שיקום וייעור

ט"ו בשבט מלמד אותנו לא לבכות על
העבר, אלא להפשיל שרוולים, לקחת את
אתי החפירה ולהתחיל לשתול עוד ועוד
עצים בארץ המדהימה שלנו. כי ייעור, הוא
באמת חלק מהשיקום הלאומי שלנו.
 
 
השנה, ט"ו בשבט חל ביום חמישי. יום נפלא זה הוא ראש השנה לאילנות. זוהי גם ההזדמנות החד-שנתית שלי לכתוב על אחד הנושאים האהובים עלי, על החלק המעניין בו למדתי חקלאות, מטעים, ייעור וכל הקשור לעבודה חקלאית באוניברסיטת מרילנד, מקום הולדתי, בארצות הברית. השם גם נתן לי את ההזדמנות לנטוע מאות עצים בשתי ידיי מהגולן ועד הנגב. ולמרות הקשיים בדרך, רק זיכרונות מתוקים עולים בראשי מאותה תקופה שלפני החזרה בתשובה, כחקלאי העוסק בעצי פירות כאן בארצנו האהובה. עד היום אני אוהב לעשות את שעת ההתבודדות שלי במקום בו יש עצים, בשדה בעיקר. רבי נחמן ברסלב כותב, שכאשר אנו מתפללים את התפילה האישית – ההתבודדות, בשדה, כל העצים והעשבים מצטרפים לתפילה.
 
כל זה נחמד ומתוק, אתם בודאי אומרים, אבל זה עדיין לא מסביר למה היהדות צריכה ראש השנה לאילנות. האם אנו חבורה של מפלגת הירוקים או משהו? האם אנחנו הממונים על 'זכויות האזרח' של עצים?
 
לא. כי אנחנו העצים. "כי האדם עץ השדה", אומרת לנו התורה (דברים כ, יט). איך יכול להיות?
 
השריפה האחרונה שהייתה ביערות הכרמל כילתה יותר מ-50,000 דונם, ובהנחה שעץ אורן ממוצע נמצא על שטח של 9 מ"ר, אז ישראל איבדה קרוב לשש מיליון עצים. מספר מוכר, לא?
 
האר"י ז"ל הקדוש, אבי הקבלה, מסביר את הפירוש שמאחורי ברכת האילנות אותה אנו מברכים בימי ניסן: "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם", כי בעצים מגולגלות נשמות. הרגשתי את זה כחקלאי שטיפל במסירות בעצים שלו. למשל, כשנהגתי לגזום את עצי האפרסקים שלי עם המון אהבה, כל כך הייתי גאה בהם, כמו מעצב שיער עושה תסרוקת למיס אמריקה. והעצים שלי, החזירו לי בחזרה תוצרת מדהימה.
 
כן, לעצים יש נשמות. וזה אומר שאיבדנו שש מיליון נשמות בשריפה ביערות הכרמל.
 
זה הסיפור של להיות יהודי.
 
בחסידות ברסלב, יש לנו מושג עיקרי וחשוב שנקרא התחזקות. רבי נחמן מברסלב ותלמידו המובהק – רבי נתן מברסלב, הם המומחים המובילים של כל הזמנים בעניין ההתחזקות. הם מלמדים אותנו שלא משנה כמה קשה או כמה פעמים אנו נופלים, מה שחשוב הוא איך אנו קמים מזה על הרגליים – והכי מהר שאפשר.
 
עיקרון נוסף חשוב של ההתחזקות הוא, שאין להתעמק בעבר ואין לדוש בבוץ שלו. נער את עצמך והמשך הלאה בדרכך.
 
נכון, הייתה שריפה. ועדת החקירה שהוקמה בעקבות השריפה הגיעה למסקנה שיש לתגבר כלכלית את שירותי הכבאות בארץ. זה נכון והכרחי, אבל לא הדבר העיקרי.
 
אחרי השואה, העניין החשוב ביותר בעולם היהדות ועל סדר יומה היה להביא כמה שיותר יהודים לארץ ישראל. במשך 16 השנים האחרונות, אנו עומדים נדהמים לנוכח ההתעוררות ושיקום עולם התורה והיהדות שרק עולה מעלה. מי היה חולם בכלל שתנועת התשובה תגיע לממדים כאלה, עם מקוואות וחנויות כשרות למהדרין בכל מקום בארץ? מי היה חולם שישיבות וסמינרים ייפתחו בכל עיר או שכונה?
 
ט"ו בשבט מלמד אותנו לא לבכות על העבר, אלא להפשיל שרוולים, לקחת את אתי החפירה ולהתחיל לשתול עוד ועוד עצים בארץ המדהימה שלנו. השריפה כבר לא משנה שום דבר, מעניין כמה מהר משתלות וחממות יכולות לספק את השתילים אותם אנו צריכים כדי להפוך את הארץ היקרה שלנו – ארץ ישראל, לירוקה ויפה כמו תמיד. הייעור הוא באמת חלק מהשיקום הלאומי שלנו.
 
ואל תשכחו שהעצים צריכים גשם. התלמוד הירושלמי מלמד אותנו שאמונה מועילה מאוד לגשמים.
 
עכשיו, ראו את התוצאה המדהימה של השרשרת הרוחנית הזו: אמונה מסייעת לירידת הגשמים, גשמים מסייעים לעצים, עצים מסייעים לייעור, וייעור מסייע לשיקום. זו גם דרך נוספת המראה לנו שכל חיינו כיהודים החיים בארץ ישראל תלויים באמונה.
 
עכשיו אנו יכולים להבין איך האדם הוא עץ השדה.
 
ט"ו בשבט שמח.
 
 
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"