בשדי יער עמוד 279-280

כִּי כָּךְ הוּא כְּשֶׁלֹּא עוֹשִׂים שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת: פָּשׁוּט לֹא יְכוֹלִים לְהַחֲזִיק מַעֲמָד בַּנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה! כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מִלְחָמָה קָשָׁה… אוֹ קַלָּה. הִיא קַלָּה לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ עִם ה’. וְהִיא קָשָׁה, לְמִי שֶׁהוֹלֵךְ בְּלִי ה’ – מְאֹד קָשָׁה. וְעַל זֶה אָמַר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלַב: עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, זֶה הַתְּפִלָּה. עִקַּר הַכְּלִי שֶׁאִתּוֹ הָאָדָם יָכוֹל לְהִלָּחֵם בְּמַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִלָּחֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה וּלְנַצֵּחַ, זוֹ הַתְּפִלָּה! וּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֶת הַתְּפִלָּה, אֵין לוֹ שׁוּם כְּלֵי זַיִן! וְאֵיךְ יִלָּחֵם בְּלִי כְּלֵי זַיִן? בְּלִי הַתְּפִלָּה?
יָדוּעַ שֶׁהֶ”חָפֵץ חַיִּים” רָאָה פַּעַם חַיָּלִים שֶׁחוֹזְרִים מֵהַחֲזִית אַחֲרֵי שֶׁנִּסְתַּיְּמָה הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית. אָמַר לָהֶם: אַתֶּם חֲזַרְתֶּם מֵהַמִּלְחָמָה הַקְּטַנָּה לַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. הֵם לֹא הֵבִינוּ אוֹתוֹ: מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת? עַכְשָׁו חָזַרְנוּ מֵהַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה, הָעוֹלָמִית, אֵיזוֹ מִלְחָמָה נוֹסֶפֶת מְחַכָּה לָנוּ? אָמַר לָהֶם: מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע! שֶׁהִיא מִלְחָמָה גְּדוֹלָה, שֶׁעַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הִיא לֹא עוֹזֶבֶת אֶת הָאָדָם.

וּמַה הַכְּלִי זַיִן שֶׁאִתּוֹ נִלְחָמִים אֶת מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר? הַתְּפִלָּה! וְזֶה דָּבָר הַמּוּבָא בְּפֵרוּשׁ בַּגְּמָרָא הַקְּדוֹשָׁה, בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין: בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם גּוֹבֵר עָלָיו, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ. הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת בְּפֵרוּשׁ שֶׁהָאָדָם לֹא יָכוֹל לְנַצֵּחַ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע, רַק אִם ה’ עוֹזֵר לוֹ. וּלְמִי ה’ עוֹזֵר? לְמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ זֹאת מִמֶּנּוּ! כִּי ה’ נָתַן בְּחִירָה לָאָדָם. וּכְשֶׁהָאָדָם אוֹמֵר לַבּוֹרֵא: “אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלִּי. תַּעֲזֹר לִי”. אָז ה’ עוֹזֵר לוֹ. וְאִם הוּא לֹא מְבַקֵּשׁ, ה’ נוֹתֵן לוֹ לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ שֶׁבָּחַר בָּהּ. כִּי בּוֹרֵא עוֹלָם רוֹצֶה לַעֲזֹר לְכֻלָּם, רַק שֶׁיְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ.

כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹמֵד יוֹם יוֹם, וּמְדַבֵּר עִם בּוֹרֵא עוֹלָם וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ: “בּוֹרֵא עוֹלָם, תַּעֲזֹר לִי עִם הַדָּבָר הַזֶּה, תַּעֲשֶׂה אִתִּי חֶסֶד”, וּכְשֶׁרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה נִסָּיוֹן הוּא מְבַקֵּשׁ: “אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם, תַּעֲזֹר לִי, תַּעֲזֹר לִי לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרִי, תַּעֲזֹר לִי לִרְאוֹת שֶׁלָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין מַה לְּהַצִּיעַ לִי”, אָז ה’ עוֹזֵר לוֹ.

חבר טוֹב

כִּי בֶּאֱמֶת אֵין לָעוֹלָם הַזֶּה מַה לְּהַצִּיעַ לָאָדָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לְאֶחָד מֵהַתַּלְמִידִים שֶׁלִּי שֶׁקְּצָת הִתְרַחֵק, וְהִתְקַשַּׁרְתִּי אֵלָיו כְּדֵי לְהַחֲזִיר אוֹתוֹ לַיְשִׁיבָה. אָמַרְתִּי לוֹ: מֵהַיּוֹם, תִּהְיֶה חָבֵר שֶׁלִּי, טוֹב? אָמַר לִי: טוֹב. אָמַרְתִּי לוֹ: אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, לִהְיוֹת חָבֵר טוֹב בֶּאֱמֶת, אַתָּה רוֹצֶה? הוּא הִתְבַּיֵּשׁ וְאָמַר: בְּוַדַּאי כְּבוֹד הָרַב. אָמַרְתִּי לוֹ: תִּרְאֶה. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ, אִם תִּמְצָא מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב מֵהַיְשִׁיבָה, תִּקַּח גַּם אוֹתִי אִתְּךָ. אַתָּה חָבֵר טוֹב לֹא? תִּהְיֶה חָבֵר טוֹב עַד הַסּוֹף. לָמָּה תַּשְׁאִיר אוֹתִי כָּאן, אִם מָצָאתָ מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר? תַּגִּיד לִי, וְאֶקַּח גַּם אֶת כָּל הַיְשִׁיבָה אִתִּי…

אָדָם צָרִיךְ לִרְצוֹת אֶת הָאֱמֶת, עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁאִם יוֹכִיחוּ לוֹ שֶׁהָאֱמֶת הִיא לְטַפֵּס עַל הַקִּירוֹת, הוּא יִהְיֶה מוּכָן לְכָךְ. וְלָכֵן עַתָּה אָנוּ שׁוֹאֲלִים אֶת הַקּוֹרְאִים: אֹתָם רוֹצִים אֶת הָאֱמֶת? וְהַקּוֹרְאִים אֲמוּרִים לַעֲנוֹת: כֵּן! וְאִם נוֹכִיחַ לָכֶם שֶׁהָאֱמֶת זֶה לִהְיוֹת שַׂחְקָן פוּטְבּוֹל, אוֹתָם תִּהְיוּ מוּכָנִים? כֵּן! עַכְשָׁו אֲנִי אוֹכִיחַ לָכֶם, שֶׁהָאֱמֶת הִיא לַעֲשׂוֹת שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת כָּל יוֹם! גַּם נָשִׁים וְגַם בַּחוּרוֹת…

מְצָא אֶת הַהֶבְדֵּלִים

כָּל אֶחָד יִשְׁאַל אֶת עַצְמוֹ מַה הַהֶבְדֵּל, בֵּין יֶלֶד שֶׁעוֹשֶׂה הַרְבֵּה צָרוֹת לְאַבָּא שֶׁלּוֹ, וּבָא אֵלָיו רַק פַּעַם בְּשָׁנָה, וְאוֹמֵר לוֹ: “אַבָּא יָקָר, סְלִיחָה עַל כָּל מַה שֶּׁצִעַרְתִּי אוֹתְךָ כָּל הַשָּׁנָה, עָשִׂיתִי לְךָ הַרְבֵּה צָרוֹת, סְלִיחָה”. לְבֵין יֶלֶד, שֶׁגַּם הוּא עוֹשֶׂה הַרְבֵּה צָרוֹת לְאַבָּא שֶׁלּוֹ, אֲבָל הוּא בָּא אֵלָיו בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאוֹמֵר לוֹ: “אַבָּא, תִּרְאֶה, אֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ, אֲבָל פֹּה הִתְגַּבֵּר עָלַי יֵצֶר הָרַע, וְכָכָה הִתְגַּבֵּר עָלַי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה אַבָּא…” וְכָךְ כָּל יוֹם וָיוֹם, הַאִם זֶה דּוֹמֶה? הַאִם דּוֹמֶה זֶה שֶׁבָּא כָּךְ בְּכָל יוֹם, לָזֶה שֶׁבָּא פַּעַם בְּשָׁנָה? יֵשׁ מֶרְחָק שָׁמַיִם וָאָרֶץ בֵּין שְׁנֵי הַמִּקְרִים! הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל כָּל עָווֹן וְעָווֹן בִּפְרָטִיּוּת, וְהַשֵּׁנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה בְּלִי לִזְכֹּר בִּכְלָל מֶה עָשָׂה כָּל הַשָּׁנָה.