60 דקות

 תפילה היא לא אבק קסמים. אתה
לא זורק כמה דקות של התבודדות
על בעיה והשם יעשה הוקוס-פוקוס
והיא תיעלם. מדובר כאן על השקעה
בי שום קיצורי דרך.
 
 
בשיחה שהייתה לי עם חברה לא מזמן, היא אמרה לי שהיא מאוד אוהבת את כל הרעיונות שחסידות ברסלב מציגה, את הדיבורים בנושא האמונה והשיחה האישית (התבודדות) עם אלוקים, אבל… (תמיד יש 'אבל'): היא מרגישה שיש יותר מדי דגש על עניין התפילה, ולא על 'לעשות דברים'.
 
"איפה ההשתדלות של האדם באה לידי ביטוי? איך מתבטא הרצון לנסות לעשות משהו בעצמך, ולא להשאיר את הכל לאלוקים?" היא רצתה לדעת.
 
כן, השאלות שלה מאוד הגיוניות, פרט לעובדה קטנה אבל חשובה מאוד – שתפילה מצריכה השתדלות ומאמצים עצומים מאדם. בכל יום, אני חושבת איך אצליח לעשות 60 דקות מלאות של התבודדות. אני חייבת שאני חייבת להמשיך אותה עד הסוף, גם אני מרגישה קצת 'כבדת פה', וגם אם אני מרגישה שזה משהו 'חסר תועלת', ואני חייבת לוודא שאני מסבירה על הצד הטוב ביותר לאלוקים מה קורה בחיים שלי, במה אני צריכה עזרה כדי להמשיך הלאה, ובאילו תחומים אני ממש כישלון.
 
זאת עבודה קשה, מאוד קשה.
 
ואני בכלל לא מדברת על הזמנים בהם נכנסים לחיים 'דברים גדולים' שצריך להתמודד איתם, שלא פעם הקפיצו אותי לכותל או לאחד מקברות הצדיקים לעשות התבודדות של שש שעות רצופות.
 
וכמו שאמרתי, זאת עבודה קשה, מאוד קשה.
 
זו הסיבה מדוע אנשים פוטרים את התפילה וחושבים שהיא האופציה הקלה, ואני כמובן מסבירה שזה לא כך בכלל. רק אדם שבאמת התאמץ באמת לדבר עם השם, עם כוונות אמיתיות מתוך ליבו שעה שלמה כל יום, יכול לחשוב שלא מדובר בכלל ב'השתדלות אישית'.
 
תפילה היא לא אבק קסמים. אתה לא זורק כמה דקות של התבודדות על בעיה והשם יעשה הוקוס-פוקוס והיא תיעלם.
 
למה?
 
כי זה תלוי בחומרת המצב שאיתו אדם מתמודד, וזה תלוי במבחנים שאדם צריך לעמוד בהם, ברמת הסבל והייסורים, במידות שאדם צריך לתקן והחטאים שמכשילים אותו – וזה יכול לקחת ימים, שבועות, חודשים ואפילו שנים של תפילות שהן ממש עבודה, והכל במטרה להמתיק את המצב או להגיע לפתרון של בעיה מסוימת.
 
אבל בדרכים אחרות, תפילה 'פועלת' באופן מידי. למשל, כשאדם רוצה לעבוד על מידת ההכנעה והענווה שלו, להבין שהוא לא שולט על מזלו/גורלו/ייעודו בעולם הזה. ואם אדם עושה באופן קבוע 60 דקות של התבודדות בכל יום, גם כאן רואים תוצאות מדהימות ומהירות, כגון – המתקת דינים התלויים מעל ראשו, סבל וכו'. וכשאין הר של חובות רוחניים שצריך להתמודד איתו, אדם לא צריך לדאוג מהניסיונות שנשלחים לו מהשמים כדי לתקן את עצמו.
 
נקודה זו מאוד חשובה, אבל שוב, ראיתי איך היא חולפת ליד אנשים שלא עשו איתה שום דבר. למה אני עושה כל שביכולתי להתבודד 60 דקות בכל יום? כי רבי נחמן מברסלב הבטיח שמי שיתבודד לא יסבול מדינים קשים.
 
בעמוד 74 בספר בשדי יערשל הרב שלום ארוש, תמצאו מכתב שכתב רבי נחמן מברסלב לאחד מתלמידיו, בו הוא אומר:
 
"… אחד מהתנאים שבהם מקרב אני את מקורביי הוא שלא יתנו לאחרים שירמו אותם, ולא ירמו הם את עצמם. כבר שמעת זה רבות, וגם הבנת, שעיקר עצתי ודרכי, שעל ידה אפשר לקבל את כל תיקוני, לתקן את הכל ולהגיע למה שאפשר להגיע, הוא רק התבודדות, שיקבע האדם לעצמו מקום מיוחד שיוכל להשיח שם את ליבו לפני השם יתברך, ולבקש על כל הדברים שצריך ברוחניות ובגשמיות, ולהתוודות על כל הדברים שפגם בשוגג ובמזיד, באונס וברצון, ולהודות להשם יתברך על כל הטובות הרוחניים והגשמיים…"
 
