בשדי יער עמוד 355-356
הגן היומי בשדי יער עמוד 355-356: וּבֶאֱמֶת כָּל הַסִּבּוֹת שֶׁהָאָדָם מְמַהֵר בִּתְפִלָּתוֹ הֵן תַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרַע, וְכָל אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת בְּחוּשׁ...
אוֹצַר הַמֶּלֶךְ
וּבֶאֱמֶת כָּל הַסִּבּוֹת שֶׁהָאָדָם מְמַהֵר בִּתְפִלָּתוֹ הֵן תַּחְבּוּלוֹת הַיֵּצֶר הָרַע, וְכָל אָדָם יָכוֹל לִרְאוֹת בְּחוּשׁ, שֶׁבָּרֶגַע שֶׁסִּיֵּם אֶת הַתְּפִלָּה, לְפֶתַע הוּא כְּבָר לֹא מְמַהֵר, וְהוּא יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ בְּשִׂיחָה עִם חֲבֵרָיו וְכַד’, אוֹ לָשֶׁבֶת וְלֶאֱכֹל בְּנַחַת פַּת שַׁחֲרִית, וְכָךְ עוֹבְרִים יָמָיו שֶׁל הָאָדָם, כְּשֶׁהַיֵּצֶר הָרַע גּוֹנֵב לוֹ אֶת כָּל תְּפִלּוֹתָיו, כִּמְעַט בְּלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁעוֹמֵד לְהִתְפַּלֵּל, יֵשׁ לוֹ סִבָּה לָמָּה הַיּוֹם הוּא אָנוּס, וְעַכְשָׁו אֵין זְמַן וְכוּ’ וְכוּ’.
כִּי כָּל עִקַּר הַתְּפִלָּה הִיא דַּוְקָא תְּפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְאַף שֶׁאָנוּ מְחַזְּקִים תָּמִיד אֶת אֲמִירַת פְּסוּקֵי דְזִמְרָה בְּנַחַת וּבְשִׁירָה, כָּל זֶה הוּא רַק בְּתוֹר הֲכָנָה לָעִקָּר, שֶׁהוּא תְּפִלַּת הָעֲמִידָה, וְנִמְצָא, שֶׁהָאָדָם מֵכִין עַצְמוֹ בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים – טוֹבֵל בְּמִקְוֶה, אוֹמֵר קָרְבָּנוֹת, שָׁר אֶת הַהַלְלוּיוֹת וְכוּ’, כְּשֶׁסּוֹף כָּל סוֹף מַגִּיעַ לָעִקָּר – הוּא מֵרִיץ אֶת תְּפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בִּמְהִירוּת… בּוֹרֵחַ…
וְזוֹ טִפְּשׁוּת גְּדוֹלָה – כְּמוֹ אָדָם שֶׁמַּכְנִיסִים אוֹתוֹ לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ וְאוֹמְרִים לוֹ: אֱסֹף כְּכָל יְכָלְתְּךָ, וְהוּא חוֹטֵף כַּמָּה מַרְגָּלִיּוֹת בִּמְהִירוּת וּבוֹרֵחַ… כַּמּוּבָן שֶׁהַמֶּלֶךְ מִסְתַּכֵּל עָלָיו בְּרַחְמָנוּת… הוּא רָצָה לָתֵת לָאָדָם הַזֶּה כָּל טוּב, וְהָאָדָם בָּא כְּמוֹ מְשֻׁגָּע, טָרַף אֶת הַמִּלִּים בִּמְהִירוּת, וּמִיַּד הִגִּיעַ לְ”עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו”, וּבָרַח… זוֹ תְּפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה! כְּבָר הִגַּעְתָּ לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, וְאַתָּה יָכוֹל לֶאֱסֹף אוֹצָרוֹת, לְאָן אַתָּה מְמַהֵר עַכְשָׁו?
