משחק מוחות

מדובר באויב ערמומי שממתין בסבלנות
בחלקים הכי עמוקים בראשנו, מחכה
להזדמנות ש'נרדם בשמירה' ואז יתקוף.
אבל יש דרך להתגבר עליו, לנצח במשחק
המוחות הזה פעם אחת לתמיד!
 
 
ברוב שנות חיי נאלצתי להתמודד עם בעיה לא פשוטה – חרדות. והמעניין הוא שגיליתי את זה רק לאחרונה. הסבל שלי נע בין הרגשה כללית של אי נוחות ועד לפחד, ולפעמים מלווה גם בהתקפי פאניקה שהופיעו בעיקר כשהייתי חולה. בהמשך, כמתבגרת מתחילה, התסמינים האלה החלו להיעלם. ואז, כאמא מתחילה, הם חזרו שוב, כאילו מתנקמים בי. אף פעם לא הרגשתי את הצורך לפנות לפסיכולוג או פסיכיאטר, כי ידעתי שאף אחד מהם לא יפתור את הבעיה משורשה. תודה לא-ל, השם הפגיש אותי עם חסידות ברסלב ומשנתו של רבי נחמן מברסלב, ואחרי חודשים של תחנונים להשם שיעזור לי להתגבר על הפחדים הדמיוניים האלה, השינוי היה מדהים. בכל אופן, בימים האחרונים הרגשתי שוב את החרדות הללו בתוספת אי נוחות כללית.
 
ברור שפניתי שוב אל השם שיעזור להתגבר גם על הניסיון הזה. אני תמיד מרגישה טוב יותר ורגועה אחרי שאני מדברת איתו. ומה שעורר אותי לכתוב על נושא זה הייתה הפעם האחרונה בה ביקשתי מהשם שיעזור להיפטר מהחרדות הנודניקיות האלה, להעיף אותן אחת ולתמיד ממני. וכמו שהרב שלום ארוש מסביר בספרו בשדי יער, שאדם צריך לתת לבורא עולם את הטיעונים הטובים ביותר כדי שהוא יעזור לו. תנו לו את הסיבות הכי טובות, ולא בגלל שהוא לא יעזור לכם אם לא תיתנו, אלא משום שזה עושה לו נחות רוח, זה התענוג של בורא עולם להעניק לכם בעזרת הדיבורים שהוא נותן לכם. ואני, עשיתי בדיוק את זה, וקיבלתי תובנה מעניינת.
 
מי לא שמע את הסיפור על מתן תורה בהר סיני? ובכן, את הסיפור הזה שמעתי המון פעמים, ובכל פעם התפלאתי מחדש: איך עם ישראל יכלו להיות כפויי טובה? לעשות את עגל הזהב ארבעים יום אחרי שחוו ניסים ומופתים שלא נשמעו כדוגמתם? ולא רק, במעמד הר סיני, כך מספר לנו המדרש, כל מי שהיה עם מום – השם ריפא אותו כדי שיקבל את התורה בשלמות. עם ישראל באותה תקופה היה עם של מלאכים טהורים ובדרגה רוחנית עצומה. כתוב כך, שאפילו שפחה ראתה מה שבן בוזי (הנביא יחזקאל) לא ראה! אז אני תוהה, איך יכול להיות שהאנשים האלה יכלו להיות כאלה כפויי טובה ושכחו מכל הניסים שהשם עשה להם לפני שהם יצאו ממצרים? מה עם עשר המכות, הא? לא מספיק טוב? מה עם המן, האוכל שהשם סיפק להם ארבעים שנה במדבר? מה עם הבגדים והנעליים שגדלו עם הילדים, וענני הכבוד היו מכבסים אותם לשני מיליון יהודים במדבר בכל יום? מה עם העובדה שאף אחד לא היה צריך לדאוג לפרנסה?!?
 
אני מודה. נהגתי להסתכל על הדור הזה, דור המדבר, במין סיפוק כזה: "אם אני הייתי חיה בדור שלהם, אף פעם לא הייתי שוכחת את הניסים שהשם עשה בשבילי. איזה כפויי טובה"… ובכן, הבנתי שאני לא פחות מהם, כי גם אני כפוית טובה. רימיתי את עצמי כל הזמן. כן, אני מתבודדת. כן, אני יודעת שהשם מעורב בכל פרט בחיי. כן, אני מרגישה שהשם אוהב אותי. אז למה אני בחרדות???
 
