בשדי יער עמוד 123-124

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 123-124

וּכְמוֹ שֶׁהַשַּׁבָּת מְחַדֶּשֶׁת אֶת הַנְּשָׁמָה, וְנוֹתֶנֶת לָאָדָם כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּמַסְלוּל הַחַיִּים, כָּךְ מַמָּשׁ הַהִתְבּוֹדְדוּת נוֹתֶנֶת לָאָדָם אֶת אוֹתָהּ הַבְּחִינָה בְּכָל יוֹם, שֶׁמְּחַדֶּשֶׁת אֶת כֹּחוֹתָיו, וּמְנַקָּה אוֹתוֹ מִכָּל מוּעָקוֹתָיו, וְכָךְ יֵשׁ לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ בְּמַסְלוּל הַחַיִּים. וּכְמוֹ שֶׁכָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵר שַׁבָּת, הוּא לֹא מֵבִין: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי שַׁבָּת? כָּךְ כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת הוּא לֹא מֵבִין: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּלִי שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת בְּכָל יוֹם? אֵיךְ אֶפְשָׁר לְוַתֵּר עַל הַמְּנוּחָה הַזֹּאת? אֵיךְ אֶפְשָׁר בְּלִי הַהַפְסָקָה הַזֹּאת בַּמֵּרוֹץ? כִּי לֹא צְרִיכִים לְחַכּוֹת לָעוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל לְהָבִין אֶת הַמַּעֲלָה שֶׁל הַהִתְבּוֹדְדוּת. אֶלָּא כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד מַרְגִּישׁ בְּחַיָּיו אֶת הַגַּן עֵדֶן, וְהוּא פָּשׁוּט לֹא מֵבִין: אֵיךְ אֶפְשָׁר לִסְבֹּל זֹאת, לִהְיוֹת רָדוּף יוֹם אַחַר יוֹם בְּטִרְדּוֹת הַחַיִּים, בְּלִי לָקַחַת פֶּסֶק זְמַן לְהִתְחַדְּשׁוּת וּלְהִתְבּוֹנְנוּת?

