בשדי יער עמוד 343-344

לְהִתְכּוֹנֵן לְנִסְיוֹנוֹת

הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁדַּוְקָא כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם אֵיזוֹ צָרָה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה בִּשְׁבִיל לְהִנָּצֵל מִמֶּנָּה, דַּוְקָא אָז הַיֵּצֶר הָרַע מִתְלַבֵּשׁ עָלָיו בְּעַצְבוּת וּבְיֵאוּשׁ, בִּשְׁבִיל לְהַפִּיל אוֹתוֹ לְגַמְרֵי מֵהַתְּפִלָּה. לָכֵן הַחִזּוּק לַתְּפִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת לִפְנֵי כֵן, לִפְנֵי שֶׁבָּא לִידֵי נִסָּיוֹן, שֶׁיְּחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין מְצִיאוּת שֶׁהַתְּפִלָּה לֹא פּוֹעֶלֶת וְאִם יַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה בְּוַדַּאי יִפְעַל כָּל דָּבָר, וְיִרְשֹׁם לְעַצְמוֹ אֶת הַנְּקֻדּוֹת הַלָּלוּ.

וְיִזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא בְּחִינַת הַבְּכוֹר שֶׁנּוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם, כִּי הַתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא בְּחִינַת הַבְּכוֹר. כְּמוֹ אֵצֶל הָאִשָּׁה – מָתַי הִיא נַעֲשֵׂית כְּלִי לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם? רַק כַּאֲשֶׁר הִיא מַאֲמִינָה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהָבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם. וּמִי נוֹתֵן לָהּ אֶת הָאֱמוּנָה הַזּוֹ? הַבְּכוֹר! שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהִיא יוֹלֶדֶת אֶת הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן, אָז הִיא כְּבָר מַאֲמִינָה שֶׁהִיא מְסֻגֶּלֶת לְכָךְ, וְהִיא מְקַבֶּלֶת בִּטָּחוֹן עַצְמִי לְהָבִיא עוֹד יְלָדִים לָעוֹלָם. נִמְצָא, שֶׁכָּל הַלֵּדוֹת הֵן בְּכֹחוֹ שֶׁל הַבְּכוֹר, וְלָכֵן הוּא נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם בַּיְרֻשָּׁה.

כָּךְ הִיא הַתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָאָדָם פָּעַל בָּהּ יְשׁוּעָה, שֶׁבְּכֹחָהּ בָּאוֹת כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁאַחֲרֶיהָ. לָכֵן אִם פָּעַל אֵיזוֹ יְשׁוּעָה בַּתְּפִלָּה, יִרְשֹׁם אוֹתָהּ לְפָנָיו וְיִזְכֹּר, כֵּיצַד גַּם אָז הוּא לֹא הֶאֱמִין שֶׁיִּפְעַל וּבַסּוֹף הוּא כֵּן פָּעַל! וִיחַזֵּק עַצְמוֹ שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁלּוֹ פּוֹעֶלֶת, וְאָז גַּם אִם יַעֲבֹר עָלָיו חַס וְשָׁלוֹם אֵיזֶה נִסָּיוֹן קָשֶׁה אוֹ אֵיזוֹ צָרָה – הוּא לֹא יִפֹּל לְשׁוּם עַצְבוּת וְלֹא יֵחָלֵשׁ מֵהַתְּפִלָּה, אֶלָּא יִתְחַזֵּק וְיֵדַע שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם, מֵאַחַר וְאֶת כֹּחַ הַתְּפִלָּה אִי אֶפְשָׁר לָקַחַת מִמֶּנּוּ, וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה יָכוֹל הוּא לִפְעֹל הַכֹּל.

