אחים לצרה (לא רק..)
אהבת ישראל מועילה לבטל מעל האדם כל עין הרע וכל קללה, כמו שמברכים הכהנים: "לברך את עמו ישראל באהבה", שמי שיש לו אהבת ישראל, הוא מבורך ולא שולטת בו שום קללה ושום עין רעה.
הכול היה שווה
“ארז”, פנה אלון לאחיו, “אתה יודע מה שעובר עלי ועל המשפחה שלי. אין לך מושג כמה אני סובל. אבל אני חייב להגיד לך שהכול היה שווה לי רק בשביל לגלות שיש לי אח כמוך…”
יחסים בין אחים זה דבר מורכב. ארז ואלון היו מסוג האחים שלפני כל מפגש משפחתי קינן החשש שמשהו לא טוב יתפתח ביניהם. היריבות ביניהם התחילה כבר מהילדות, על שום דבר לא היו מסכימים, והמריבות בבית היו דבר שבשגרה. ההורים קיוו שהם יתבגרו ויתבשלו והדברים ייעלמו או לפחות יתמתנו, אבל לא כך היו הדברים. הם לא היו שונאים ולא אויבים, ברוך ה’, אבל היה ביניהם מתח תמידי ולא מוסבר.
וכמו בסיפורים כל זה היה “עד ש…” עד מה? עד שאלון קיבל את “המחלה”.
עוד לפני שכל המשפחה התחילה לעכל את המכה הקשה שנחתה עליה, ארז מצא את עצמו במרכז העשייה. הוא דאג למשפחה של אלון כאילו הייתה זו משפחתו שלו, והוא גם צלל לעומק כל הסוגיות הרפואיות והפעיל את כל קשריו וכוחותיו כדי לעזור. כל מה שקנה לילדיו, קנה גם לילדים של אחיו; ולילות שלמים בילה עם אחיו בכל האשפוזים.
היה זה באחד מאותם לילות שאלון אמר לו שהיה שווה לו לעבור הכול רק כדי לגלות את האחווה המופלאה שביניהם ושניהם פרצו בבכי…
אהבה על טבעית
הכתוב אומר “אח לצרה ייוולד”. בשעת צרה מתגלה האהבה והאחווה האמתית, רק אז לצערנו מקבלים את הכוחות להתעלות מעל המחלוקות והקטנוניות ולהתאחד. קל מאוד לראות את זה בשעות מלחמה, שלא נדע, כאן בארץ הקודש.
ישנם הרבה דברים לא טובים בטבע האדם, הטיפש אומר “זה טבע האדם ואין מה לעשות”, אבל החכם אומר, “זה טבע האדם – מה אני עושה כדי להתעלות מעל הטבע הזה?” טבע האדם הוא שבשעת צרה קל לו להרגיש ולבטא את אהבתו לאחיו, אבל זה בהחלט לא צריך להיות כך.
האדם נברא להתעלות מעל הטבע האנושי ולאהוב את אחיו ואת חברו לא רק בשעת צרה, שזו “דרך הטבע” ויש בזה פחות “עבודה” של תיקון המידות – אלא צריך לתקן את המידות ולקנות את אהבת הרעים והאחים, שזה אומר כל אחינו בית ישראל, גם בעתות שגרה וגם בזמני שמחה וגם כשהכול מתנהל על מי מנוחות. זו עבודה. זה מאמץ. זו התעלות מעל הטבע!
ואדרבה, ככל שנזכה להתאחד ולהתחזק באהבת ישראל בזמנים הטובים – כך נרחיק מעלינו את כל הצרות והייסורים. כי בורא עולם משתוקק לראות אותנו מאוחדים; כשהוא רואה שאנחנו לא מאוחדים מתוך הטובה, הוא נאלץ כביכול להביא עלינו דברים שאינם טובים חלילה כדי שנתאחד, ואז יש לו שמחה גדולה מהאחדות, אבל גם צער גדול שזו אחדות הבאה מתוך הצער והייסורים.
אבל כאשר אנחנו מאוחדים בעִתוֹת הטובה, יש כאן שמחה כפולה ומשולשת: האחת היא על כך שאנו מאוחדים, השנייה היא שה’ יכול לתת ולהשפיע עלינו את חסדו, והשלישית היא שזו אהבה הבאה מתוך עבודה ומתוך קיום רצון ה’, ולא רק בגלל הטבע האנושי.
אהבת רעים אמתית
אבל גם אם לא כל אחד מצליח להתעלות בזמנים הטובים והרגועים, בזמני הצרה הוא חייב להתעלות. כי עיקר גילוי האחווה והאהבה הוא דווקא בזמנים הקשים. זה הזמן שהטבע גורם לאהבה. ואם בזמנים האלה האדם אוטם את לבו ולא מתעורר לאהבת ישראל – הוא מראה בנפשו חלילה על נתק מוחלט מעם ישראל.
לכן אומר ה”ישמח ישראל” שהיה מגדולי האדמו”רים בפולין וספרו הוא אחד מספרי היסוד בחסידות, שבשעת צרה צריך כל יהודי להתעורר בתפילה על חברו ביתר שאת וביתר עוז. כי עיקר גילוי האהבה בעת צרה הוא להתפלל על חברו. ומכאן נלמד שמי שרוצה להתחזק באהבת ישראל בזמני הרחבה ורווחה הדרך שלו היא להתפלל על עם ישראל תמיד.
ואומר ה”ישמח ישראל” שכאשר האדם בעצמו זקוק לישועה והוא מבטל את עצמו ואת רצונותיו ומתפלל על חבֵרו הזקוק לאותה ישועה – זו אהבת רעים אמתית, וזה כל כך חשוב בשמיים עד שמובטח לאותו אדם שהתפלל על חברו שהוא ייענה תחילה.
ומוסיף ה”ישמח ישראל” שבקשות על חברו, אפילו בקשות גשמיות, נקראות בקשות רוחניות ולא גשמיות. ולכן למרות שבראש השנה לא ראוי לבקש על עצמו דברים גשמיים, אבל על צרכי חברו מותר וצריך לבקש אפילו בראש השנה, וכל שכן על כל כלל ישראל.
זו גם הדרישה של בורא עולם מאיתנו. זו החובה שלנו על פי האמת ומוסר התורה. אבל זו גם הסגולה הטובה ביותר לבטל כל צרה.
הזמן גורם
האמת היא שלא צריכים לחפש תירוץ כדי לדבר על אהבת ישראל. אהבת ישראל היא כל התורה כולה והיא רלוונטית לכל שבת ולכל חג ומועד. אבל דווקא בשבת זו נראה שהיא “עניינא דיומא” בריבוע:
כי זה גם המאמר הראשון של ספירת העומר שהם ימים שבהם אנחנו מתאבלים על תלמידי חכמים ענקיים שנעקרו מן העולם רק בגלל חיסרון דק לפי מעלתם בכבוד חבריהם, ואנחנו מתאבלים כדי להתעורר ולתקן ולהוסיף אהבה וחביבות בינינו.
ובנוסף, גם הפרשה שלנו עוסקת במצוות רבות שבין אדם לחברו ובפרט במצוות הדגל של “ואהבת לרעך כמוך” שזה ציווי מדהים ומרעיש שהצטווינו לאהוב כל יהודי ממש כמו את עצמנו, וזה כלל גדול שכל התורה כולה היא פירוש של הכלל הזה והיא הדרך להגיע אליו.
ובנוסף, אנחנו עומדים סמוך מאוד לל”ג בעומר ואנחנו מציינים כבר שנה לאסון מירון שבו ה’ עורר את כולנו בצורה הכואבת ביותר להתחזק באהבת ישראל.
אהבה מטהרת
לכן נביא כאן ביאור נפלא מבעל ה”ישמח ישראל” על הפסוק “ואהבת לרעך כמוך אני ה'”, המבאר בשם “החוזה מלובלין”, שמה שקשה לאדם לאהוב את חברו זה בגלל שרואה בו חסרונות. ולכן הדרך להגיע לאהבת ישראל אמתית היא ענווה שיכיר האדם בחסרונות של עצמו.
וזה פירוש הפסוק: “ואהבת לרעך” למרות שיש בו חסרונות, ואיך תגיע לזה? על ידי שתתבונן: “כמוך אני ה'” כלומר כמו שיש בך חסרונות וה’ אוהב אותך למרות כל החסרונות, כך תקיים את מצוות “והלכת בדכיו” ותאהב את חברך למרות החסרונות.
ונסיים בדברים נפלאים להם זוכה האדם בזכות אהבת ישראל מתוך דבריו של ה”ישמח ישראל”:
על ידי אהבת ישראל אפילו אם לא זכה האדם לעשות תשובה שלימה, מכל מקום אהבת ישראל מגנה עליו ונסתם פה כל המשטינים והמקטרגים מעליו!
על ידי אהבת ישראל האדם נטהר מטומאות ומתאוות וממחשבות רעות. על פי הכלל ההלכתי האומר ש”טומאה דחויה בציבור”, כלומר שלמרות שבדרך כלל אסור להקריב קרבן ולאכול אותו כאשר האדם טמא – אבל כאשר כל עם ישראל טמאים, מותר להם להקריב ולאכול קרבן פסח. ולומד מכאן ה”ישמח ישראל” שאפילו טומאות שטומאתן קשה שגם טבילת מקווה לא מועילה להם, ההתכללות בעם ישראל באהבה מועילה לדחות ולבטל אותן מעל האדם!
אהבת ישראל מועילה לבטל מעל האדם כל עין הרע וכל קללה, כמו שמברכים הכהנים: “לברך את עמו ישראל באהבה”, שמי שיש לו אהבת ישראל, הוא מבורך ולא שולטת בו שום קללה ושום עין רעה.
ה’ יזכנו להתחזק באהבת ישראל אמתית ולהתפלל על עם ישראל תמיד מתוך שמחה והרחבת הדעת ולא מתוך צרות וייסורים, ובזכות זה נזכה במהרה לגאולה שלימה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור