בשדי יער עמוד 175-176

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 175-176

הִתְקָרְבוּת נִפְלָאָה

וְכָךְ בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה הֶאֱרַכְתִּי בִּתְפִלּוֹת לְפָחוֹת שָׁעָה בְּכָל יוֹם, וּבְכָל פַּעַם רָאִיתִי נִסִּים, וִישׁוּעוֹת וְהַשְׁגָּחוֹת, עַד שֶׁבְּתוֹךְ כְּשָׁנָה שֶׁל עֲבוֹדָה שֶׁל הִתְבּוֹדְדוּת יוֹמְיוֹמִית – ה’ עָזַר לִי לְהִפָּטֵר מִכָּל הַחוֹבוֹת!
וּבֶאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁרַבִּי וּמוֹרִי חִזֵּק אוֹתִי, זָכִיתִי גַּם אֲנִי בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה לְהִתְקָרְבוּת נִפְלָאָה, שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה לִי לִזְכּוֹת לָהּ, אֶלָּא עַל יְדֵי הַחוֹבוֹת הַלָּלוּ. וְקִבַּלְתִּי הַרְבֵּה מַתָּנוֹת נִפְלָאוֹת שֶׁל אֱמוּנָה וְשֶׁל בִּטָּחוֹן, שֶׁעַד הַיּוֹם מְלַוּוֹת אוֹתִי, וּבְעִקָּר – מוֹעִילוֹת לִכְלַל יִשְׂרָאֵל.
וּבְכָל מֶשֶׁךְ הַזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּעַל חוֹב, לֹא הִרְגַּשְׁתִּי שׁוּם צַעַר מֵהַחוֹבוֹת, רַק הָיִיתִי כָּל הַזְּמַן בְּשִׂמְחָה. וְאַף שֶׁלֹּא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם הִגַּעְנוּ לְמַצָּבִים, שֶׁלֹּא הָיָה אֲפִלּוּ לֶחֶם בַּבַּיִת, לֹא הִרְגַּשְׁנוּ בַּבַּיִת שׁוּם צַעַר כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁעָשִׂינוּ כָּל יוֹם תְּשׁוּבָה, וְהִתְפַּלַּלְנוּ עַל הַחוֹבוֹת, לָכֵן לֹא הָיָה עָלֵינוּ שׁוּם דִּין.
כִּי צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁכָּל הַצַּעַר שֶׁאָדָם מַרְגִּישׁ הוּא רַק מֵחֲמַת הַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו. שֶׁבַּשָּׁמַיִם כּוֹעֲסִים עָלָיו, מַדּוּעַ אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַה לְּתַקֵּן: יֵשׁ לְךָ חוֹבוֹת! וּבִמְקוֹם לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה אַתָּה מְיַחֵס אוֹתָם לַטֶּבַע אוֹ לְיַד הַמִּקְרֶה? דָּבָר זֶה מְעוֹרֵר עַל הָאָדָם כַּעַס גָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת הַתּוֹכֵחוֹת: “וְאִם בְּזֹאת לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וַהֲלַכְתֶּם עִמִּי בְּקֶרִי (מִלְּשׁוֹן מִקְרֶה): וְהָלַכְתִּי עִמָּכֶם בַּחֲמַת קֶרִי וְיִסַּרְתִּי אֶתְכֶם אַף אָנִי שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם” (וַיִּקְרָא כ”ו).
וּכְשֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם דִּינִים, הֵם מִתְלַבְּשִׁים בְּכָל מִינֵי דְּבָרִים לְצַעֵר אוֹתוֹ, עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר לִרְאוֹת, שֶׁאֵין יִסּוּרִים לְלֹא עָווֹן. וּבָרֶגַע שֶׁאָדָם מִתְעוֹרֵר וּמְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, אֲזַי מִיָּד הַדִּינִים סָרִים. וּכְשֶׁאֵין דִּינִים – אֵין לָאָדָם שׁוּם צַעַר. לָכֵן אָדָם שֶׁעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּכָל יוֹם, אֲפִלּוּ שֶׁעוֹד לֹא תִּקֵּן הַכֹּל, אֲזַי אֲפִלּוּ מַצָּבוֹ הַחָמְרִי גָּרוּעַ, הוּא לֹא מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר, וְהָאֱמוּנָה מְאִירָה לוֹ וְיֵשׁ לוֹ שִׂמְחָה.
וּבִפְרָט שֶׁזּוֹכֶה לֹא לִגְרֹם צַעַר לְשׁוּם אָדָם מֵאוֹתָם הַחוֹבוֹת, עַל כֵּן, גַּם אֵין עָלָיו הַקְפָּדוֹת מֵאֲנָשִׁים. ה’ עוֹזֵר לוֹ וְגוֹאֵל אוֹתוֹ מִן הַחוֹבוֹת בְּקַלּוּת וּבִזְמַן קָצָר.

יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת אַחֶרֶת…

אִלּוּ הָיִיתִי נוֹפֵל בְּדַעְתִּי, מַאֲשִׁים אֶת עַצְמִי אוֹ אֶת אִשְׁתִּי אוֹ אֲנָשִׁים אֲחֵרִים וְכַדּוֹמֶה, וְהָיִיתִי נִכְנָס לְלַחַץ, לְעַצְבוּת, לְיֵאוּשׁ, לִרְדִיפָה עַצְמִית וּלְהַרְגָּשָׁה שֶׁל מִסְכֵּנוּת, וְהָיִיתִי רַק רוֹצֶה שֶׁיָּבִינוּ אוֹתִי וְשֶׁיְּרַחֲמוּ עָלַי וְכוּ’ וְכוּ’, וּמִתְנַעֵר מֵאַחֲרָיוּת וּמְצַעֵר אֶת הַבְּרִיּוֹת, לֹא הָיִיתִי מַחֲזִיר אֶת הַחוֹבוֹת מַהֵר כָּל כָּךְ. וּמִי יוֹדֵעַ אִם אֵי פַּעַם הָיִיתִי יוֹצֵא מִגֶּדֶר בַּעַל חוֹב; וּמִי יוֹדֵעַ, אֵילוּ צָרוֹת הָיוּ בָּאוֹת מֵחֲמַת הַצַּעַר וּמֵחֲמַת הַהַקְפָּדָה שֶׁל אוֹתָם שֶׁהָיִיתִי חַיָּב לָהֶם. וּבְוַדַּאי לֹא הָיִיתִי מְקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנוֹת הַנִּפְלָאוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי; וְלֹא הָיִיתִי כּוֹתֵב אֶת הַחִבּוּר הַזֶּה וְעוֹד סְפָרִים; וְלֹא הָיִיתִי מֵקִים יְשִׁיבוֹת וּמְקָרֵב רְחוֹקִים; וְלֹא הָיִיתִי מַצִּיל בַּעֲלֵי חוֹב רַבִּים שֶׁהִדְרַכְתִּי אוֹתָם, וְיָצְאוּ מֵחוֹבוֹת גְּדוֹלִים וְכוּ’ וְכוּ’.
רַק בִּזְכוּת הָאֱמוּנָה – שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לִי לְהַאֲמִין בּוֹ, שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, וְכָךְ הוּא רוֹצֶה, וְקֵרַב אוֹתִי אֵלָיו – לֹא נָפַלְתִּי לְשׁוּם חֲלִישׁוּת הַדַּעַת, אֶלָּא הָלַכְתִּי בְּשִׂמְחָה לְדַבֵּר עִם הַבּוֹרֵא בְּמַטָּרָה אַחַת וִיחִידָה – לְבָרֵר כֵּיצַד אֲנִי יָכוֹל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו מִתּוֹךְ הַחוֹבוֹת הַלָּלוּ.
וּמֵאַחַר שֶׁעָבַרְתִּי אֶת הַנִּסָּיוֹן הַזֶּה עַל גּוּפִי, וְזָכִיתִי שֶׁה’ גָּאַל אוֹתִי בְּקַלֵּי קַלּוּת מֵחוֹבוֹת גְּדוֹלִים עַל יְדֵי הַדֶּרֶךְ הַנִּפְלָאָה שֶׁל תְּפִלָּה וְשֶׁל תְּשׁוּבָה, זֶה מַה שֶּׁעוֹרֵר אוֹתִי לִמְסֹר שִׁעוּרִים וְלִכְתֹּב סְפָרִים, כְּדֵי לַעֲזֹר לִיהוּדִים אֲחֵרִים לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל תְּשׁוּבָה וְשֶׁל תְּפִלָּה, וְלִזְכּוֹת לְעִקַּר הַיְשׁוּעָה, שֶׁהִיא לְהִתְקָרֵב לַה’, וְדֶרֶךְ אַגַּב גַּם לְהִגָּאֵל מֵהַיִּסּוּרִים.