עד כאן הכל טוב ויפה, אבל הנה משהו שינער את הראש קצת יותר:
 
"זאת פעלתי אצל הקדוש ברוך הוא, שהאדם הזה שיקיים את זה בפשיטות גמור, לעמוד כל יום שעה לפני השם יתברך בתפילה, אף כשאין לו בעת הזאת שום התעוררות, אף אם לא יוכל לדבר שום דיבור, רק זאת שיכריח עצמו לכסוף לדבר לפניו יתברך, יזכה לכל טוב ולא יהיה עליו שום דין למעלה, כי בזאת יתוקן הכל – נפשו, רוחו ונשמתו, וכל העולמות התלויים בו, מזמן אדם הראשון ועד ביאת הגואל, דבר הזה הוא אמת ויציב וקיים וערב אני על כך. על החתום: רבי נחמן מברסלב".
 
רבי נחמן לא הבטיח את זה על התבודדות של 30 דקות, או על שעת התבודדות פעם בשבוע, או כמה דקות של התבודדות חטופה בזמן שאתה תקוע באיזה פקק תנועה, או כשאתה מחכה שהטוסט יהיה מוכן.
 
הבטחה זו, או כמו שרבי נחמן מברסלב אמר – "וערב אני על כך", תתקיים רק אם אדם יעשה כל שביכולתו להתבודד 60 דקות כל יום!
 
אם המאמר הזה היה איזו תוכנית אירוח, מן הסתם המרכזייה הייתה קורסת מעומס התלונות של אנשים שהיו אומרים (בטון מתלונן כמובן) ש'היינו מאוד רוצים לעשות את זה, אבל זה לא מעשי'. למה? כי לאחד יש ילדים קטנים, אז מתי יתבודד? ולשני יש יום ארוך, אז מתי יתבודד? השלישי מטפל בקרוב משפחה מבוגר, אז מתי הוא יתבודד?
 
אני שומעת 'כן, כן'. באמת.
 
אף אחד לא אומר שזה קל – זה מאמץ, אבל זכרו, זה מטהר. זה המאמץ הכי טוב והכי יעיל שאתם יכולים לעשות, וזו באמת עבודה קשה. אבל תחשבו על זה דקה (לפחות) – איך נראים חיים בלי דינים קשים שמרחפים מעל הראש: לא מחלות קשות, שלום בית עם בן/בת הזוג, עם השכנים, עם ההורים, עם האחים והאחיות, מתיקות בעבודה, פרנסה טובה ומספיקה, מציאת שידוך מתאים במהירות, ילדים טובים, לב שמח ונשמה מאירה וקורנת… (זה חלק מהרשימה).
 
תהיו כנים. אם מישהו היה מבטיח לכם את כל זה, ואתם בתמורה הייתם רק צריכים לדבר איתו שעה אחת ביום – ואתם יכולים לבחור בזמן שהכי מתאים ונוח לכם, והוא יכול להגיע אליכם הביתה (אם קשה לכם להגיע אליו) וזה בחינם! – הייתם חוטפים את ההצעה הזאת בלי לחשוב פעמיים, נכון?
 
ואם לא, אז למה לא?
 
תשובה אחת יש לשאלה זו: או שאתם לא מאמינים באמת בהשם, או שאתם לא באמת מאמינים בהבטחה של רבי נחמן מברסלב.
 
הדבר החשוב, כפי שרבי נחמן עצמו כתב, היא לא לרמות את עצמכם. אתם יכולים לומר לעצמכם שאתם עסוקים, לכן לא יכולים להתבודד. אתם יכולים לומר לעצמכם שהחצי דקה שהוקצבה ל'תפילה אישית' בתפילת שמונה-עשרה מספיקה, ואתם גם יכולים לומר לעצמכם ש'מה כבר עושים מזה כזה עניין?' ורבי נחמן הוא 'עוד רבי'. אבל בתוך ליבכם, עמוק בלב, אתם יודעים מהי האמת.
 
בשבועות האחרונים היו לי מלחמות על שעת ההתבודדות. היו לי אורחים מחו"ל, קרובי משפחה חולים בבית חולים שצריך לבקר, איסוף מוקדם משדה התעופה, יום הורים, בר מצוות, הופעות של 'הדור הצעיר' – מיליון ואחד דברים על הראש.
 
אבל מה שהחזיק אותי היה דבר אחד – הידיעה שבכל יום שאני מתבודדת במשך שעה שלמה זה יום שבו לא יהיה עלי שום דין למעלה. וכל יום סיבה זו מספיק טובה כדי להקים אותי, להוציא אותי החוצה, ולגרום לי לדבר עם השם.
 
60 הדקות הללו הן השקעה לכל היום, וחשוב יותר, לנשמה שלי ולשלוות הנפש שאני זוכה לה. כן, זה מאמץ. כן, זו לפעמים עבודה מאוד מאוד קשה. אבל כשזה מגיע לתיקון של הנשמה שלך, או לחלק שלך בעולם הבא, ולחיות חיים מאושרים, שמחים ומלאי סיפוק – אין שום קיצורי דרך.