עכשיו אני יודעת שרגעי החרדה כאן כדי להראות לי שהאמונה שלי חלשה בתחומים מסוימים. קל מאוד להודות להשם ולהעריך כל מה שהוא עושה בשבילי, והכל לטובה, עד שאני נאלצת להתמודד עם אתגר. אז הצד השני מנסה לדחוף את החרדות האלה בחזרה לראש שלי ולשכנע אותי שמה שקורה עכשיו, ממש ברגע זה, הוא לא דבר טוב. משהו רע.
 
מה השורש של החרדות? מהיכן הן מגיעות? במילה אחת – ספק. חרדות הן ספקות. ספק הוא הסיבה בגללה אנו סובלים כשזמנים קשים עוברים עלינו. ספק הוא השורש להרבה מחלות נפש: דיכאון, עצבות, מניה דפרסיה וכו' – כולן נגרמות מהספקות שיש לנו בתוכנו, ופעמים רבות איננו מודעים להם כלל. הרבה אנשים מסופקים בקשר למציאותו של בורא עולם. איך הם מצליחים להתמודד עם מחסומים נפשיים? לי זה קשה מאוד, ואפילו שיש לי הבנה גדולה שהשם מעורב מאוד בחיי. אם כן, מהי הדרך הטובה ביותר להתגבר על הנכות הנפשית הזו שקוראים לה ספק?
 
בספר שמואל נאמר: "עתה לך והִכִּיתָה את עמלק… ולא תחמול עליו" (שמואל א ט"ו, פסוק ג). מה זה אומר? איך זה מתקשר אלינו היום? הקבלה מסבירה לנו שכאשר לשתי מילים יש את אותו ערך מספרי (בגימטרייא) אז גם יש להן את אותה מהות. הגימטרייא של המילה "עמלק" שווה לזו של "ספק". לכן, יש כאן מסר מוצפן שהתורה מעבירה לנו – מחו את כל הספקות מהחיים שלכם, ובכל תחום. כאשר שאול המלך נצטווה להרוג את עמלק – וזה כלל את הגברים, הנשים, הילדים ואפילו את בעלי החיים שלהם, בעיקר בהמות, התורה אומרת לנו שאנו חייבים להשמיד את הכל הספקות שבתוכנו מכל רובד של ישותנו. למה? כי הספק הוא אויב ערמומי, הוא ימתין בסבלנות רבה בחלקים הכי עמוקים בראשנו, יחכה להזדמנות ש'נרדם בשמירה' ואז יתקוף. כמו הנחש, הוא יכה כשאתה הכי לא מוכן לו. הקרבות החיצוניים הכי גדולים שלנו אינם אינטנסיביים כמו אלה הפנימיים, כמו המלחמות המתנהלות במוחנו. מי שולט במוח שלנו? מדוע זה לא אנחנו ברוב הפעמים? מה אפשר לעשות עם זה?
 
רבי נחמן מברסלב עונה על שאלות אלו ואומר לנו שיש דבר אחד, והתורה מזכירה עניין זה בכמה מקומות עוד מתחילתה: התבודדות – השיחה האישית של כל אדם עם בורא עולם במילים ובשפה שלנו. זו הדרך היחידה לנצח את עמלק. אין שום דרך אחרת – במיוחד לא בתקופה בה אנו חיים, כשאתגרי החיים מתגברים ונעשים קשים יותר. כד להשיג את התועלת המלאה, הרב שלום ארוש ממליץ לדבר עם השם שעה אחת ביום, כל יום. ראו בשעה זו שעת שיחה עם איש סודכם הקרוב ביותר אליכם. זה הזמן לפרוק מעליכם את כל המטען שצברתם. אני באופן אישי אוהבת לפרוק את המטען הזה תוך כדי נסיעה ברכב, או כשאני מדיחה את הכלים, או בכל זמן פנוי שיש לי לעצמי. אל תדאגו אם אנשים יסתכלו עליכם כשאתם מדברים ברכב – אם לא רואים את האוזנייה, חושבים שאתם מדברים בדיבורית. אם אתם רואים שמסתכלים עליכם בצורה חשדנית, פשוט הצביעו לשמים, זה יגרום לכל המסתכלים למיניהם להפסיק עם המבטים החשדניים והלא נוחים. זה בדוק.
 