תַּרְגִּישׁ בַּבַּיִת

אוֹתוֹ יִשּׁוּב הַדַּעַת וּמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ, שֶׁצְּרִיכִים לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם, זוֹ הַסִּבָּה מַדּוּעַ הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא לֹא כְּמוֹ שְׁאָר הַתְּפִלּוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲלָכוֹת וְהַגְבָּלוֹת, כְּגוֹן שֶׁאָסוּר לֶאֱכֹל לִפְנֵי הַתְּפִלָּה, וְאָסוּר שֶׁיַּעֲבֹר זְמַן תְּפִלָּה, וְיֵשׁ חֲלָקִים שֶׁחַיָּבִים לְהִתְפַּלֵּל בַּעֲמִידָה וְיֵשׁ בִּישִׁיבָה, וְאָסוּר לוֹמַר קְרִיאַת שְׁמַע בִּשְׁכִיבָה וְכוּ’ וְכוּ’. כִּי בְּהִתְבּוֹדְדוּת אֵין זֶה כָּךְ. אֶלָּא, אִם הוּא רָעֵב, יֹאכַל קֹדֶם, וְאִם הוּא עָיֵף, יָנוּחַ קֹדֶם, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה בְּאֵיזוֹ שָׁעָה הוּא מִתְבּוֹדֵד, וְכֵן זֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הוּא עוֹמֵד אוֹ יוֹשֵׁב אוֹ הוֹלֵךְ אוֹ שׁוֹכֵב – הַכֹּל מֻתָּר. כִּי הָעִקָּר בְּהִתְבּוֹדְדוּת זֶה לְהַגִּיעַ לִמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ. כִּי הָאָדָם לֹא יָכוֹל לָבוֹא לְיִשּׁוּב הַדַּעַת אֲמִתִּי, וְשֶׁיַּעֲלוּ עַל לִבּוֹ כָּל הָעַוְלוֹת שֶׁלּוֹ וְהַטָּעֻיּוֹת שֶׁלּוֹ, אִם הוּא לֹא יוֹצֵא מִמֵּרוֹץ הַחַיִּים וּמֵהַלַּחַץ שֶׁל הַחַיִּים. וּזְכֹר הַגְדָּרָה זֹאת הֵיטֵב, כִּי הִיא נִצְרֶכֶת מְאֹד.
לָכֵן חָשׁוּב מְאֹד שֶׁיַּרְגִּישׁ נוֹחַ בַּמָּקוֹם שֶׁמִּתְבּוֹדֵד. שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם לַחַץ אוֹ פַּחַד. וְשֶׁלֹּא יָבִיא אִתּוֹ אֶת כָּל הַמַּפְרִיעִים וְהַמַּטְרִידִים לַשָּׂדֶה. שֶׁיְּכַבֶּה אֶת הַפֶּלֶאפוֹן. שֶׁיֵּרָגַע. שֶׁיִּנְשֹׁם עָמֹק. שֶׁיָּנוּחַ קְצָת. שֶׁיִּשְׁתַּחְרֵר. שֶׁקְּצָת יוֹדֶה לַה’, וְכוּ’ וְכוּ’, שֶׁלֹּא יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בּוֹ פַּחַד אוֹ הַפְרָעוֹת, כִּי הָעִקָּר זֶה לָבוֹא לִמְנוּחַת הַנֶּפֶשׁ וּלְיִשּׁוּב הַדַּעַת.
כִּי כָּל הַתְּנָאִים שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהֶם, שֶׁהֵם טוֹבִים לְהִתְבּוֹדְדוּת, כְּמוֹ שָׂדֶה פָּתוּחַ אוֹ יַעַר, וּשְׁעַת חֲצוֹת וְכַד’, בְּוַדַּאי טוֹב מְאֹד אִם אָדָם זוֹכֶה לְכָךְ. כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְבּוֹדֵד בַּשָּׂדֶה, נִפְתַּח לוֹ הַלֵּב בְּקַלּוּת, וּבֶאֱמֶת שְׁעַת חֲצוֹת הִיא עֵת רָצוֹן. אֲבָל אִם הַתְּנָאִים הַלָּלוּ מְבַלְבְּלִים אֶת דַּעְתּוֹ, וְאֵינָם מַנִּיחִים לוֹ לְהַגִּיעַ לְיִשּׁוּב הַדַּעַת, כְּגוֹן שֶׁבְּשָׁעָה זוֹ הוּא עָיֵף אוֹ שֶׁזֶּה מִתְנַגֵּשׁ לוֹ בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים, וְהוּא מְמַהֵר אוֹ לָחוּץ, אוֹ כְּגוֹן שֶׁמְּפַחֵד בַּשָּׂדֶה בַּחֹשֶׁךְ, וְהוּא עָסוּק בְּפַחְדּוֹ כָּל הַשָּׁעָה, אֲזַי אֵין בָּהֶם שׁוּם תּוֹעֶלֶת וְאַדְּרַבָּה, הַמַּטָּרָה הָאֲמִתִּית, שֶׁהִיא לְהַגִּיעַ לְיִשּׁוּב הַדַּעַת, הֻחְמְצָה.
לָכֵן כָּל אָדָם צָרִיךְ לִבְחֹר זְמַן שֶׁנּוֹחַ לוֹ, וּמָקוֹם שֶׁמַּרְגִּישׁ שָׁם טוֹב, כְּדֵי שֶׁהוּא יוּכַל לְהַגִּיעַ לְיִשּׁוּב הַדַּעַת. כִּי הָעִקָּר זֶה כָּאָמוּר, שֶׁיָּבוֹא לִמְנוּחַת נֶפֶשׁ. וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, הוּא יִתְפַּלֵּל עַל כָּךְ שֶׁתִּהְיֶה הִתְבּוֹדְדוּתוֹ בִּשְׁעַת רָצוֹן שֶׁל חֲצוֹת, וּכְשֶׁיַּעֲשֶׂה עוֹד תְּשׁוּבָה וְעוֹד תְּשׁוּבָה, וְהוּא יַגִּיעַ לֶאֱמוּנָה וּכְבָר לֹא יִהְיֶה לוֹ פַּחַד לָלֶכֶת לַיַּעַר בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, וְאָז בְּוַדַּאי מַה טּוֹב אִם יְקַיֵּם אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת בְּעֵת רָצוֹן וּבְמָקוֹם שֶׁלֹּא מְהַלְּכִים שָׁם בְּנֵי אָדָם אֲפִלּוּ בַּיּוֹם.

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה

וְזֶה מַה שֶּׁמֵּבִיא רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה נ”ב, וְזוֹ לְשׁוֹנוֹ: “אַךְ עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא בַּלַּיְלָה, בְּעֵת שֶׁהָעוֹלָם פָּנוּי מִטִּרְדַּת הָעוֹלָם הַזֶּה. כִּי בַּיּוֹם, עַל יְדֵי שֶׁרוֹדְפִין הָעוֹלָם אַחַר הָעוֹלָם הַזֶּה, הוּא מְבַטֵּל וּמְבַלְבֵּל אֶת הָאָדָם מִלְּהִתְדַּבֵּק וּלְהִכָּלֵל בַּה’ יִתְבָּרַךְ, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ טָרוּד, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָם טְרוּדִים אָז וְרוֹדְפִים אָז אַחַר הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, עַל יְדֵי זֶה קָשֶׁה אָז לָבוֹא לִידֵי בִּטּוּל.