זה מילא את חיי למשך כמה חודשים, אבל לאחר מכן שוב חשתי שאין טעם לחיי, והפעם אני מוכרח להתאבד.

"ניסיתי לחשוב על הדרך הכי בטוחה להתאבד, ועלה בדעתי שאשכב על פסי הרכבת הבין-עירונית שיוצאת מטוקיו. כידוע, הרכבת הבין-עירונית היפנית היא המהירה בעולם ומגיעה למהירות של 300 קמ"ש ומעלה.

"יום אחד יצאתי מחוץ לטוקיו לעבר פסי הרכבת. נשכבתי על פסי הרכבת וחיכיתי לרכבת הבאה. שמעתי מרחוק את קולה וציפיתי לסוף בעוד כמה שניות. ואז אירע דבר שלא אירע מעולם: נהג הקטר הבחין בי והצליח לעצור את הרכבת בשנייה האחרונה! זה היה נס שלא אירע מעולם. כל עיתוני יפן פרסמו את הידיעה המרעישה על הצלתי.

"הבנתי שלא יעזור לי שום דבר. הקדוש-ברוך-הוא רוצה שאחיה והחלטתי להמשיך ללכת בעקבות הקול שקרא לי לקרוא בתנ"ך. הצטרפתי לכת יפנית אוהדת יהודים בשם 'מקויה' והגעתי לישראל. כשהגעתי לכותל המערבי עברתי חוויה רוחנית מדהימה: ראיתי בעיני רוחי במוחש כל מיני מראות מילדותי. נזכרתי במנהג משפחתי לשבת בסוכה, בכך שעל אחד המקדשים שלנו כתוב "בית יעקב לכו ונלכה", ובעוד כמה עניינים שקשורים ליהדות. הבנתי שאני צאצא של עשרת השבטים שהוגלו, ואז החלטתי להתגייר.

"אחרי שהתגיירתי, בני עלה בעקבותיי לארץ והתגייר גם הוא, ולאחר מכן התחתן עם יהודיה. אני עבדתי בתור גנן. לאחר שהתבגרתי ולא יכולתי לעבוד יותר, העדפתי לחזור ליפן כי כאן אני זכאי לפנסיה ויותר קל לי להסתדר. בני נשאר בישראל והקים משפחה יהודית לתפארת".

הזקן היפני הציץ לפתע בשעונו וקרא: "אוי, זוהר, מאוחר! אני חייב לרוץ הביתה להדליק נרות".

זוהר התבונן מרותק בזקן היפני הממהר עם זר הפרחים בידו עד שנעלם באחת הסימטאות. לפתע חש צביטה בלב, קול קורא שאומר לו: זוהר, מה איתך?! היפני הזקן הזה רץ לשמור שבת, ואילו אתה עומד ליד הבסטה כמו אחד הגויים!… הרהורי תשובה מילאו את נפשו, וברבות הימים חזר בתשובה שלמה.

* * *
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – mailto:odedm@neto.net.il

(ספרי "אור חוזר" ו"עין רואה" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)