נפש בריאה בגוף בריא

למה לא ליהנות מהחיים, להכניס
את המזון המוכן למיקרוגל ולאכול?
למה להתעייף ולהכין אם אפשר
להסתפק בשני בורקסים על הדרך?
  
 
"אני מאבד כל הזמן קלוריות אבל הן תמיד מוצאות אותי", אומר פתגם נחמד. וזו אינה הלצה, כי אם לא הייתה עצובה היא הייתה מצחיקה…
 
כל כך הרבה סוגים של דיאטות ישנן וניסיונות רבים נערכים על ידי אנשים בעולם לעזוב את ה"ג'אנק פוד" ולחזור למקורות, לאוכל הטבעי והפשוט, הבלתי המתועש, ללא חומרי טעם וריח, ניפוח ותוספת מראה מגרה.
 
מודעות רבה קיימת היום בנושא הבריאות שמתפתח בצעדי ענק. גם הרפואה האלטרנטיבית כבשה בסערה את השוק ורמסה חלק נכבד מתפקידה של הרפואה הקונבנציונלית. וכל כך למה? מדוע לא ליהנות מהחיים, ממזון מוכן שיש רק להכניסו למיקרוגל, לחטוף לארוחת בוקר שני קרואסונים עם כוס קפה שחור חזק, ולארוחת צהריים פלאפל או פיצה ובערב, שוב, כמה בורקסים? מדוע לא להקל על החיים ועוד להיפך, לטרוח, להכין, וכמובן, להתרגל לסגנון חיים שונה? התשובה לכל השאלות היא: נפש בריאה בגוף בריא!
 
השם הוריד לתוך הגוף את הנשמה. הגוף הגשמי העשוי מעפר זכה להיות נרתיק לנשמה שהיא מעניקת החיות. ומה קורה ליהלום שנמצא בנרתיק בלוי וקרוע? הוא יכול ליפול וללכת לאיבוד חלילה, ואז כמה חבל, עד כמה יבכו את ההפסד? באותה צורה, נוכל להשוות את הגוף והנשמה שניזונה ממנו. ישנם אנשים שמשקיעים מחשבה מקדימה לפני שהם מכנסים כל דבר לפיהם, ואז הבהירות והצלילות ממש יוצאת מהם החוצה. לרוב זה מתטבא בשלווה והרוגע שהם מקרינים.
 
כשהקב"ה ברא את העולם הוא אמר לאדם: "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי". הקב"ה ברא את העולם יפה ומיוחד, מושקע לפרטי פרטים והוריד את האדם ליהנות מכל הטוב הזה. התודה הראשונה היא שלא נהרוס את העולם, הגוף הוא כעולם קטן, קיבלנו אותו כמתנה מאת הבורא ומי אנו שנעז לקלקלו? הגוף בא כדי לעזור לנו לקיים את יעודנו בעולם, שהוא קיום ציוויי השם ושמירת התורה והמצוות, ואין לנו רשות להשתמש בו כאוות נפשנו, למשל רק כדי לעשות חיים. יש לשמור עליו כראוי על מנת שיוכל לתפקד במשך הזמן הארוך ביותר ובצורה הטובה ביותר.
 
לאור כל הנ"ל, אין לתאר את הבושה שיש לאדם אחרי 120 שנה בעמדו בבית הדין של מעלה, והדיינים שואלים אותו: "מדוע הרסת את העולם הקטן שהופקד בידך? מדוע הכנסת לו כל מיני מאכלים לא בריאים?"… ועוד לא הזכרנו את הסיגריות והאלכוהול…
 
השם יתברך ברא לנו את האיברים בהתאם למצוות שנזדקק לקיים בהם, ולא להיפך. בשעה שברא הקב"ה את העולם הסתכל בתורה ולפיה ברא את העולם, לכן כשנכתב על מצוות תפילין נבראו לבני האדם הראש והידיים כדי שיוכלו להניחם וכדומה. ניתנו לנו רגליים כדי לרוץ לדבר מצווה, פה כדי להתפלל ולדבר דיבורים של קדושה וכן הלאה. אנו זקוקים לאיברים שלמים ובריאים בשיא כוחם כדי שיהוו נרתיק ראוי לנשמה, ללא חורים וללא סדקים.
 
בכדי שנעריך את המכונה האדירה שעומדת לרשותנו, כדאי שנתבונן מעט במה שהיא מכילה: העין – מצלמה בעלת עדשה משוכללת, המצלמת פרטים קטנים ביותר בקלות ובמהירות רבה. נערך פעם ניסוי שבו ניסו לבנות עין, כלומר מצלמה שמצלמת ומפתחת את שראתה בשבריר שנייה, ממש באותו רגע. ומה שקרה זה, שהפרויקט תפס שטח של אולם. ואילו השם יתברך שם ברחמיו את כל המכשיר העצום הזה בשטח כה קטן בדמות עין קטנה ויפה.                     
 
נוכל לראות את חכמתו של הקב"ה גם באוזניים בהן ממוקמות תעלות השמע, ובתוכן ישנו פטיש הדופק בכל פעם שנשמע קול, וכך האדם שומע מיד כל מילה, רשרוש, טפטוף ועוד אין סוף קולות הממלאים את עולמנו. כולנו יודעים על מערכת הרבייה המופלאה, מערכת העיכול הכוללת פרטים כה רבים: עורקים, ורידים ונימים. האם אי פעם נתנו ליבנו למספר הפעמים בהם פועם הלב בדקה? וכמה בשעה, ביום ובשבוע? ולאיזה סכום נגיע במהלך כל החיים? ואותו לב קטן, פועם בקצב כה אחיד ומסודר, וברוך השם, אינו עוצר לרגע בשביל מנוחה. מאז שהאדם נולד, ועד מאה ועשרים, מחייה אותו הקב"ה. ריאותיו עולות ויורדות לפי קצב הנשימה, מסננות את האוויר הנכנס לגוף. הכליות מנקות אותו ומוציאות את הפסולת החוצה, והיריעה תקצר מלהכיל…
 
בכל יום מברך כל אחד ואחד מאיתנו כמה פעמים את ברכת "אשר יצר". כדאי לשים לב למילות הברכה, לעצור למשך כמה שניות ולחשוב על מה שאומרים: "וברא בו נקבים… שאם יפתח אחד מהם, או יסתם אחד מהם…" כלומר, אם יפתח מקום שלא צריך להיות פתוח, למשל נקב בלב, או אם יסתם מקום שצריך להיות פתוח כמו דרכי הנשימה, אז, כפי שממשיכה הברכה: "אי אפשר לעמוד ולהתקיים לפניך אפילו שעה אחת". לכן כדאי לעמוד ולברך בכוונה ברכה זו, להודות להשם ולבקש על ההמשך, שיהא העיכול בריא וטוב ושכל מערכות הגוף ימשיכו לתפקד על הצד הטוב ביותר. אגב, ברכה זו היא סגולה לבריאות! השקיעו בה דקה אחת מתוך מרוץ החיים כדי שנוכל להגיע לידי: "כל הנשמה תהלל י-ה", שנוכל לשבח את הקב"ה כי לכך נוצרנו. ובנשמת כל חי כתוב: "ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו… ועינינו מאירות כשמש וכירח וידינו פרושות כנשרי שמים.." ועל אף כל זאת: "אין אנחנו מספיקים להודות לך ה', על כל הטובות, הניסים והנפלאות". דוד המלך מסיים את נשמת כל חי במילים: "ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו". כל הגוף צריך להלל את השם יתברך בבחינת "כל עצמותיי תאמרנה".
 
מה יקרה אם אדם יקבל מתנה יקרה מחברו ומול עיניו הוא לוקח אותה מפרק והורס אותה, ובסוף – זורק אותה לצד. דבר ראשון, הוא בטוח לא יקבל שוב מתנות מאותו חבר. דבר שני, אין ספק שהחבר ייפגע עד עמקי נשמתו.
 
להבדיל אלף אלפי הבדלות, הקב"ה העניק לנו מתנה כה יקרה ולנו אין שום זכות להרוס ולקלקל אותה במחי יד. והרי ידוע שלקלקל מאוד קל, אך לתקן – זה מאוד קשה ולא תמיד אפשרי.
 
לכן כדאי להקפיד לשנות הרגלים, ולאו דווקא ברגע אחד. כי אז איכות החיים עולה בעשרת מונים, המראה משתבח ורק מחמיא לאדם. הרבה יותר נעים להרגיש קל ללא שומנים מיותרים המקשים על הלב ועל הנשימה, הטיפוס במדרגות נעשה בכיף וצעידה רגלית הופכת לחוויה ולא לסיוט מתמשך.
 
אם אתה מעשן, אין לך מושג איזה גן עדן מחכה לך אחרי שתזרוק את הסיגריות. נכון, יהיו לך 90 ימים קשים אך לפום צערא אגרא – השכר בהתאם לצער. יותר לא תתחמק מעלייה ברגל במדרגות, לא תגרש את השבת 'על הדקה' כדי לרוץ להדליק סיגריה, האוכל פתאום יהיה יותר טעים, כי חוש הטעם והריח מאוד משתפרים, ולא תרעיל את האוויר לאחרים – דבר שכל מעשן ייתן עליו את הדין.
 
הרמב"ם אומר שבשעה שאדם אוכל יש לו להשאיר שליש ממקום הקיבולת בקיבתו ריק, ולא יעמיס על עצמו יתר על המידה. מומלץ לשמור על איזון ולא לחטוף בכל פעם ש"בא לי". על ידי עבודה עיקשת אפשר לקנות הרגלים חדשים, לבדוק בכל פעם שקונים מוצר חדש מה הוא מכיל וכו'. כי לא כל דבר צריך להיכנס לפה. ישנם דברים המכילים שומנים שאינם בריאים ואולי איננו שמים לב להשפעתם באותו רגע, אך ברבות השנים השומן מצטבר וחוסם את העורקים, ואז כבר קשה לתקן את המעוות.
 
אלמד אתכם כלל במאכלים – ככל שהמאכל יותר קרוב לצורה שהקב"ה ברא אותו, כלומר ככל שהוא טבעי יותר ופחות מעובד – הוא יותר בריא.
 
הצעידה הרגלית גם היא חשובה ותורמת לבריאות. אדם שעובד בעבודה הדורשת ישיבה במשך זמן ממושך, מומלץ שישריין לעצמו שעה אחת ביום שבה יתרגל מספר תרגילי התעמלות בכדי ששריריו לא יתאבנו, או לצאת להליכה באוויר הנעים ולחלץ עצמות. תוך כדי ההליכה אפשר לשמוע שיעור תורה, או לחילופין, מנגינות ממריצות. ועוד יותר טוב, אפשר להתבודד תוך כדי הליכה ולנצל את השעה לבריאות הגוף והנפש.
 
אורח חיים בריא הוא נכס. אנו מקיימים את מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" בכל פעם שאנו אוכלים חסה או עגבנייה. רצון הבורא הוא שנשמור על גופנו ונפנה את כל כוחנו לאפיקים הנכונים של עבודת הבורא וקיום התורה והמצוות. כי "מבשרי אחזה אלוק", כל קיומנו הוא עצום וניסי. יהי רצון שנזכה להשתמש בגופנו למטרה שלשמה נבראנו, אמן.
   
 
* * *     
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר  בימס"