וְזוֹ הִזְדַּמְּנוּת שֶׁחוֹזֶרֶת שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם. תְּפִלַּת שַׁחֲרִית – נוּ, מֵילָא, מִהַרְתָּ לַעְזֹר לְאִשְׁתְּךָ… נַגִּיד… מִנְחָה – הִזְדָּרַזְתָּ… עַרְבִית – נִמְלַטְתָּ… הָאָדָם מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם: תָּמִיד הוּא מְמַהֵר; תָּמִיד יֵשׁ לוֹ סִבָּה לֹא לְהִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת. לְכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים יֵשׁ לוֹ זְמַן, וְגַם הַרְבֵּה סַבְלָנוּת. כַּמָּה חֲבָל עַל הַהֶפְסֵד הַגָּדוֹל וְהֶעָצוּם הַזֶּה. אֵיזֶה הֶבְדֵּל יֵשׁ בֵּין חַיִּים שֶׁעוֹבְרִים כָּכָה, בְּלֹא שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְעוֹלָם תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, לְבֵין חַיִּים שֶׁמַּכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ וְחוֹטֵף לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם תְּפִלָּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם זוֹכֶה לְהִתְחַזֵּק וְלֹא לְוַתֵּר עַל שׁוּם תְּפִלָּה בְּכַוָּנָה, אֵילוּ חַיִּים אֲחֵרִים אֵלּוּ, יָפִים וּמְאִירִים אַלְפֵי מוֹנִים…
לָכֵן הָאָדָם חַיָּב לְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁיִּתְפַּלֵּל לְפָחוֹת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה אֶחָד בַּיּוֹם בַּאֲרִיכוּת. תְּפִלָּה זוֹ תַּשְׁפִּיעַ עַל שְׁאָר תְּפִלּוֹת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. כִּי מֵאַחַר וְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה אֶת אוֹתָהּ הַתְּפִלָּה, הוּא לְפָחוֹת מֵבִין מַה הוּא אוֹמֵר. וְעוֹד, הוּא מַרְגִּישׁ אֶת הַתּוֹעֶלֶת וְהָרֶוַח שֶׁבִּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, וְקָשֶׁה לוֹ כְּבָר לְוַתֵּר עַל זֶה בִּשְׁאָר הַתְּפִלּוֹת. וּבִכְלָל – הַפַּעַם הָאַחַת הַזֹּאת, שֶׁמִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, הִיא כְּבָר תַּשְׁפִּיעַ לוֹ כָּל טוּב, בְּרוּחָנִיּוּת וּבְגַשְׁמִיּוּת, וּמִמֵּילָא יִהְיֶה לוֹ יוֹתֵר כֹּחַ וְרָצוֹן לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד בְּכַוָּנָה. וְזֶה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַצַּדִּיקִים לִשְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהַצַּדִּיקִים הִשְׁקִיעוּ בִּתְפִלַּת הַשְּׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִמּוֹרִי וְרַבִּי הָרַב אֱלִיעֶזֶר בֶּרְלַנְד שְׁלִיטָ”א, שֶׁהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ שֶׁלֹּא מִתְפַּלְּלִים בְּכַוָּנָה, וְהֵעִיד עַל עַצְמוֹ, שֶׁמִּיָּמָיו לֹא עָבְרָה עָלָיו תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, שֶׁלֹּא הִתְאַמֵּץ לְכַוֵּן בָּהּ, וּמַמָּשׁ לֹא יָכוֹל לְהָבִין: מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?! לְהַגִּיד תְּפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּלִי כַוָּנָה?!
וְכֵן הוּא בְּכָל הַצַּדִּיקִים. כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים עַל בַּעַל הַטַּ”ז, שֶׁכָּתַב אֶת הַפֵּרוּשׁ הַמּוּבָא לְצַד הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, שֶׁבְּסוֹף יָמָיו הִתְאַרְגְּנוּ כַּמָּה נָשִׁים צִדְקָנִיּוֹת לִקְנוֹת לוֹ טַלִּית מְהֻדֶּרֶת, שֶׁתַּחֲלִיף אֶת הַטַּלִּית הַבְּלוּיָה שֶׁבָּהּ הָיָה מִתְפַּלֵּל, וְלֹא הִסְכִּים לְכָךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, בְּאָמְרוֹ: טַלִּית זוֹ תָּעִיד עָלַי בְּבוֹא יוֹמִי, שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה לִי מַחֲשָׁבָה זָרָה בִּתְפִלָּתִי…
וְעַל זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו. כָּל שָׁעָה נוֹסֶפֶת שֶׁהָאָדָם עָמַד שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, יוֹסִיפוּ לוֹ עוֹד שָׁעָה בַּחַיִּים. כָּל אֶחָד יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹן, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁעוֹת בְּשָׁנָה, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם, כַּמָּה חֳדָשִׁים יוֹסִיפוּ לוֹ, עַל כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה בְּחַיָּיו?
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור