גימיקים ותחבולות

כשמידת הדיכאון עברה את הקו
האדום, ראוי להיעזר בגימיקים
ובתחבולות כדי לשמח את נפשנו, כי
אין דבר גדול יותר מאשר לברוח
מנשיכת הנחש ללא כל ויתור ופשרה.
 
 
רבי נחמן מברסלב, אשר בילה שנותיו הראשונות בצום, אמר לאחר מכן: "לו הייתי יודע את המעלות שאפשר להשיג דרך התבודדות ושיחה עם השם, לא הייתי מענה את עצמי על ידי הצום".
 
אף שהראה לתלמידיו אמצעים שונים לקדש את עצמם, כל אחד לפי השורש הרוחני שלו, הוא הורה לכולם להפוך את ההתבודדות למפעלם העיקרי: גם מלומדים גדולים – רבי נתן, רבי יודל, רבי אהרון, וגם עגלונים פשוטים, בעלי מלאכה או חנוונים – צריכים להקדיש בכל יום זמן להתרכזות הנפש, שתאפשר להם, ביתר שעות היממה, להיות בני אדם אחרים לגמרי.
 
תפילות "שלא נענות"
 
לפעמים נדמה לנו שלתפילה שלנו אין משיב. לא ראינו תוצאה מיידית, לא נענינו כפי שרצינו. במקום להיפגע ולהפסיק, אנחנו צריכים לדעת לשנן שאף תפילה אינה לשווא. חלק מהתפילות יענו מיד, אחרות – לוקח זמן עד שמגיעה תוצאה, וחלק – נרשמות לזכותנו ויבואו לעזרתנו בזמן לא ידוע, ברגע שנזדקק להן.
 
קיים עוד סוג של תפילות "שלא נענות" – אלו הן תפילות שמרוב חיבתן וחשיבותן, משתמש הבורא איתן כדי להציל אומה שלמה מסכנה איומה או מגזירות קשות.
 
אילו היינו מודעים שלמטרה כזו ישמשו תפילותינו, היינו מרוצים וגאים…
 
גימיקים ותחבולות
 
האמצעים הטובים ביותר המחברים אותנו להשם הם השירה והריקוד. אמצעים אלה מסלקים את היצר הרע ומקבצים פירורים של אומץ.
 
העצבות, היא גדר המפרידה בינינו לבין הבורא. גם כשאנחנו רוצים להיטהר, מתחילים לשאול את עצמנו שאלות ולהתבונן פנימה – דווקא אז צצה בתודעתנו עצבות שמעיקה עלינו. תודעה המלאה בעצב ובדיכאון עלולה להיגרר לייאוש.
 
אבל אנו חייבים להגיב מיד! העצבות שלילית! השם שונא אותה! אנו חייבים לחזור ולחפש בעצמנו נקודות חיוביות, לאזור אומץ ולשיר. וכשמידת הדיכאון עברה את הקו האדום, אז ראוי להיעזר בכל מיני שטויות, גימיקים ותחבולות כדי לבדח ולשמח את נפשנו, כי אין דבר גדול יותר מאשר לברוח מנשיכת הנחש ללא כל ויתור ופשרה.
 
בחיקה של השמחה נמצא את האמונה, את הקדושה, את ההבנה האמיתית – "כי בשמחה תצאו (מן הגולה) ובשלום תובלון"!
 
חובה להתבונן
 
"סור מרע ועשה טוב" (תהלים). ישנן כמה שיטות הנובעות מהפירוש לפסוק זה: חלקן ממליצות להרהר על ההתנהגות של עצמנו ולבקר אותה, זאת כדי לברוח מהרע. שיטה זו נקראת "הסתכלות פנימה" ו"ביקורת עצמית", או בשפתם של בעלי המוסר – "חשבון נפש".
 
רבי נחמן מברסלב הפך את ההתבוננות פנימה ואת הביקורת העצמית לחובה, לחלק בלתי נפרד מההתבודדות שלנו. הוא הבטיח, שכל מי שידאג לשקול את מעשיו ישתחרר מכל הפחדים ויזכה לראות את האור הגנוז.
 
מאידך, האמצעי הטוב ביותר כדי לברוח מהרע הוא, לעשות את הטוב. הכוח החיובי שנייצר יתקוף את הרע ויחסל אותו!
 
לכן, נמצא לנכון לשפוך את נשמתנו בשיחה אישית וספונטנית עם השם, ונבקש ממנו לעזור לנו לתקן את שגיאותינו ולראות בצורה בהירה יותר.
 
אם כן, לקבוע זמן להתבודדות בכל יום, משמע – "לסור מרע ולעשות טוב".
 
העוצמה החבויה בנו
 
לא משנה מה מצבנו הנוכחי – טוב, בינוני, או רע מאוד – האמונה בעצמנו היא חיונית עבורנו. הניצוץ האלוקי, הנשמה הקדושה ששוכנת בתוכנו קיימים לעד ולא יכבו לעולם. כיוון שנשמה זו הינה החלק העיקרי מההוויה שלנו – להאמין בעצמנו זה בסך הכל לתת אמון בעוצמה החבויה בנו, הנגלית ברגע בו אנחנו מתחילים לדבר עם השם.
 
האמון הזה יוביל לתוצאה ברורה נוספת: אמנוה בערך ובתיווך של התפילה. אם עדיין לא ברורים לנו חשיבותה וערכה של התפילה, אנו חייבים להיות סבלניים. גם אם יש לנו ספק בכך שתפילתנו "שווה משהו", נמשיך לדבר עם הבורא, בקרוב יגיעו פירות ההשתדלות אלינו: תוצאות ברוכות, הוכחות שיעודדו אותנו להאמין בעצמנו ובערך תפילתנו.