תחשבו על בורא עולם כעל הורה אוהב שמתגעגע לילדיו והרוצה בקרבתם. ברגע שתפתחו את הלב שלכם בפניו, תרגישו רגיעה נפשית מכל המתחים. ומי לא מתוח היום? הבחנתי בזה בעיקר אחרי החרדות הרגעיות שתקפו אותי לאחרונה, וביקשתי מהשם שיעזור לי, שירגיע אותי ויחזק את האמונה שלי. תוך דקות ספורות כבר הרגשתי טוב יותר. ספרו לו על היום שלכם, מה הלך לכם טוב ומה "לא טוב". תנו לו להקשיב למה שמטריד אתכם ואת מה שאתם מעריכים היום. כן, הוא בודאי יודע מה אתם מרגישים, אבל זכרו, הזדמנות זו נועדה לכם כדי שתתקרבו אליו יותר. ספרו להשם על התקוות שלכם לעתיד ובקשו ממנו כל ברכה אפשרית. זהו גם הזמן לעשות חשבון נפש יומי. עשו סקירה על המעשים שלכם בכל יום, חיוביים או שליליים. אם גיליתם התנהגות או דפוס חשיבה וכו' שאינכם גאים בהם, בקשו מהשם שיעזור לכם לתקן אותם, ואז, קבלו על עצמכם לא לחזור על זה שוב.
 
אבל ישנה אזהרה חשובה מאוד, והיא היחידה בעניין זה: אל תתלוננו על מה שקורה איתכם! זה דבר מאוד חשוב שצריך להבין. הרב שלום ארוש אומר שתלונות ובכייות חינם מביאות על האדם קטרוגים ודינים, חלילה. למה? בגלל שאדם מתלונן לא מזהה עובדה חשובה מאוד: שכל מה שקורה איתו – הכל מהשם והכל לטובה. ובואו נהיה כנים, אין לנו מושג מה הכי טוב בשבילנו. אנו לא רואים את התמונה המלאה. לכן אמונה היא הדבר החשוב ביותר. כי בלעדיה, נהיה נידונים לשוט על גלי החיים בסירה קטנה ורעועה ללא משוטים. ולאלה נקרא חיים?
 
אחד ההיבטים העצומים של ההתבודדות הוא הכרת הטוב על כל מה שיש לנו. הפכתי לאדם עניו ומעריך יותר על ידי מידה זו – להכיר טובה ולהודות להשם על כל דבר קטן בחיי. מתי בפעם האחרונה אמרתם תודה לבורא עולם על מכונת הכביסה או המייבש שהוא נתן לכם? רוב אוכלוסיית העולם לא נהנית מהנוחות המודרנית לה אנו זוכים. ככל שתודו לבורא עולם על הברכות שהושפעו לכם, כך תעריכו יותר את הדברים הקטנים בחיים. שום דבר לא יראה לכם כמובן מאליו. זאת הברכה הכי גדולה שיש. ההערכה שלכם תחזק את האמונה שלכם, ומכאן – אף אחד לא יוכל לעצור אתכם!
 
רק בדיאלוג היומי עם בורא עולם נצליח לראות מעבר לאשליה המטעה של "דבר רע" שקורה לנו. ברגע שבורא עולם יהיה חלק בלתי נפרד מחיינו, נבין ש"דבר רע" הוא באמת דבר טוב, ולכן גם לא יהיו לנו שום ספקות שבאמת כל מה שקורה איתנו הוא לטובתנו. אל תצפו לשינוי הזה שיקרה בין לילה. כי כמו בכל דבר בחיים, צריך לתרגל ולתרגל, ושוב פעם לתרגל! וככל שנתרגל, נרגיש מודעות רוחנית עצומה וקרבה נפלאה לבורא עולם. משהו שלא חוויתם או ידעתם בעבר. לאט אבל בטוח, הספק והחרדה שהטרידו אתכם ייעלמו. וכשזה יקרה, תרגישו כוח פנימי ועמוק שמסייע לכם.
 
התבודדות היא המתנה הגדולה ביותר שאתם יכולים להעניק לכם ולאנשים הקרובים לכם. זו הדרך הטובה ביותר לנקות את הראש אחרי יום עמוס, למצוא את הפיתרונות לדילמות איתן אתם מתמודדים, ולהתגבר על כל המידות הטעונות תיקון ושיפור. ובונוס נוסף, המשפחה והחברים הקרובים שלכם יבחינו בשינוי החיובי שחל בכם, ויכול מאוד להיות שתצליחו לעורר בהם השראה לרצות גם כן להרגיש כך. אני באופן אישי יכולה לומר שההתבודדות הצילה את חיי ואיזנה אותי מאוד. אמא שמחה היא אחת המתנות שקיבלתי בהתבודדות, המתנה הכי גדולה שאני יכולה להעניק לילדים שלי. רק הידיעה שהשם שם, ואתי כל הזמן, כשאני צריכה אותו – היא השמחה הכי גדולה שיש. אתה לא לבד. אף פעם לא.
 
אל תתנו לספקות לשלוט בכם יותר, עשו התבודדות ונצחו במשחק המוחות הזה פעם אחת ולתמיד!