הָעֵצָה הַקַּלָּה בְּיוֹתֵר

וּבֶאֱמֶת הוּא פֶּלֶא גָּדוֹל, שֶׁהֲרֵי עֵצָה זוֹ הִיא מִן הַקַּלּוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, כִּי מִי לֹא יָכוֹל לִפְתֹּחַ אֶת פִּיו וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים אֶל ה’? הֲרֵי אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בְּשׁוּם דָּבָר – לֹא בְּמָמוֹן, וְלֹא בְּשׁוּם תְּנָאִים מְיֻחָדִים אוֹ אֶמְצָעִים שׁוֹנִים, רַק לִפְתֹּחַ אֶת הַפֶּה וּלְדַבֵּר. אוּלָם מִכָּאן רוֹאִים גֹּדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר, לְפִי הַמְּנִיעוֹת הָרַבּוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל זֶה. כִּי לְעוֹלָם יֵשׁ לָאָדָם מִלְחָמָה עַל זֶה, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁמִּתְבּוֹדֵד שָׁנִים רַבּוֹת צָרִיךְ בְּכָל פַּעַם לְהִלָּחֵם עַל זֶה מֵחָדָשׁ, שֶׁתִּהְיֶה לוֹ הִתְבּוֹדְדוּת כָּרָאוּי, וְלֹא יִתְעַצֵּל, וְלֹא יֵרָדֵם, וְלֹא יַעֲשֶׂה גַּם אֶת הַהִתְבּוֹדְדוּת כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה, אֶלָּא יִתְחַדֵּשׁ בְּכָל פַּעַם וְיִתְעוֹרֵר לְדַבֵּר דִּבּוּרִים מֵעֹמֶק הַלֵּב וּלְהִתְחַנֵּן בְּכָל כֹּחוֹ לַה’ יִתְבָּרַךְ.

לָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (בְּרָכוֹת לב), שֶׁתְּפִלָּה צְרִיכָה חִזּוּק, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים כז): קַוֵּה אֶל-ה’, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל-ה’. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ”י: וְאִם לֹא תִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ, חֲזֹר וְקַוֵּה… וְכֵן לְעוֹלָם, עַד יַשְׁקִיף וְיֵרֶא ה’ מִשָּׁמַיִם.

וּצְרִיכִים לִכְפֹּל וְלִשְׁנוֹת הַדְּבָרִים בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ. כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וּבִלְבּוּלִים מַה שֶּׁאֵין הַפֶּה יָכוֹל לְדַבֵּר וְהַלֵּב לַחְשֹׁב. עַל כֵּן צְרִיכִים לַחֲזֹר זֹאת אַלְפֵי פְּעָמִים, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזֵּק וְיִתְאַמֵּץ לַעֲמֹד עַל עָמְדוֹ, לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה. נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל-כַּפָּיִם אֶל-אֵל בַּשָּׁמָיִם. כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה’ אֶת עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב. חַסְדֵי ה’ כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו.

מִכָּאן גַּם מְבִינִים אָנוּ, שֶׁאֵין לִתְמֹהַּ עַל כָּךְ שֶׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מְאֹד מֵהִתְבּוֹדְדוּת. כִּי מֵאַחַר וְלֹא מְדַבְּרִים מִזֶּה, אֵיךְ יִתְחַזְּקוּ בְּנֵי אָדָם לְקַיֵּם אֶת זֶה? שֶׁהֲרֵי לָמַדְנוּ, שֶׁזֶּהוּ דָּבָר הַצָּרִיךְ חִזּוּק מַתְמִיד בְּלִי שִׁעוּר וְעֵרֶךְ, וּבִשְׁבִיל שֶׁיּוּכַל הָאָדָם לִהְיוֹת חָזָק וּלְקַיֵּם אֶת הָעֵצָה הַזֹּאת שֶׁהִיא עֲצַת הָעֵצוֹת, צָרִיךְ הוּא לִשְׁמֹעַ שׁוּב וְשׁוּב דִּבּוּרִים וְהִתְעוֹרְרוּת גְּדוֹלָה מְאֹד בְּאֹפֶן קָבוּעַ.

וּמִמֵּילָא אָנוּ מְבִינִים חֲשִׁיבוּת הַהִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקֵי הָאֱמֶת הַמְּעוֹרְרִים לְעֵצָה זוֹ, שֶׁבְּכֹחַ שִׂיחוֹתֵיהֶם הָרְווּיוֹת וְהַגְּדוּשׁוֹת בֶּאֱמוּנָה וְהִתְחַזְּקוּת לִתְפִלָּה, יוּכַל הָאָדָם לְהַתְחִיל לִכָּנֵס בְּדֶרֶךְ ה’, וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה בֶּאֱמֶת. וְעַכְשָׁו שֶׁיָּצָא סֵפֶר זֶה, הָעֵצָה הִיא לַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹמְיוֹמִי בְּרָצוֹא וָשׁוֹב: לְסַיְּמוֹ וּלְהַתְחִילוֹ שׁוּב וְחוֹזֵר חֲלִילָה, וְכָךְ יִהְיֶה לוֹ תָּמִיד חִזּוּק וְהִתְעוֹרְרוּת לְהִתְבּוֹדְדוּת, וְעֵצוֹת לְהִתְבּוֹדְדוּת נְכוֹנָה.